קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, הרשו לי בבקשה לדבר בשפה הערבית, למרות שאני בעד זכויות מיעוטים, לרבות זכויות קולקטיביות, והיהודים פה הם מיעוט, אבל בכל זאת, תרשו לי הפעם.
תשמע, אתה יהודי, אבל אתה מצרי, מדבר ערבית.
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני רוצה לדבר בשפה הערבית מתוך הרצון להסתרה, מתוך העיקרון של תשאיר את זה בלב ושיציק, ואל תוציא את זה החוצה ולעשות פדיחות. אז יותר טוב שנדבר אחד לשני בשפה הערבית, כי ישנם כמה עניינים שחשוב – המטרה שלהם היא לא להוציא את הדיבה, אלא השיח הישיר עם הציבור הערבי שלנו.
לפעמים אני מרגיש אומללות מהמצב הזה. מה זאת אומרת שבמאה ה-21 המערכה העיקרית תהיה סביב חוק החשמל? או שהמערכה העיקרית היא סביב איחוד משפחות, למשל, או המערכה העיקרית היא סביב ועדת חקירה לעניין העסקת מורים. במאה ה-21, לא רק המערכה העיקרית – יש אנשים שנכנסים לממשלה בשביל עניין פה ועניין שם, ומוכרים את כל הסוגיות האסטרטגיות, מוכרים את השורשים תמורת גרושים. זו אידיאולוגיה שלמה. אנחנו עומדים בפני נושא שלמרות כל האומללות שבו, ולמרות שהרשימה המאוחדת הצביעה נגד הצעת הרשימה המשותפת שהביא ד"ר אחמד טיבי, שהייתה פותרת 90% מהבעיה, הייתה לנו עמדה מוסרית שלפיה אם זה פותר בעיה קטנה, אנחנו לא יכולים להוות מכשול. אין מצב. ועם זאת, ראינו שחבר הכנסת ווליד טאהא עשה "ענתר בן שדאד" ואמר שהוא הולך להוציא את הסמכויות מאילת שקד. הוא אפילו אמר את זה עם פרצוף רציני. אני קורא את החוק ואת המסמכים הנלווים: כל הסמכויות הן בידי שר הפנים. ולא רק זאת, לא רק שכל הסמכויות הן בידיה, היא בכוונה נהגה בהשפלה, כפי שהיא אומרת:) השימוש בסמכות זו, נדרש שייעשה במשורה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: מה זה אומר? זה אומר בטפטופים, בטפטפת. סועאד חוסני אומרת לחוסין פהמי בסרט "ח'לי באלכ מן זוזו": אני מדברת אליך בחום, אתה עונה לי בטפטופים. "חום" זה גם חשמל. ומי שלא יודע מה זה טפטפת, הרופאים משתמשים בזה.)
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: מישהו חושב שבניסוח של חוק, שפה חוקתית, היא מתכוונת להכניס את המילה "טפטפת". היא הולכת לאשר את הבית הזה או ההוא פעם בשבוע, פעם בחודש, בטפטופים, והיא מביאה את המילה הזו לוועדת הפנים, שבראשה עומד ווליד, וגורמת לו להרים את היד שלו בעד המילה "טפטפת". כך. חברים, קצת כבוד עצמי. העם שלנו מלא בגאווה וכבוד עצמי. קצת מזה לא יזיקו.
למען האמת, אני רוצה להגיד דברים כדי שכל אדם ירגיש עד כמה דבריי אלה אמיתיים. אני אביא דוגמאות על שכונה בצפון, שכונה במשולש, שכונה במרכז ושכונה בדרום. למשל, שכונת אבו שהאב בשפרעם לא תפיק כל תועלת; שכונת אל-מקאיל בכפר קרע לא תפיק כל תועלת; שכונת דהמש במרכז הארץ לא תפיק כל תועלת; בדרום הארץ, בנגב, לא יפיקו כל תועלת. אני מדבר בשמות של השכונות. לא רק זה, אלא שהגברת השלטת אילת שקד מתעקשת שהם חייבים לשלם את הערבות במלואה, ולא בתשלומים. למי יש? מי יש לו לשלם את מלוא הערבות כדי להתחבר? האם החוק הזה בא במיוחד עבור שכונות מסוימות ולבעלי האמצעים הכלכליים ולא עבור האנשים הפשוטים?
אני רוצה לשאול את חבר הכנסת ווליד טאהא ורוצה להגיד לו שלמרות הטפטפת – הינה היא הטפטפת – למרות זאת, אני רוצה לשאול אותך: על מה התמקחת? אתה זוכר שלפני שבוע אחד אני אמרתי לכל האנשים: אתם עוד תראו שבאותו היום יביאו את חוק חריש עם חוק החשמל? תחזור לדף הפייסבוק שלי ולדברים שאמרתי לאנשים היקרים ביותר מבני עמנו שהצביעו לרשימה המאוחדת, שהם אנשינו ובני עמנו, חלק בלתי נפרד מאיתנו ומדמנו, האנשים הכי מכובדים ויקרים. אליהם הפניתי את דבריי באופן ישיר. אמרתי להם: הצבעתם עבור הרשימה המאוחדת, אבל תראו מה הם עושים. אמרתי להם שיביאו את חוק חריש באותו יום, כי השלטת והשולטת אמרה לו: אתה תביא אותם ביחד ואנחנו נצביע על שניהם ביחד, באותו יום – חריש, שבאה על חשבון תושבי המשולש הצפוני, ועכשיו עוד חוק נוסף על חשבון תושבי המשולש הצפוני. למשל, ועדת תכנון מיוחדת עבור חריש – מה משמעות זה שהיא מיוחדת עבור חריש ולא לכל האזור? זה אומר אזור תעשייה לחריש. על חשבון מי? על חשבון תושבי באקה אל-גרבייה, על חשבון כפר קרע, על חשבון אום אל-פחם, על חשבון עין אל-סהלה, על חשבון עארה וערערה, על חשבון אל-עריאן למעלה, על חשבון אום אל-קטף, על חשבון מייסר. הרי מה המשמעות של אזור תעשיה גדול שיש בו את הקניון הגדול ביותר שיהיה שם? מה המשמעות של הדברים האלה? זה אומר: אנשים, תבואו לחריש על חשבון כל האזור הזה. הרי אנחנו אמרנו לך שיביאו את זה באותו היום, לא יומיים לפני ולא יומיים אחרי, לא שבוע קודם ולא שבוע אחרי. באותו יום. אתה תצביע פה, עם חריש.
אני אגיד לך עוד משהו, ואני מתערב – הם יביאו את חוק הגיוס, חוק גיוס היהודים החרדים, כלומר הוספת מגויסים לצבא הישראלי, צבא הכיבוש, ויגידו לכם: תצביעו בעד החוק הזה. אני מבקש ממך משהו. ניר אורבך כתב בכתב, ולא סתם הודיע בעל פה, כתב בכתב – – –)
(האבא של ההתנחלויות, יושב-ראש ועדת הכנסת, שהוא בעצמו מתנחל, ימני קיצוני, מהחבר'ה של ימינה, אמר: אני לא מעביר את החוק הזה אלא אם כן החשמל יחובר גם להתנחלויות ולהתיישבות צעירה. אלה הבריונים, בריוני הגבעות ומה שמסביב להן. מה קרה?)
אני מבקש, אני מבקש. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני מבקש, אני מבקש. מה קרה פה במקרה הזה? ניר אורבך כתב באופן מילולי: לאחר שסיכמתי איתם על כך שהם מעבירים את הנושא, אני מאשר שהם יביאו אותו לכנסת. אז אחי, תוציא הכחשה. הרי הוא כתב במילים אלו. תוציא אתה הכחשה. סוגיות כל כך פשוטות – חשמל. מתי החשמל הגיע לאנושות? חשמל – לתת תמורתו את כל העמדות והעקרונות האלה? העם שלנו השיג את כל ההישגים האלה בגאווה וכבוד. העם שלנו השיג הכרה בכפרים, העם שלנו הרחיב אזורי שיפוט, העם שלנו הביא תוכניות מתאר ללא כל ויתור, עם מכובד. למה להתנהג בצורה הזאת? למה להתנהג בצורה הזאת, להחליף שורשים בגרושים? למה?
אנחנו ברשימה המשותפת – כבר ברור היום שגם כך הקואליציה תומכת וגם כך החוק יעבור. הרשינו בקריאה הראשונה והרשינו בקריאה השנייה, מתוך העיקרון שאם זה יעזור רק לעני אחד, אם זה יעזור לשכונה אחת, הרי שזו עמדה מוסרית גדולה של הרשימה המשותפת. בושה, מה שאתם עושים. בושה לכם.)
974 מילים של איימן עודה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.