קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
טוב, חברים, אחרי ההפסקה הזאת אני רוצה להתחיל. ערב טוב, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, זה חוק חשוב וחוק גרוע, ואני רוצה לדבר פה כמה מילים לגבי קונטקסט, על תכנון במדינת היהודים, ואז אני רוצה להתייחס ספציפית לגבי החוק עצמו, שנקרא חוק חריש. אבל לפני כן, אדוני, דיברנו כמה מילים – החלפנו פה – על מעצרים מינהליים. אני רוצה, בבקשה, שתעדכן את החברים שלך בסיעה, אדוני היושב-ראש, שמלחמת העולם השנייה נגמרה רשמית ב-1945. כל העולם יודע שהיא נגמרה ב-1945, חוץ ממדינת ישראל. תקנות החירום, שעל פיהן יש לנו מעצרים מינהליים, היו רלוונטיות בתקופת מלחמת העולם השנייה, כי הייתה מלחמת עולם שנייה. היא נגמרה מזמן, רק ביחס של ישראל לפלסטינים היא לא נגמרה. דרך אגב, המעצרים המינהליים, אדוני היושב-ראש, עובדים גם על הערבים בישראל, גם על החלק הזה של העם הפלסטיני, ובמאורעות מאי האחרונים ראינו גם מעצרים מינהליים.
אני מאוד מקווה שיהיה אפשר לנהל על זה איזשהו דיון רציני, אמיתי, ושזה דבר שייעלם מהעולם, כי זה גורם סבל למאות פלסטינים כל הזמן. כל הזמן יש כמעט 500 עצירים מינהליים – כמה מאות עצירים מינהליים כל הזמן בבתי הכלא בישראל. עכשיו, מה זה עצירים מינהליים? זו חטיפה, זה אקט של חטיפה שמבצעת – זה טרור מדינה. לקחת בן אדם מביתו בלי משפט, בלי כתבי אישום, בלי כלום, ולהחליט שלו לא מגיעה חירות. ואז יוצאים הגיבורים האלה ושובתים רעב במשך מעל 100 ימים – רוב המערכות שהם ניהלו לאחרונה – ובסוף הם גם מנצחים.
עכשיו לגבי העניין של חריש ותכנון. לא רגיל במדינת ישראל לחשוב על ההיבט הגזעני של התכנון, אבל מספרים מדברים. במדינת ישראל, שהיא יהודית ודמוגרפית, 90% מהאוכלוסייה, 90% גרים ערבים לבד ויהודים לבד. זה לא צריך להספיק ליהודים? 90% גרים ערבים לבד ויהודים לבד. למה צריך לתכנן עוד יישובים על טהרת הגזע? ולמה היישובים האלה נופלים בדיוק איפה שיש יישובים ערביים? במקרה של חריש זו לא שאלה, יש לנו את התשובה; מי שתכנן את חריש כתב במסמכי היסוד של חריש שיש לזה היבטים דמוגרפיים. לא היה צורך להקים יישוב ליהודים באזור הזה של חריש, הצורך הוא צורך גזעני-דמוגרפי, למניעת התפתחות האזור הערבי באזור חריש. אז מההתחלה הדבר הזה שנקרא חריש הוא דבר גזעני, שנולד לבנות יישוב על טהרת הגזע באזור שיש בו רוב גדול ערבי. והמחשבה לא הייתה כי היה צורך ליהודים לבוא לשם, יש הרבה קרקע ליהודים באזור. לא חסרות שם קרקעות בידי היהודים, מי שמסתכל, למועצות האזוריות באזור הקרוב לשם – מנשה, עמק חפר – יש לשתי המועצות האלה יותר קרקע מכל הערבים שנמצאים שם באזור, אז יש להם איפה להתפתח. למה בונים שם יישוב? כדי למנוע התפתחות. חריש באה כדי למנוע התפתחות של האזור הערבי שמסביב לחריש, ועכשיו אנחנו שומעים שחריש מקבלת אזור תעשייה. מספר האוכלוסייה בחריש 26,000 איש, לרובם יש איפה לעבוד. אום אל-פחם – 57,000 איש, לא צריכה אזור תעשייה מבחינת מדינת ישראל. אום אל-פחם לא צריכה אבל חריש כן. חריש היא מקום חשוב, אנשים עובדים בחריש; אום אל-פחם – לא.
עכשיו, זה קורה בכל מקום. לפני יומיים היה לנו דיון מעניין בוועדה שעוסקת בענייני הגז. הגיע מישהו ממועצה אזורית, אדוני היושב-ראש, שאני אף פעם לא שמעתי עליה, היא נקראת מרגלות ים המלח, משהו כזה. יש משהו כזה בארץ. זה בנוי משישה יישובים, שישה יישובים – כולם יהודיים כמובן. מספר התושבים בששת היישובים האלה ביחד – 2,000 איש, 2,000 איש בלבד. מה שטח השיפוט של האזור הזה? 700,000 דונם. למקום המוזר הזה, שאף אחד לא יודע עליו כלום – מרגלות ים המלח – יש שטח שיפוט של 700,000 דונם. ואז מה? אנחנו מקבלים שיח פוליטי גזעני מזעזע שהערבים משתלטים על קרקעות בנגב. יש 300,000 ערבים בנגב, אין להם 700,000 דונם – כולם ביחד. כל הערבים בנגב, אין להם חצי ממה שיש לאנשים האלה במרגלות ים המלח. אין בעיה של קרקע במדינת ישראל, יש בעיה של מנטליות גזענית, שפיתוח משמעותו ייהוד, וזה לא מזעזע אף אחד. עכשיו, היהודים שנלחמו במשך עשרות שנים במאה התשע-עשרה נגד גזענות בנו מקום הרבה יותר גזעני ממה שהיו נאבקים בו בעבר. כשהם היו קורבנות הגזענות הם היו מתנגדים לחוקים כאלה, הם היו יוצאים נגד חקיקה גזענית מהסוג הזה. היו מדברים על גזענות, כי אלה חוקים גזעניים. וזה לא רק חריש, זה כל התכנון. לא משנה איפה אתה בודק בארץ, לא משנה, יהודים ליד ערבים – אתה רואה שמצב היהודים יותר טוב, והכול מתוכנן על ידי יהודים לטובת יהודים.
וזה נראה סביר. לצערנו הרב אפילו אין שיח דמוקרטי אזרחי שמתנגד לתפיסות התכנון הגזעניות האלה. ועכשיו, עם הממשלה החדשה, ממשלת השינוי לרעה, חזר ראש הממשלה לתפקידו הקלאסי – יושב-ראש מועצת רשע. ככה הוא חושב, ככה הוא מתכנן, זאת שרת הפנים שלו. ככה הם חושבים, זאת תפיסת העולם שלהם. ואז אנחנו שומעים שהערבים שאין להם כמעט 3% מאדמת הנגב הם פולשים, והיהודים צריכים לקבל את כל הנגב. על ה-3% רודפים את האנשים יום-יום והורסים להם בתים, ושרת הפנים, כפתרון, הולכת להקים 12 יישובים יהודיים חדשים. זה הפתרון שהיא מביאה לערבים בנגב.
עכשיו, ניחא ששקד ובנט לא הפתיעו אותנו, מה שכן מפתיע אותנו זה שיש להם שותפים – רע"מ. לא חושב שהאחרים הם שותפים שמפתיעים אותנו, אבל יש את רע"מ ויש את מרצ, לפחות אלה היו צריכים להגיד משהו, לפחות לצאת נגד חקיקה גזענית, להפסיק חלק מהחקיקה הגזענית, כולל חריש. אבל לצערנו הרב גם את זה הם לא עושים. אני חושב שהפרויקט הזה בסוף יתפוצץ לכולם בפנים, לא יעזור. ניסו מ-1980 לייהד שם את האזור, היהודים לא רוצים ללכת לשם, עם כל מה שנותנים, עם כל הפיתויים, עם כל הפיתוח ועם כל התקציבים – לא רוצים. הם לא ילכו לשם. בסוף הם יצטרכו להתמודד גם עם חריש כיישוב מעורב. עברתי על הוויקיפדיה לראות את המספרים, כמה ערבים כבר יש בחריש – אני כבר מכיר כמה שגרים שם – כתוב: אפס. אפשר לזייף את המספרים, אפשר לזייף את הנתונים, אפשר לכתוב נתונים מחדש – זה לא יעזור. זה לא יעזור, המדיניות הגזענית הזאת, חניקת היישובים הערביים מסביב לחריש תוביל את חריש ליישוב מעורב. רוצים, לא רוצים; אוהבים, לא אוהבים; בעד, נגד – זה לא יעזור. כמו שקרה עם מה שנקרא נוף הגליל, כמו שיקרה עם כרמיאל, כמו שיקרה בכל מקום אחר. חנקו את הערבים, אין להם לאן ללכת – ילכו למקום השכן, זה מה שיקרה. התכנון הזה יתפוצץ לכולנו בסוף בפנים, כי מההתחלה מתכננים על טהרת הגזע.
אני מקווה שמתישהו נגיע למצב שלפחות התכנון במדינה הזאת לא יהיה כל כך גזעני וכל כך לא מכבד ולא אנושי, וירצה להעביר לאזרח הערבי תחושה שהוא לא אזרח אלא אויב. בכל מה שנוגע למשאב הכי חשוב במדינה, שזה הקרקע, מדינת ישראל לא מתייחסת לאזרח הערבי כאל אזרח אלא כאל אויב. המדיניות הזאת לא תביא לשום מקום טוב. תודה רבה לכם.
1,058 מילים של סמי אבו שחאדה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.