קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מדברים היום על החוק שידוע כחוק החשמל, למרות שהוא לא חוק החשמל, הוא שינוי בחוק התכנון והבנייה. משם מתחיל כל הסיפור – הסיפור הזה של לערבב את נושא החשמל ולקשור ולהתנות אותו בעניין של התכנון והבנייה ולעשות את החיבור. ניסינו לפרק אותו כבר כמה שנים, והעולם כולו מפרק את הקשר הזה בין תכנון ובנייה לבין הזכות הבסיסית לקבלת תנאים הבסיסיים של כל אזרח, של כל אדם, איפה שהוא נמצא, גם לחיות בתנאים מינימליים של חיבור למים וחשמל. אנחנו ניסינו לעשות את זה. הצעת החוק שהוגשה על ידי חברינו אחמד טיבי ואוסאמה סעדי בשם המשותפת והוגשה בעבר גם על ידי אחרים ניסתה לפרק את הקשר ההדוק הזה – קשר שנעשה ממטרה פוליטית גרידא ולא מתוך באמת אהבה וציות לכל הרצונות של לעקוב אחרי החוק של תכנון ובנייה. הקישור בין חשמל לבין תכנון ובנייה בא להגביל את האפשרות של האזרחים לפתור את בעייתם הבסיסית – שהולכת ונעשית יותר ויותר חמורה – בעניין הדיור בחברה הערבית, לאחר החנק שנעשה לכפרים הערביים ולערים הערביות וגזל האדמות שמנע מהכפרים ומהערים להתפתח באופן טבעי, לאחר שהממשלות השונות של מדינת ישראל הרימו ידיים ואמרו: זה לא מעניין אותנו, לתכנן ולהרחיב את מרחב המחיה של האוכלוסייה הערבית; להפך – לנסות לחנוק. אנשים חיפשו פתרונות ובנו, בנו אומנם בלי רישיון, ואז המאבק הפך אצלנו למאבק על להסביר למה אנחנו כאילו בונים בלי תכנון, למרות שמי שמנע את התכנון ומי שעיכב את התכנון ומי שעיכב את אישור התוכניות הכוללניות היה המדינה, היה הממשלות השונות והיה משרד הפנים.
ולמה אני מדגישה את זה? כי אסור שהשיח ירד לרמה של: נהיה מוכנים לקבל את הנרטיב ואת הסיפור ואת השיח של אותן ממשלות שדיכאו את האוכלוסייה הערבית ונישלו אותה ולהתחיל להתחשבן עם עצמנו, לפי השיח הזה.
(אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני מדברת בערבית ומדברת בעברית, ובדיוק התכוונתי לעבור לשפה הערבית כדי לנסות להבין את החוק הזה בצורה מדויקת. מי שמנסה להגיד שהחוק הזה בא מעשית לתת חשמל לבתים הנקראים "ללא היתר", הוא טועה, כי זה לא אמור להיקרא כך. זה צריך להיקרא: איך אנחנו כופים את החוקים הגזעניים שלנו בתחום התכנון והבנייה על החברה הערבית. זה החוק. למה? בואו נחשוב ביחד.
אתה הבעלים של בית שאין לו כרגע היתר, ואתה ממתין בביתך כדי לראות אם כאשר עובר החוק הזה תהיה לך הזכות ויחברו אותך לחשמל או לא. בוא נעשה חישובים ביחד: את או אתה הבעלים של בית ומתגוררים בו ללא חשמל. אם יש על הבית צו משפטי שלא עברו שנתיים לגביו, זהו זה, אתה כבר מחוץ לחוק, אתה לא תקבל חשמל כרגע. אתה צריך להמתין. אם אתה מתגורר באחד הכפרים הבלתי-מוכרים, נגזלי ההכרה, בנגב – זהו, תכבה את הטלוויזיה כשאתה מקשיב לי, כי החוק הזה לא מתייחס אליך, לא כולל אותך ולא ייתן לך חשמל, אז אתה יכול לא להקשיב לנאום שלי, כי אתה מנוע מלחלום על החשמל ברגע זה אם אתה תושב כפר לא מוכר.
טוב, עברנו את המבחן הראשון, יש לנו בית שאין לגביו צו שיפוטי שלא עברו שנתיים מאז הופק, או שיש לגביו צו שיפוטי שכבר עברו עליו שנתיים וניצלנו מתחת לסכין ולא הרסו את הבית. יש אפשרות לחשוב. אתה צריך לבדוק אם הגישו תוכנית מתאר או תוכנית כוללת עבור כל היישוב שבו אתה מתגורר. אם אתה מחוץ לתוכנית הזאת, אז גם במקרה הזה אתה יצאת מספירת הבתים שאפשר שיקבלו חשמל. ונגיד שהתברר שאתה כן בתוך התוכנית הכוללת, אתה צריך לבדוק בשלב הבא אם ישנה תוכנית מפורטת לשכונה שבה אתה נמצא או שהגישו תוכנית כזאת. אם הם הגישו, אז התקרבת, יכול להיות שיגיע לך חשמל.
טוב, בדקנו את כל זה והכול בסדר. אנחנו בבית בתוך התוכנית הכוללנית, הוגשה תוכנית של השכונה, ועכשיו עלינו לשלם – יצאנו מהמתווה ונכנסנו לתחום החוק, ונוכל כרגע להגיש בקשה לחיבור לחשמל. אבל תמתין קצת, לך תבדוק את הבנק: האם אתה יכול לשלם מייד את כל מה שנדרש ממך כדי להוציא היתר, את כל המיסים וכל ההיטלים המוטלים עליך? טוב, אם אינך יכול לשלם במיידי, אתה חייב להוציא ערבות בנקאית. ערבות בנקאית – הבנק לא יוציא תמורת עינינו היפות. ערבות בנקאית צריכה להיות מול יתרה. כדי שייתנו לך ערבות בנקאית, יתרה זו תהיה משועבדת בבנק כל עוד הערבות הבנקאית קיימת, לך תדע – שנה, שנתיים, שלוש. זה במקרה שהסכום היה בהישג יד. כלומר, יש מסר שהמדינה אומרת: מי שידו אינה משגת, לא צריך לקבל. מי שאין לו לשלם את הסכום, לא צריך שיהיה לו חשמל, שלא יקבל חשמל, הבן אדם הזה. למה? כי מצבו הכלכלי לא מאפשר זאת.)
(אם אתה מקזז את זה מהזמן שלי וגם את זמן התשובה אתה מקזז.)
(אז מה הבאתם לנו חדש? אם זה אותו המסלול שהיה, מה הבאתם חדש?)
(אני רוצה לשאול אותך, אני אענה לך בשאלה: מה הבאתם חדש אם אין הבדל? על מה אתם עושים את כל הרעש הזה?)
(יא סמי, תמתין קצת. אני רוצה להמשיך את הנאום שלי.)
(עכשיו אני אגיד למה אני כאובה בזמן שאני מדברת.)
(זה לא מקובל, מה שקורה. תנו לי להמשיך את הנאום שלי.)
(לא, לא. אני מוכנה שלאחר שאני אסיים את הנאום שלי, אתה תהיה כבר במצב שחשבת על כל השאלות שיש לך אליי ותשאל אותי ואני אענה על הכול בנוחות. אין לי שום בעיה. אבל תן לי להמשיך את הרעיון שלי כדי – – –)
(האם אני יכולה לבקש שתינתן לי זכות הדיבור כמו שהיא ניתנה לי מההתחלה?)
(עברת את כל השאלות ואת כל הבחינות, והתברר שאתה רשאי להגיש את הבקשה הזו. חסכת את הכסף והלכת להגיש את הבקשה – תדע לך שאתה נמצא בין ידי שקד, ובקצה העט שלה היא מחליטה אם יהיה לך חשמל בבית או לא, גם אם היית זכאי, כי היא הולכת לאשר את החיבורים בטפטפת, כמו שכתוב במסמכים הנלווים לחוק. כלומר – ויש הדגשה שמה שיקרה – אמרת ארבעה בהתאם לכחלון? רק אלוהים יודע אם נגיע לארבעה עם הטפטפת של שקד. יכול להיות שהטפטפת של שקד תהיה חסומה, כמו הטפטפת שבה היא משתמשת בחוק האזרחות, אבל מה שיותר חשוב מכל זה הוא שהחוק הזה יוצא מנקודת הנחה המאשרת את האתוס של ממשלות ישראל לדורותיהן שלפיו הבעיה של הערבים היא שאינם רוצים לכבד את חוקי התכנון והבנייה, לא רוצים לציית לחוק התכנון והבנייה, לכן אנחנו מביאים להם עכשיו בדיוק – איך אנחנו נאלף אותם ונלמד אותם איך לכבד את החוק של התכנון והבניה ולציית לו, ורק לאחר מכן הם יקבלו חשמל. כלומר, בלי לקבל את האתוס של הגזענים כלפינו, לא תהיה לכם שום זכות, אפילו אם זכות זו תהיה בטפטפת. זה מה שהחוק הזה בא להגיד.)
לא לא לא, אתה לא נתת לי את הזמן.
שוב, יש טענה שראוי לתת לה תשובות ולהציג בפני הקהל הרחב – גם יהודי, גם ערבי – מה ההבדל בין הסיטואציה הראשונה, שבה עושים את כל המסלול בהתאם לחוק הקיים, לאחר תכנון, לאחר קבלת האישורים, ובין המתווה החדש שאנחנו מנסים לקדם בחוק הזה, ושיש בו הקלה לטובת אזרחי המדינה, רובם ערבים, שלמרות שהם לא מצליחים להשיג את כל האישורים, יש להם תקווה להתחבר לחשמל בצורה שתואמת את החוק, ולא להשאיר אותם מחוץ למעגל החוקיות. ולכן, אין ספק – – –
יחליף – אתה תוכל לשבת ולהקשיב לתשובה. אין שום בעיה.
לא לא לא, אין דבר כזה "רחוק משיקולים פוליטיים"; לא לשחק פעם מקצועי, פעם אין שיקולים פוליטיים. אנחנו לא באנו לכנסת כדי שאני אחזיק את חוט החשמל מצד אחד וטיבי יחזיק אותו מהצד השני ונחפש איפה לתלות אותו. אנחנו עוסקים בפוליטיקה. הבתים האלה לא מחוברים לחשמל ואין להם אישורי בנייה בגלל פוליטיקה. לא להתנער מזה. זאת הבעיה, זה ההבדל וזה הנזק הגדול שהתפקיד שלך לבצע אותו, לצערי הרב, בדברים שאתה אומר עכשיו. הנזק הגדול הוא לזרות חול בעיני הציבור ולהגיד שהבעיות הן כאילו בעיות מקצועיות – איפה יעבור חוט החשמל. נו, באמת. איפה יעבור חוט החשמל ומיהו בעל הקרקע בכפרים הבלתי-מוכרים – זאת השאלה האמיתית, ומי שלא יכריע בשאלה השנייה – –
– – שאני מעמידה, לא יעביר שום חוט חשמל.
ומי שיקשור את עתיד החשמל לבתים הערביים שנבנים על קרקע פרטית בחיבורי חשמל וגזלת המתנחלים ומשווה בינינו לבין המתנחלים, או שמנסה לגזול את הקרקע מהכפרים הערביים סביב חריש כדי שיחבר כמה בתים לחשמל – זה נזק בלתי הפיך למטרה העיקרית שלנו, לשוויון אמיתי כאזרחים זקופי קומה במדינה הזאת. לצערי הרב, במודע או שלא מודע, בחיפוש אחרי הצלחה קטנה פה ושם, אתה עושה את זה, אתה מוביל את הקו הזה, ואנחנו עוד נשלם מחיר, לצערי הרב, על כל הטעויות הפוליטיות ועל הוויתורים הפוליטיים שאתם עושים.
בלי המאבק שלנו 70 שנה, לא היית יושב על הכיסא הזה. היית נזרק מחוץ לגבולות המדינה.
תכיר בעובדה. בלי המאבק 70 שנה, לא היית עומד ומחייך.
1,334 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.