הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 136), התשפ"ב–2021

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת – – –

אני אעשה את זה בהמשך. אני כמובן אדבר גם בערבית, אבל אני רוצה בהתחלה לברך את האופוזיציה, שעשתה החלטה נכונה ונעדרת מהאולם, וכך חסכה מאתנו הרבה סם, רעל. סם, רעל – –

– – הרבה רעל, הרבה הסתה, הרבה שנאה שהיו אמורים לשדר מעל הדוכן הזה. ומה יותר טוב? חיים ללא שנאה, חיים ללא רעל, חיים ללא הסתה, אוויר יותר נקי לנשימה. אז שיעשו את זה כל יום וימשיכו עם הטרלולים שלהם, שלא יעזרו להם בכלום.

כן, לא כל האופוזיציה. יש אופוזיציה שמשתפת איתם פעולה מתי שהיא רואה לנכון ולא משתפת פעולה מתי שהיא רואה לנכון. אני מברך אתכם שלא שיתפתם איתם פעולה בהחלטה שלהם להיעדר מחוק החשמל, מהדיון על חוק החשמל, וגם על זה שלא הצבעתם על סעיף 98, מאחר שהאופוזיציה, כולל אתכם, הגישה הסתייגויות שמסתכמות ב-94 שעות דיבור. חוק החשמל היה אמור להסתיים אחרי ארבעה ימים של דיונים, יומם ולילה, ארבעה ימים של דיונים. ועדת הכנסת, כמובן, ראתה בכך דבר לא הגיוני, לתת לאופוזיציה לנהל ארבעה ימים של נאומי שנאה, אז לפחות לקצר את זה למשהו שאפשר באמת להכיל אותו. כיוון שזה נעשה והדיון קוצר ל-14 שעות – מה שהיה צריך להסתיים מחר ב-08:00 – הם לא אהבו את העושק הזה והלכו הביתה, אז על זה אני הודיתי להם.

אני רוצה, אחרי שהתחלתי עם הפתיח הזה, גם הפעם להתחיל בתודות מעומק הלב לחברי צוות הוועדה שאני עובד איתם, ועדת הפנים והגנת הסביבה, לאה קריכלי, מנהלת ועדת הפנים, וצוות הוועדה שלה כולם. כיוון שלא סומכים עליי באמירת שמות בעל פה, אז אני – – –

בטח, איזו שאלה. ירדנה, תודה, מזכירת הכנסת. ירדנה מזכירה לי, שמא אשכח, את תומר. זה לא יקרה.

אבל תומר, אני שם לו פרק לבד. אז לאה וכל צוות הוועדה הנהדרים, הנהדרות, תומר רוזנר, היועץ המשפטי של הוועדה, וכל צוות הייעוץ המשפטי – אני רואה מאחורי תומר את רעות, ויש כאלה שאינם נמצאים: לירון, גלעד, מתן. יש עוד מישהו, תומר? שמע, אני משתפר, אל תגיד שלא.

נראה לי שהייעוץ המשפטי – אמרתי את כולם. כמובן, רבקה, דוברת הוועדה, שוש, ליאת, איה. יש עוד מישהו? רחלי. אז הינה, כולם. הצלחתי בסוף. המון תודות על הזמן שלכם בכלל, כי אנחנו עושים הרבה מאוד עבודה בשוטף, כל יום, וגם על הזמן שלכם בהכנת חוק החשמל, שלא חסכו בשום שיטה כדי לבוא לטרלל, לעכב, לנסות להכשיל. מה לא עשו כדי שהחוק הזה לא יצא לאור; ניסו, חשבו שאולי הם יצליחו לעשות זאת.

אתם יודעים מה? אני מבין אותם לפעמים. למה אני מבין אותם? כי דבר איום ונורא הולך להתרחש – בתים של אזרחים ערבים הולכים להתחבר לחשמל. איום ונורא. איום ונורא. ראש האופוזיציה, שהיה חלק מהעושק שנעשה לחברה הערבית במשך כל תקופות כהונתו, יוצא עם סרטון מסית שכל-כולו שקרים. על מה? נגד מי הוא מסית? על מה הוא מדבר? יש לו בעיה, ולכל האופוזיציה יש בעיה, שבתים של אזרחים ערבים שניבנו על אדמה פרטית שלהם – כן, ניבנו ללא היתר, כי פשוט אי-אפשר להוציא היתר. אף אחד לא דאג לתכנן את היישובים האלה כדי לאפשר לאזרחים הערבים לעשות את מה שעושה כל אזרח יהודי שיש לו בעלות על קרקע – הוא ניגש לוועדות התכנון ומבקש להוציא היתר לבנייה. אז אין את זה בחברה הערבית, כי אף אחד לא דאג לתכנן. אז גם לא מתכננים וגם לא תיבנו.

אני לא מצליח להבין. באמת, יכול להיות שעכשיו חלק מהם מקשיבים לדברים. אולי יגידו לנו בסמ"ס, בהודעה לתקשורת, לאיזה פתרון הם ציפו? מה, גם לא יתכננו וגם האנשים לא ייבנו? ואז מה יקרה? נגיד, למשל, נלך בסיטונאות לים כדי להתאבד או לעשות אוהלים ברחובות כדי ללון שם? הרי רק טיפש יחשוב שגם לא מתכננים וגם אף אחד לא יבנה. איך אפשר? זה לא מתחבר. אז לא תכננת – אנשים נאלצו לבנות את הבתים שלהם על האדמה הפרטית שלהם ללא היתר. אוקיי, חלק מהם אתה רודף משפטית עד היום, ומשלמים מיליוני שקלים במסלול המייגע הזה, ועשרות אלפים מהם – אף אחד לא עושה להם כלום, שום תהליך לא נפתח נגדם, ואף על פי כן לא רוצים לחבר אותם לחשמל.

סוגיה זו, רבותיי, שימשה אותם ככלי ענישה שמופנה כלפי הראש של האזרח הערבי לאורך כל השנים. אני יודע שהממשל הצבאי הסתיים ב-1966, אבל יש מנגנונים אזרחיים שעושים כנראה את העבודה של הממשל הצבאי: מצד אחד, אני לא מתכנן לך; מצד שני, אוי ואבוי לך אם תבנה, ואם בנית – מענישים אותך ולא מחברים אותך לחשמל. תציעו, בואו נראה, תציעו הצעות; מוכנים לשמוע. אי-אפשר גם לא לתכנן, גם לא לבנות וגם לא להתחבר לחשמל, כי מעשית זה לא יקרה. הכוח של החיים יותר חזק מהעושק, יותר חזק מהבלגן שמישהו רצה ליצור. לחיים יש כוח משלהם.

ועל כן אני אומר, אני באתי והצעתי חוק שדווקא הרגיז אותם. למה הרגיז אותם? כי הם אהבו שאנחנו מקבלים את כללי המשחק שמישהו קבע. קבענו לכם כללי משחק – תפעלו בהתאם לזה. אנחנו נמשיך לעשות את כל מה שעשינו, ומדי פעם נשחרר לכם. אז לא. אנחנו רוצים חוק חשמל שמבוסס על היגיון תכנון, כי גם רצינו להאיץ תכנון ולהאיץ – שראשי רשויות יאיצו תכנון, וגם האזרחים מתבקשים ללחוץ על הרשויות שלהם שיאיצו תכנון, כי רק באמצעות תכנון האזרח הערבי ייפטר אחת ולתמיד מכל מסעות העינוי שהוא עובר בבתי משפט והוצאות עתק של כסף על הנושא הזה. למה ב-2021 עדיין אזרח צריך להיאלץ לבנות את הבית שלו ללא היתר כי אף אחד לא תכנן לו? למה? למה? בנימין נתניהו המסית יכול לענות לי על זה? הרי הוא היה בשלטון 14 שנה, המפלגה שלו בשלטון מאז 77'. הוא יכול להגיד למה? גם אלה שקדמו לו – הם יכולים להגיד למה האזרח הערבי לא יכול לעשות את זה?

אז אנחנו באים לעזור בקידום היגיון התכנון, קידום תכנון. אני נותן לזה זמן רב, מדבר על זה המון בוועדה שלי. עוד מעט אנחנו נעשה דיונים כדי לבדוק כיצד מתקדמות תוכניות כוללניות, כיצד מתקבלות החלטות בוותמ"ל על אזורים חדשים. אנחנו הולכים לעשות מעקב חודשי, חברים שלי בוועדה, כדי לראות כל חודש כמה התקדמנו, כי זה הדבר שמדינת ישראל צריכה לעשות עכשיו לאזרחים הערבים.

חשמל לנשים, ילדים, גברים, לחולים, הוא לא דבר איום ונורא, הוא לא סכנה למדינה. המדינה הייתה צריכה לדאוג לכך שהילדים, האנשים האלה יקבלו את החשמל בלי לחכות לווליד טאהא ב-2021 – אנחנו כבר ב-2022, כן – שיבואו עם חוק שמתחיל להסדיר את הסוגיה הנוראית הזאת. על כן אני אומר: הם היו צריכים לקבל החלטה יותר מוסרית, אבל אין להם את היכולת לעשות זאת, כי הם רוצים לעשות סחר-מכר על גבה של החברה הערבית, כאילו האזרח היהודי רוצה לראות את זה מהם. אני לא יודע, לא מבין למה הם מניחים את זה, כאילו למישהו טוב שיש אנשים שמחוברים לחשמל באופן פיראטי, מגג לגג, מעמוד לעמוד. כל שנה מתים בגלל זה אנשים, כל שנה, כאילו זה הדבר המוסרי. אז אם זה המוסר שלכם, שיבושם לכם. אחלה מוסר יש לכם, אם זה המוסר שלכם.

(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: לחברה הערבית אני אומר, עכשיו התחילו הדיונים סביב חוק החשמל לאחר שהאופוזיציה, למעט המשותפת, עזבה את אולם המליאה, ואני לא יודע אם הם יחזרו להצביע מחר בבוקר או לא. הם פטרו אותנו מהגזענות שהיינו אמורים לשמוע מהם, פטרו אותנו מההסתה אשר היו משמיעים לנו, פטרו אותנו מהרעלים שהיו אמורים לנטוף מפיהם מעל במה זו, פטרו אותנו מהשקר שהם משקרים נגד החברה הערבית זה עשרות שנים. הם עצמם אשמים בזה שהחברה הערבית סובלת מבעיית החשמל עד היום. המפלגה שלהם והמפלגות שנמצאות איתם היו בשלטון מאז שנת 1977, ומי שהיו לפניהם עשו את אותו הדבר. הם כועסים היום כי האזרח הערבי – שנמצא ביישוב שיש לו תוכנית כוללת מאושרת, נמצא במקום שלגביו הוגשה תוכנית מפורטת, והוא התחייב לגבי כל הכספים שהוא צריך לשלם לרשות המקומית ולוועדת התכנון המקומית – הם כועסים שהוא הולך לקבל חשמל. לא יכולים לשמוע, לא יכולים להפנים. שלא תבינו, שלא תשמעו. אם חיבור של בית לחשמל עושה לכם את כל זה, שלא תחיו. ולכן, זוהי בשורה ליישובינו הערביים.

כל יישוב המקיים את הקריטריונים לפי החוק, עליו להתחיל לפעול מייד להכין בקשה לחיבור השכונה, האזור אשר הוגשה תוכנית מפורטת בעניינו, לרשת החשמל. הקריטריונים בחוק ברורים, ואל תאמינו לכל השקרים אשר הפיצו במהלך התקופה הזו, והאחרון שבהם היה לפני יומיים, כאילו החוק מקושר למישהו שמתגורר בראש הר שאינו שלו. מה קשור? אנו מדברים על חוק שיש לו קריטריונים תכנוניים, תוכנית כוללת מאושרת, הגשת תוכנית מפורטת – מאיפה יש את הדברים הללו? ומחויבות לשלם את כל הסכומים שכל אזרח המקבל היתר חייב לשלם. ועל כן, על היישובים העומדים בקריטריונים לנצל זאת מייד, ולגבי היישובים שלא עומדים בקריטריונים, יא אוסאמה, על ראשי המועצות והעיריות להתחיל מייד את הליכי התכנון ביישובינו הערביים במטרה להכניס את כל האנשים למסגרת שאותה מבטיח החוק.

חברים, דיברנו רבות על הסכומים האסטרונומיים אשר יעלה החוק. גם אלה דברי הבל ואין להם שום בסיס, בהסתמך על כך שהאזרח המעוניין להתחבר לחשמל ישלם את הסכומים ששילם אדם שביקש להוציא היתר לבנות את ביתו. הוא לא ישלם שום דבר מעבר. אז למה אתם מפיצים אווירה כאילו יש שני סוגים של אנשים: סוג אחד ששילם, וסוג אחר שפטור מתשלום? אין שני סוגים של אנשים. אנו דוגלים בחברה אחת, עם תרבות השתייכות אחת, ולא צבועה ומשתנה. כל מה שאתה חייב לרשות המקומית שלך אתה חייב לשלם. אתה חייב להיות חלק מהתקדמות היישוב שלך: כבישים, מוסדות, מגרשים מבנים. אם אנחנו לא נעשה את זה, מי יעשה, מי שהפלה אותנו במשך עשרות שנים? על כן זהו, הגיע הזמן, העניין הסתיים, ויש חוק כרגע, אלא אם כן תתרחש רעידת אדמה. יש חוק, בעזרת האל ישתבח שמו. הגיע הזמן שנחפש את האישורים שצריכים כדי ליהנות מהחוק ולהפיק ממנו תועלת, ולעודד את האישורים האחרים להצטרף לשיירה כדי להתחבר לרשת החשמל. אנו מקווים שהזדמנות זו, שהתחנה הזו תהווה הזדמנות מעשית להשלמת התכנון ביישובינו הערביים וסיום הסבל של האזרח הערבי במשך שנים רבות בכל הקשור לבית, מגורים ואדמה.)

אני רוצה להודות שוב לחברי הוועדה שלי. אני מניח שהבנתם את כל מה שאמרתי בערבית.

אמרו שכן. אני מאמין להם. אני רוצה להודות שוב כמובן לכל חברי הוועדה שלי, ללאה והצוות שלה, לתומר והצוות שלו ולכל חברי הכנסת שיתמכו – – –

כן, אלי, לכן לא שאלתי אותו, כי זה ברור. לא רק הבין – אני מניח שהוא גם נהנה מכל מילה. אז תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בוקר טוב לכולם. באתם רעננים, ישנתם טוב, מתחילים יום חדש, אופטימי, ומקווים שאחריו המצב עבור האזרחים הערבים ועבור כל אזרחי המדינה יהיה מצב יותר טוב, יותר צודק. מתחילים דף חדש. בכל זאת אנחנו אופטימיים, אדוני היושב-ראש. אתה רוצה שאני אמשיך או שאתה רוצה להקריא את השמות, אדוני היושב-ראש?

חברים, בני אדם קמים בבוקר, מביטים על עצמם במראה, אבל רק אדם אחד לא מביט על עצמו במראה, כי הוא בעצמו מתבייש בעצמו. הגזען הזה – – –

אני לא אמרתי שם. איך הוא יודע שאני מדבר עליו?

על ראש הגנב בוער הכובע. איך הוא ידע שאני מדבר עליו?

אז כן, אני באמת ארצה לדבר על החוק שבגללו חלק גדול מהחברים כאן בכנסת מאוד כועסים, חושבים שמשהו נורא הולך לקרות. הרי בסך הכול מה אנחנו עושים ועל מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים, רבותיי, על חתך גדול של אזרחי המדינה שנמנע מהם לאורך עשרות שנים לנהל אורח חיים נורמלי. נבצר מהאזרח הערבי שיש לו אדמה פרטית שלו לגשת לוועדות התכנון, להוציא היתרים לבנייה, כי מישהו דאג – –

– – כי מישהו דאג, ולא במקרה אלא על ידי מדיניות מכוונת, לא לתכנן את היישובים הערביים – –

– – ולהכניס את האוכלוסייה הערבית כולה למצב של אילוץ – אילוץ להקים את הבתים שלהם ללא היתרים. זהו מצב לא נורמלי עבור מדינה נורמלית.

המצב הזה, רבותיי, לא נורמלי עבור מדינה נורמלית, ועל כן אני בא לעזור למדינה לחזור לנורמליות – –

– – להתחיל לתכנן את היישובים הערביים, לתת לאזרח הערבי את האפשרות לגשת לוועדת התכנון, לבקש להוציא היתר לבניית הבית שלו על האדמה הפרטית שלו, כפי שהיה צריך לעשות לפני עשרות שנים, אבל מה לעשות שזה לא נעשה עד עכשיו.

מה לעשות, קרעי, שהממשלות שלך במשך עשרות שנים לא עשו זאת, והביאו את האזרחים הערבים למצב של אילוץ – אילוץ להקים בית ללא היתר, ומכאן גם לא להתחבר לחשמל, שזה מצרך בסיסי, הומני, יסודי, זכויות יסוד של כל אדם עלי אדמות. נמנע מהם לקבל את הזכות הזו. כל שנה אנשים נספים, מתים, נשרפים בגלל החיבורים המאולתרים של החשמל, מגג לגג, מעמוד לעמוד, בצורה מסוכנת, בצורה לא תקנית.

עכשיו, מה אני עשיתי? למה אתה כועס, קרעי? מה אני עשיתי? אני מנסה לסיים את המציאות העגומה הזו שאתה יצרת.

אני אגיד לך, אני אענה לך אחרי שאני אסיים להגיד לך כמה דברים שחשוב שתקשיב להם, אתה וכל החברים בצד ימין שלי. צד ימין שלי.

אתה יצרת מציאות, קרעי, שבה את כפית – –

– – כפית על כל האוכלוסייה הערבית, על מרבית האוכלוסייה הערבית, להתנהל על האדמה הפרטית שלה בתוך היישוב בצורה שהיא מנוגדת להגיון התכנון. למה? כי אתה לא רצית לתכנן אותם. מה רצית לעשות? אתה ביקשת ליצור מנגנון שליטה והשתמשת בחשמל ככלי ענישה שדרכו רצית לנווט את כל המהלכים הפוליטיים שלך. ועל כן יצרת מציאות של עשרות אלפי בתים של אנשים שבנו אותם על אדמה פרטית שלהם, ואפילו המדינה – – –

תקשיב, קרעי, שאלת שאלה – – –

אבל אתה משקר לעצמך. אני מנסה להסביר לך שאתה משקר לעצמך. למה האזרח הערבי לא הלך לוועדות תכנון כדי להוציא היתר? למה? כי אתה לא אפשרת לו. אין לו מה ללכת. לאזרח הערבי, לא היה לו מה ללכת לוועדות התכנון, כי לא תכננת לו. לא עשית תוכניות כוללניות, לא עשית תוכניות מפורטות, ואז יצרת – – –

מה יצרת? אני אגיד לך מה יצרת, אני אגיד לך מה יצרת, חבר הכנסת אופיר. מה יצרתם? הרי תכנון עולה הרבה מאוד כסף. אנחנו יודעים את זה, כולנו יודעים את זה. אתם מצד אחד יצרתם חברה שלא מבוססת יכולות הכנסה, לא הקמתם אזורי תעשייה, לא הקמתם אזורי תעסוקה. עכשיו אנחנו מנסים לעשות את זה ומאיצים את זה בכל מיני דרכים, והקצינו לזה כסף במשרד הכלכלה ובמשרדים אחרים, אבל אתם לא עשיתם את זה, ועל כן גם יצרתם יישובים שאין להם יכולת כלכלית כדי לתכנן, היישובים הערביים. ומכאן שכשאין תכנון, מה לעשות, האזרח לא יכול לגשת לוועדת תכנון כדי להוציא היתר בנייה, והוא נאלץ – מאילוץ, נאלץ – להקים את הבית שלו ללא היתר.

ואז מה באתם ואמרתם? לא תכננו לך, אילצנו אותך להקים את הבית ללא היתר, אבל אנחנו נעניש אותך, נעניש אותך בזכות יסוד בסיסית, שבושה וחרפה שמשתמשים בה ככלי ענישה כנגד חברה שלמה. אז מי שצריך להתבייש זה אתם, קרעי, זה אתה, אופיר, לא מישהו אחר.

אז אני עכשיו בא לעזור למנגנון להתחיל לצאת מהתפיסה הזו שעד עכשיו רווחה במדינה. מתחילים חוק מבוסס תכנון. אנשים ילכו לוועדות התכנון, יגישו את הבקשות שלהם על פי תוכניות. אמרנו וחזרנו ואמרנו: אנחנו מדברים על חוק מבוסס תכנון, מדברים על יישובים שיש בהם תוכניות כוללניות מאושרות, ואז כל מתחם שהוגשה עבורו תוכנית מפורטת התואמת את הכוללנית – הרי הכוללנית, אדוני היושב-ראש, מפרטת איפה מותר לבנות, איפה לא, איפה שטחים פתוחים, איפה שטחים ירוקים. הכול רואים בתוכנית הכוללנית. ועל כן התוכנית המפורטת מסדירה גם את האזורים שבהם מותר לבנות, ולפי זה האזרח יכול לגשת לוועדת התכנון, יתחייב על כל ההיטלים כמו כל אזרח אחר שהייתה לו האפשרות לגשת לוועדה ולהוציא את ההיתר; יתחייב על כל ההיטלים האלה ורק אז הוא יוכל להתחיל בתהליך של חיבור לחשמל.

ומכאן אני גם לא מבין למה הדבר הזה צריך להרגיז את חברי הכנסת מהליכוד ומהאופוזיציה, כי בסך הכול אנחנו מדברים על נוהל שמבוסס על קריטריונים של תכנון שהייתי מצפה מכולם דווקא לתמוך בו, ולא להתנגד לו התנגדות נחרצת כאילו אנחנו הולכים לעשות דבר איום ונורא שיפגע במדינת ישראל. הרי בסך הכול אנחנו עושים דבר שעושה קצת צדק בהתנהלות של המדינה כלפי האזרחים הערבים.

מאז שהתחלתי בחוק הזה, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, נתקלתי בהתנגדויות אין-סוף. מה לא ניסו לעשות כדי לתקוע את הדבר הזה. מה לא ניסו לעשות כדי להכשיל את הדבר הזה. מה לא ניסו לעשות כדי למנוע התקדמות של הדבר הזה. הגיעו לוועדות, טרללו, משכו זמן, השתמשו בכל הכלים כדי להכשיל את האפשרות של התקדמות החוק והבאתו לכאן, למליאה. הם יצאו במערכת של הסתה ושקרים כנגד החוק הזה והשתמשו בכל הכלים הלא-לגיטימיים כדי להסית נגד החוק, ומכאן שגם נגד החברה הערבית. אנחנו בסך הכול מדברים על חוק שכל חבר כנסת בבית הזה היה צריך לתמוך בו, היה צריך ליזום אותו לפני עשרות שנים. לא שמענו אתכם צועקים נגד זה שהמדינה לא תכננה את היישובים הערביים.

יש כאלה שחוזרים וטוענים – ומשקרים, כמובן – שהם נגד חיבור בתים לא חוקיים לחשמל. גם כאן הם משקרים, כי אין בתים לא חוקיים שצריכים להתחבר לחשמל; יש בתים שבגלל מדיניות לא חוקית של הממשלות הקודמות לא התחברו לחשמל. הטענה שהחוק מבקש לחבר בתים לא חוקיים לחשמל, אני הייתי אפילו מגדיר אותה טענה גזענית, כי מי שהיה אחראי לזה שמאות אלפי אזרחים ערבים, לא תהיה להם אפשרות להקים בית על האדמה הפרטית שלהם, כפי שאמור לעשות כל אזרח שיש לו אדמה פרטית; מי שהיה אחראי לכך שנבצר מהיישובים הערבים לעשות זאת; מי שהיה אחראי לאי-הקמת אזורי תעשייה ואזורי תעסוקה; מי שהיה אחראי לאי-תמיכה בתשתיות ביישובים הערביים; מי שהיה אחראי ליצירת מנגנון בלגן שבאמצעותו יתפתחו היישובים הערבים – הוא שצריך לבוא חשבון עם עצמו, הוא צריך לשאול את עצמו את השאלות הנוקבות למה הוא עשה את הדברים האלה עד עכשיו, למה הוא התנהל באיפה ואיפה כנגד יישובים במדינת ישראל על בסיס לאומי. יישובים ערביים לא זכאים מבחינתו לקבל את מה שמגיע להם על פי דין, ועל כן אנחנו נכנסנו לסיטואציה שבה עשרות אלפי בתים בעניין שאנחנו מדברים עליו עכשיו נמנעה מהם אפשרות להתחבר לחשמל.

למה חבר כנסת מלכיאלי צריך לכעוס על כך שילדים, נשים, זקנים, חולים שצריכים להתחבר למכשיר הנשמה, למכשיר האינהלציה, למכשירים רפואיים אחרים שעובדים רק באמצעות החשמל – למה הם לא יכולים לעשות זאת כמו כל אזרח במדינה? למה האזרחים הערבים צריכים לעבור ייסורים בכל תחום של החיים? למה הילד הערבי צריך להיות מתוקצב ברבע מהסכום שמתוקצב בו הילד היהודי במערכת החינוך?

למה ולמה ולמה? כי אנשים כמוך – – –

כי אנשים כמוך – – – להיות גזעני – – –

כי מה לעשות? המצב הזה, מישהו יצר אותו, וכנראה אתה מבין שאתה אחד מאלה שיצרו אותו – –

– – ועל כן קופצים מדי פעם חברי כנסת שמבינים שהם שאחראים למציאות העגומה הזאת, המציאות שבה ילדים, נשים, זקנים, חולים – מתים, נשרפים כל שנה, כי לא מחברים אותם לחשמל, כי משתמשים בחשמל ככלי ענישה כנגד חברה שלמה. ועל כן הם כועסים היום – יכול להיות שמבחינת מערכת הערכים שלהם בצדק, כי משהו איום ונורא הולך לקרות: הבתים הולכים להתחבר לחשמל, והילדים והנשים יזכו סוף-סוף לראות אותו על בסיס קריטריונים של תכנון, כי השלב הבא צריך להיות להאיץ את התכנון בכל המקומות, בכל היישובים שעד עכשיו לא נהנו מתכנון שלם.

(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני פונה לכל מי שעוקב אחרי הדיונים עכשיו על חוק החשמל, החוק אשר ניסו בכל הדרכים להכשיל אותו ולמנוע את הגעתו לכאן היום, להצבעה עליו בשתי הקריאות, השנייה והשלישית. מאז התחלנו לעבוד על חקיקת החוק ועד לרגע זה הם לא מפסיקים לנסות להכשיל את החוק בשימוש בכלים להכשלתו ואולי לאי-יכולת לחוקק אותו. מבחינתנו הסיבות ברורות. האופוזיציה השתמשה בעניין החשמל במשך עשרות שנים – כמובן הממשלות השונות בישראל, לאורך עשורים, השתמשו בעניין החשמל ככלי ענישה קולקטיבית נגד החברה הערבית. הם התרשלו בכוונה, באמצעות מדיניות רשמית, ולא מכל סיבה אחרת, לא כי הם כאילו שכחו ולא כי הם לא שמו לב אלא כי הייתה להם מדיניות רשמית המכוונת לאי-תכנון היישובים הערביים, אי-הקמת אזורי תעשייה, אי-הקמת אזורי מסחר, אי-פיתוח תשתיות, אי-תכנון של המרחב הציבורי ביישוב. זו הייתה מדיניות. הנושא לא קרה כי אף אחד לא שם לב ולכן היישובים הערביים לא זכו לתכנון. תכנון, חבריי המכובדים, עולה המון, אפילו עולה הרבה מאוד מאוד מאוד. הוא עולה לרשויות המקומיות מיליוני שקלים, ובהיעדר היכולת של רשות מקומית לארגן את ענייניה בתחום ההכנסות שלה, ובלי שישנם כספים כאלה לטובת התכנון, לא יכלו הרשויות הערביות לעשות כן, והממשלה, שלא רצתה ממילא לתכנן ביישובים הערביים, השתמשה בעניין הזה. מצד אחד היא לא ביצעה תכנון, ומצד שני היא השתמשה בנושא הזה ככלי ענישה מפלצתי, כלי ענישה קולקטיבית מפלצתי נגד האזרח הערבי, שנאלץ לבנות את ביתו על אדמתו הפרטית ללא כל יכולת להוציא היתרים.

הם השתגעו, ניסו בכל הדרכים, ניסו בכל התכסיסים, להכשיל את החוק. אתמול, לאחר שהתברר כי הגישו הסתייגויות נגד החוק המוערכות בארבעה ימי דיונים פה בכנסת – 94 שעות של זכות דיבור במסגרת ההסתייגויות, אשר הגישו גם כדי לעכב את החוק, בניסיון למנוע את החוק, בניסיון להכשיל את החוק – כאשר התכנסה ועדת הכנסת והחליטה להפעיל את סעיף 98 במטרה לקצר את זמן הדיונים, לא קיצרו מ-94 שעות לשעה אחת, או שתיים או שלוש – – –)

גם אתם לא הבנתם את הצרכים של החברה הערבית במשך עשרות שנים, קטי.

על כן גם לא עסקתם בכל הנושאים שחשובים לחברה הערבית. אז בסדר, יכול להיות שאת לא מבינה מה אני אומר עכשיו – – –

(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: 94 שעות שקוצרו – הגזען הפשיסט הזה, אשר מדבר בצורה נמוכה, המתאימה לרמתו הנמוכה, לא מפסיק לעשות כך. ואני אומר שוועדת הכנסת החליטה לקצר את מספר שעות הזכות לדיבור בעניין החוק מ-94 שעות ל-14 שעות. 14 שעות היו מספיק זמן כדי שכל 120 חברי הכנסת יעלו להגיד את כל מה שהם רוצים בעניין החוק – –)

(– – ובכל זאת, הם לא הסתפקו, והכריזו חרם על דיוני הכנסת, יצאו מהכנסת והלכו לבתיהם אתמול, והמליאה יצאה להפסקה עד השעה 08:00, שזה הזמן שנקבע מבעוד מועד לפי מספר השעות שנדבר על החוק. עכשיו, כשאני מדבר, חברי הכנסת מהאופוזיציה מוחים על כך שאני מדבר בשפה הערבית.)

(הם כועסים, רוצים להתפוצץ על שאני מדבר בשפה הערבית. אני אדבר בשפה הערבית מתי שאני רוצה, ומי שלא מוצא חן בעיניו, שישתה את המים של ים המלח. אתה שומע, דיכטר? אנחנו נדבר בערבית, ומי שלא מוצא חן בעיניו, שישתה את המים של ים המלח, כי זו השפה שלנו, זו המהות שלנו.)

(זה אנחנו, זו הזהות שלנו. איך אתם מעיזים להתנגד לחבר כנסת ערבי כשהוא מדבר בערבית?)

(ועל כן, זה שאתה כועס שאני מדבר בערבית ואתה לא מבין – שלא תבין. היית לומד את השפה הערבית כדי שתבין. הייתה לך היכולת, המוכנות – תלך ללמוד את השפה הערבית כדי שתבין. היום המדינה היא בת 75 שנים. 75 שנים לא מבינים – –)

(– – ובסוף אתם כועסים.)

(ובסוף, כשחבר כנסת ערבי עולה לבמה ורוצה לדבר לציבור בשפה הערבית, הכעס שלכם לא משפיע עלינו במידה רבה. עד עכשיו, אנשינו האהובים ביישובים הערביים, כמו שכבר אמרתי קודם, הם השתמשו בחשמל ככלי לענישה קולקטיבית, כדי להכניע את האזרחים הערבים על פי המדיניות שהם רוצים. ומהי המדיניות שהם רוצים? הם שמו לעצמם מערכת כללים שדרכם הם רוצים לשלוט על המתרחש בחברה הערבית. מערכת זו של כללים משאירה את האדם הערבי במצב של קבלה של כללי המשחק שהם קבעו, באמצעות שחרור מעט פירורים, מעת לעת, כאילו חברי הכנסת הערבים והמפלגות הערביות חייבים לקבל את כללי המשחק האלה ולפעול על פיהם. אנחנו ברשימה הערבית המאוחדת, מכובדיי, החלטנו שאיננו רוצים לפעול בהתאם לכללי המשחק שהם קבעו לנו, לנו כחברה – אשר היו רבים, לצערי, מחברי הכנסת הערבים שקיבלו אותם ואף הזדהו איתם. אלה כללי משחק שאיננו יכולים לקבל.

אנחנו במפלגות הערביות, חברי הכנסת הערבים, המשימה העיקרית שלנו היא להתחבר באומץ לכל הסוגיות המדירות שינה מעיני האזרח הערבי, לכל הסוגיות המפריעות לאזרחים הערבים; לדרוש בראש מורם את הזכויות שלנו, ולא כטובה מצידו של מישהו אלא מתוך זכאות על פי חוק, כי אנו אזרחים ילידים, ואף אחד לא עושה לנו טובה. כלומר, אם אני אקבל את כללי המשחק, ומעת לעת ייתנו לי דברים שאינם מתעלים לרמה של הצרכים של החברה, עדיין עליי להיות מרוצה מהמצב הזה. הם אילצו אותנו להסכים לפתרונות משככי כאב בהמון סוגיות הקשורות ליישובים הערביים שלנו. מי אמר שאני כחבר כנסת ערבי וכאזרח ערבי חייב לקבל את הפתרונות האלה? מי אמר שאנחנו כחברי כנסת ערבים וכאזרחים ערבים חייבים לקבל את כללי המשחק אשר הם קבעו לנו?

האם מישהו שאל את עצמו למה האופוזיציה כועסת ולא מפנימה שסוף-סוף יעבור חוק שמארגן, במצב שבו אנו נמצאים כרגע, את חיבור הבתים הערביים לרשת החשמל? מישהו שאל את עצמו למה הם כל כך כועסים? מישהו שאל את עצמו למה הם מתים שהחוק הזה לא יעבור? מישהו שאל את עצמו למה הם מתגייסים בכל הכוח שלהם כדי לרמות את החברה הערבית שלנו בכמה חוקים שהם היו הסיבה להם עשרות שנים? מישהו שאל את עצמו את כל השאלות הללו? למה אנחנו שוכחים מהר? מה ההיסטוריה של אלה? ואני לא רוצה להזכיר את שמותיהם, כי הם לא שווים את זה, אבל הם כרגע משחקים את תפקיד האופוזיציה ונמצאים באופוזיציה. אנחנו ברשימה הערבית המאוחדת שמנו אותם באופוזיציה. כן, זה מה שמשגע אותם. ולשותפיהם חברי הכנסת הערבים אני אומר, זה מה שהוציא אותם מדעתם. החבר'ה נמצאים בשלטון עשרות שנים. איך עכשיו באה מפלגה ערבית, מאיפה לה הלגיטימיות הפוליטית להדיר אותם מהשלטון אחרי ששלטו במשך יותר מ-40 שנים? הם השתגעו, יצאו מדעתם, והם החלו להשתמש בכל הדרכים כדי להסית, לשקר לגבי חברי הכנסת הערבים מרע"מ, להטעות לגביהם ולנסות להסיר את הלגיטימיות הפוליטית מתחת רגליהם, ואני מדבר על הלגיטימיות הפוליטית בכוונה, או ליתר דיוק, הלגיטימיות להשפעה פוליטית. כי אפילו הלגיטימיות הפוליטית – לא נודה להם עליה, כי לא מהם אנו מקבלים אותה. את הלגיטימיות הפוליטית קיבלנו מעצם היותנו הבעלים של הארץ הזאת.)

(כן, חבר הכנסת דיכטר, הוא יודע ערבית, ולכן כדאי שישתוק כדי לשמוע את התשובה.)

(שקט, שקט, שקט, כדי שאני אענה לך.)

(הוא שואל, האפנדי, למה חברי הכנסת הערבים הצביעו נגד הסכמי השלום – –)

(– – אשר הביאה ממשלתו, שנמצאת כעת באופוזיציה. הוא שואל למה חברי הכנסת הערבים הצביעו נגד הסכמי השלום.)

(אני אומר לך – – –)

(אני לא יכול לנאום. אני מתכוון להושיב אותך על הכיסא שעתיים שבהן אני אדבר. אני לא יכול להרים את הקול שלי. אתה צריך לשתוק כדי שאני אוכל לדבר.)

(אני רוצה להגיד לך שחברי הכנסת הערבים, כמו האזרחים הערבים, שואפים לשלום כמו שאתה צריך את האוויר. כמו שכבודך צריך את האוויר כדי שתחיה, האזרחים הערבים וחברי הכנסת הערבים כמהים לשלום. אבל כאשר באה הממשלה שלך וראש הממשלה שלך ומסבירים את ההסכמים האלה בזה שהוא הביא הסכמים בלי לוותר – הבן אדם מתגאה בכך שהוא הביא הסכמים בלי לוותר במישור הפלסטיני, ודיבר רבות על כך שהוא מביא הסכמים שלא נשענים על העיקרון של אדמה תמורת שלום – הם משקרים לאנשים, מרמים את האנשים, מוכרים לאנשים אשליות, כאילו המשוואה של אדמה תמורת שלום הייתה משוואה נכונה לגבי הסכם שלום בין מדינת ישראל למדינה אחרת, המרוחקת ממנה עשרות אלפי ומאות אלפי קילומטרים. למי אתם משקרים, אדוני? מה הקשר של אדמה תמורת שלום למדינה שנמצאת במפרץ? היית בא ומדבר על עיקרון אחר של שלום, היית מדבר על כך שאתה מאמין בשלום בין העמים, היית מדבר על זה שאתה חלק מאזור ורוצה לחיות בו, ולא לחיות בהתנשאות מעל אנשיו; היית מדבר בהיגיון מקובל, כדי שחברי הכנסת הערבים והאזרחים הערבים יתמכו בהסכמים, אבל לבוא ולדבר על זה שהבאת הסכמים בלי להיכנע לעקרון האדמה תמורת שלום? אתה משקר ורוצה שאני אתמוך בך? איך אתה רוצה שאני אתמוך בך?)

(עכשיו, אחרי שעניתי לך בצורה מוחצת, התחלת לשקר בעניין אחר. אני לא אמשיך בדיבור איתך.)

(האזרחים יודעים היטב.)

(האזרח הערבי, שמעניין אותנו, יודע היטב שהממשלה שלך לא רצתה בשלום, ואם הממשלה שלך הייתה רוצה בשלום – – –)

(לו הממשלה שלך הייתה חפצה בשלום – בוא, תפדל, לשלום הוגן בין שני העמים, הנשען על עיקרון של שתי מדינות, מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה היא ירושלים ומדינת ישראל בגבולות 1967. העם הפלסטיני מוכן להסכם הזה כבר מאתמול, אבל אתם מתעסקים בהיגיון של הכנעה, היגיון של בריונות, כך נהגתם, ועל כן אל תתלוננו על אף אחד מחברי הכנסת הערבים אשר לא היו מוכנים לתמוך בהסכם כלשהו הנשען על עקרון הבריונות וההכנעה.

אני חוזר, אחינו, אנשינו ואזרחינו הערבים, לדבר על כללי המשחק שאותם רצו לכפות על האזרחים הערבים. רצו שאנחנו נפעל בהתאם להם. ועל כן, כאשר חלק מהסוגיות הגיעו לגבול של אי-יכולת לסבול המשכיות, אפילו מבחינתם – יש סוגיות שהם יודעים שהן מגיעות לשלבים שאי-אפשר להמשיך בהן, ועל כן הם מתחילים לחפש פתרונות שהם משככי כאבים כדי לכבות כמה שרפות שיכולות להידלק בגלל זה. החלק הזה תקף לגבי חוק החשמל מאז שנות התשעים, שנקרא "חוק שחל", אשר הוצג כאן בפני המליאה ופעלו על פיו בתקופות מסוימות, ובאמצעותו חוברו בתים ערביים לרשת החשמל. אבל הוא לא נשען על עקרון התכנון והבנייה, ועל כן היה מדובר בבתים אחדים ומפוזרים. לא היה אפשר לדבר על חיבור של שכונה שלמה לרשת החשמל באמצעות חוק שאיננו עומד בקריטריונים של התכנון. החוק היה תקף כהוראת שעה והופעל בשנים מסוימות, נגמר הזמן שלו ולא חזרו להפעיל אותו מאז שנים רבות מאוד. עכשיו אנחנו לא מדברים על חוק של שיכוך כאבים שיסגור פה ושם פערים; אנחנו מדברים על חוק שמבטיח חיבור של שכונה שלמה לרשת החשמל אם השכונה הזאת הייתה עומדת בקריטריונים שהחוק קובע.)

(למה אתה לא הבאת חוק – – –)

(למה אתה, למה אתה – אני רוצה לשאול אותך שאלה – – –)

(לא, אתה שתה את המים של ים המלח.)

(אני רוצה לשאול אותך שאלה.)

(אני רוצה לשאול אותך שאלה: למה אתה לא הבאת חוק לחבר את הבתים לרשת החשמל? היה מתאים לך להשתמש בחשמל ככלי לענישה קולקטיבית? אתה רוצה לענות את האדם הערבי על ידי מניעת חיבור הבית שלו לרשת החשמל?)

(אתה ויושב-ראש המפלגה שלך באופוזיציה – – –)

(אתה ויושב-ראש המפלגה שלך באופוזיציה – –)

(– – אתם הייתם מגיעים לכפרים הערביים – –)

(– – הייתם מגיעים לכפרים הערביים למזוג קפה, למזוג קפה, רוצים את הקולות.)

(הייתם מחברים את הבתים הערביים לחשמל – היית מונע מהשייח' חמאד אבו דעבאס, שהאל ישמור עליו – – –)

(תשמע, אני, כשאתם מדברים בעברית, אני – – –)

תשמע, אני – – –

אני, כשאתם מדברים בעברית, אני מבין אתכם.

זה שאתם לא מבינים כשאני מדבר בערבית, זה בעיה שלכם.

למה לא למדתם ערבית?

זה שאתם לא מבינים ערבית זה בעיה שלכם.

אתה היית צריך ללמוד ערבית. זה שלא למדת, זה בעיה שלך.

אני לא מדבר עם פשיסטים – –

– – לא מדבר עם טרוריסטים.

לא מדבר עם מורשעים.

אני לא מדבר עם מורשעים.

על כן, מוטב שתשב בשקט.

אני מבין שאתם משתגעים.

אני מבין שאתם משתגעים.

אני מבין שאתם משתגעים, וטוב שכך. עדיף שתשתגעו.

עדיף שתשגעו באופוזיציה מאשר תשתוללו בקואליציה.

זו הנוסחה. זאת הנוסחה. זו הנוסחה הטובה ביותר.

אבל חכה, אמסלם. אני אתן לך להגיד מה שאתה רוצה ואני אשתוק.

אבל אני אגיד לך משהו.

אתם, דוד אמסלם, מאוד עדיף למדינת ישראל כולה שאתם תשתוללו באופוזיציה ושתשתגעו באופוזיציה מאשר תשתוללו בתוך, מתוך הממשלה – –

– – כי ההשתוללות שלכם מתוך הממשלה היא הרסנית.

אתם יצרתם את כל העוול שהאזרחים חיים בו.

ועל כן, בסדר, תשגעו בהנאה מתוך האופוזיציה ולא תהיה לכם הזדמנות להמשיך במדיניות העושק שלכם בכל התחומים שקשורים באזרח הערבי. אנחנו מתמודדים – – –

(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני לא מתאמץ. אם הייתי מתאמץ כבר הייתי מסיים לנשום מזמן. לא, אני לא מתאמץ. אבל החברה, הם לא מפנימים שבפעם הראשונה בתולדות הכנסת, לראשונה בתולדות הכנסת, יעבור חוק שאשכרה מועיל לאזרח הערבי. הם לא מקבלים. עד היום הם היו מקבלים שנעביר חוקים שאתה יודע, נוגעים במעט לאדם הערבי, אבל – – –)

אתה יודע – – –

אתה יודע – – –

– – – אני לא בא בטענות.

דוד אמסלם, אתה יודע למה? כי הוא היה מעודכן חלקית במשא ומתן שניהלנו איתכם על הקמת קואליציה.

הוא היה מעודכן חלקית. הוא לא ידע את כל הפרטים.

על כן הוא מרשה לעצמו לשקר עכשיו ולומר מה שהוא רוצה.

אתה, אתה – אתם עשיתם את הכול – –

– – כדי שנהיה בקואליציה יחד איתכם.

לא הצליח לכם.

אבל לא הצליח לכם.

אני לא רוצה לדבר על הכול. גם מנסור לא ידבר על הכול. תתביישו לכם.

תתביישו לכם. אתם לא יכולים להגיד את זה, דווקא אתם. דווקא אתם.

דווקא אתם לא יכולים להגיד את זה.

אבל, חיים, אני מדי פעם מדבר בעברית כדי שתבין.

אתה לא היית בתחילת הדיון. דיברתי רק עברית.

א. אני לא מבין מה אני עושה, דבר שצריך להרגיז אותך.

ב. אתה יודע, מיקי, אתה יודע למה אתה לא יכול לאיים עליי?

כי את התוצאות של המדיניות שלך אני חווה עד היום. זאת אומרת, מה אתה עוד יכול לעשות שלא עשית נגד האוכלוסייה הערבית שאני מדבר עליה? זאת אומרת, אתה סתם מאיים, ואתה לא צריך לאיים. לא הרשמת אותי במיוחד, מיקי.

אני לא הייתי בחיים בחקירת משטרה, בחיים שלי. אני מכיר אחרים שהיו הרבה – –

– – ואני מכיר אחרים שהורשעו – –

– – ואני מכיר אחרים שמתנהלים נגדם – – –

– – – שיש להם כתבי אישום. אז אני לא.

אז אני לא, עליי אתה לא יכול להגיד את זה. תחפש לך תירוץ אחר לתרץ בו.

מישהו יכול להגיד לי מכם – באמת, חיים – –

– – למה אתם כועסים שבתים ערביים שנבנו על אדמה פרטית, שלמדינה אין כלום נגדם – למה אתם כועסים?

אני רוצה להשלים שאלה.

אתה ממשיך לשקר. אתה ממשיך לשקר.

כן. אתה ממשיך לשקר.

תתבייש לך. (אומר בערבית: שקרן אחד.) תתבייש שלך.

אתה לא עונה לי, חיים. למה אתה כועס שבתים שנבנו על אדמה פרטית – –

חכה שנייה, אני אשלים. לא השלמתי. – – שהמדינה לא מנהלת נגדם שום הליך משפטי – עשרות אלפי בתים, בגלל שלא תכננת להם, נבנו ללא היתרים – למה אתה כועס שמחברים אותם לחשמל, אתה יכול להגיד לי?

אתה לא עונה על השאלה.

אבל אתה לא עונה על השאלה.

חיים, אני רוצה לעזור לך להבין את הסיטואציה.

אני רוצה – – –

אני רוצה לעזור לך להבין את הסיטואציה, אבל כאשר החברים שלך יפסיקו לצעוק. אני רוצה לדבר בקול רגוע.

לא, אני רוצה עכשיו לדבר בעברית. אני עכשיו רוצה לעזור לחיים כץ להבין את הסיטואציה בעברית ברוגע ובשקט.

אני מבקש לדבר, אתם לא נותנים לי.

דרך אגב, אני התחלתי את הדברים שלי בעברית, אתם לא הייתם. אני לא מקבל שמערערים על הזכות לדבר בערבית. מותר לכם לכעוס כמה שאתם רוצים – –

– – אבל לדבר בערבית זה הזכות שלי, ואף אחד לא יגיד לי משהו אחר.

לא, חס ושלום. חס ושלום.

אני אחפש את זה.

החוק הזה הולך לחבר ילדים, נשים, זקנים – – –