קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, מובן שאנחנו אמרנו מהרגע הראשון שאנחנו לא חלק מהבלוק של ה-52, ואנחנו מתנהגים כאופוזיציה אחראית לממשלה הזו, שאנחנו מתנגדים למדיניות שלה. זה מוכח מיום ליום שאנחנו צודקים בכך שאנחנו התנגדנו לממשלת השינוי, שהיא ממשלת שינוי לרעה בכל מה שקשור – וראינו את המדיניות שלה. אילת שקד כתבה לפני יומיים: ממשלת השינוי קיבלה החלטות השבוע על השקעה של מיליארד שקל ברמת הגולן ועל העמקת ההתנחלויות ברמת הגולן, על המשך של הקמת התנחלויות והעברת 140 מיליון שקל להתנחלויות בגדה המערבית, והמשיכה בנגב.
ולכן, אנחנו מהיום הראשון מתנהגים כך ולא זזנו מילימטר מהמדיניות שלנו, כבוד היושב-ראש וחברי ווליד טאהא. לבוא ולהאשים אותנו שאנחנו לפעמים מתאמים איתם ולפעמים לא מתאמים איתם – אתה יודע שזה לא נכון וזה מטעה, כי אנחנו מתאמים עם המטרות של ההצעות, של ההחלטות שעל הפרק ושעל סדר-היום. אם המטרות האלה וההחלטות האלה והצעות החוק האלה הן בעד הציבור שלנו, אז לא אכפת לנו מי מצביע בעד ההצעות האלה, ואם ההצעות וההחלטות האלה הן נגד הציבור שלנו, אז לא משנה מי יציע את זה, חברי מאזן גנאים, בין שזה הממשלה ובין שזה בלוק ה-52, והוכחנו את זה פעם אחר פעם, פעם אחר פעם – – –
לעניין החוק עצמו – ולכן אמרנו – גם בחוק החשמל התנהגנו מהרגע הראשון באחריות, והגשנו – אדוני היושב-ראש, הקראת – זה כל ההסתייגויות שהגישה האופוזיציה, בלוק ה-52. אנחנו, הרשימה המשותפת, הגשנו שלוש הסתייגות בלבד: הסתייגות מס' 20, הסתייגות מס' 21 והסתייגות מס' 22. אתם יודעים מהן ההסתייגויות האלה? אלה ההסתייגויות שאתם ברשימה הערבית המאוחדת, רע"מ, אמרתם את זה. אנחנו לקחנו את מה שאתם אמרתם והגשנו הסתייגויות.
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ההסתייגות הראשונה היא שהחוק הזה חל על כל היישובים והכפרים, כולל הכפרים הלא-מוכרים בנגב, כי החוק הזה לא כולל ולא חל על אנשינו בנגב ביישובים הלא-מוכרים ועל דהמש. חוק זה חל על כל הבתים אשר נבנו לפני 1 בינואר 2018 ויש להם תוכנית מתאר מאושרת, ולאחר מכן צריך להיות שם – ומאזן, אתה היית יו"ר הוועד הארצי וראש עיריית סח'נין – צריך שתהיה שם תוכנית מפורטת עבור כל שכונה. כל שכונה שרוצה להתחבר לחשמל, חייבים שתהיה לה תוכנית מפורטת, ואם אין תוכנית מפורטת, אי-אפשר להתחבר לחשמל; אם אין תוכנית מתאר, אי-אפשר להתחבר לחשמל. אנחנו יודעים שיותר מ-30% מיישובינו הערביים, אין להם תוכניות מתאר מאושרות, כלומר 30% מהיישובים הערביים – חוץ מהנגב – הם בחוץ, כי אין תוכנית מתאר מאושרת ומעודכנת. לכן, ישנן שכונות גדולות בטמרה ובשפרעם ובהרבה יישובים ערביים שלא ייכללו בחוק הזה.
זו ההסתייגות הראשונה. נכון שאנחנו אמרנו שאנו מסכימים איתכם, שאנחנו רוצים חשמל לכולם, כי זו זכות בסיסית, זכות בסיסית לאדם שיהיה לו חשמל, ולא לקשור את זה לתכנון. למה לפני 1980, אדוני יו"ר הישיבה, עמיתי מנסור, לפני 1980 לא התקיים התנאי הזה, לא היה כל קשר בין התכנון והבנייה לבין החשמל? האם לא היה פיתוח, לא היה ארגון ולא היה חוק לפני 1980 במדינת ישראל? ב-1980, הראשון שהכניס את הסעיף הזה, קשר את המים והטלפון והחשמל בטופס 4, הוא – איך לקרוא לו, המנוול, או איך לקרוא לו – קצב, נשיא המדינה הקודם, האנס. הוא ממציא החוק הזה, הוא הביא את החוק הזה, שלא היה קיים קודם.
אוקיי, החוק קיים, אבל יש עשרות אלפי בתים ערביים שלא מחוברים לחשמל, וזה לא חדש, זה מאז שנות השמונים. ולא בגלל שאנחנו, האזרחים הערבים, רוצים לבנות ללא היתר או בא לנו לבנות ללא היתר או אנחנו לא רוצים שיהיה לנו היתר. בני העם הערבי נכוו ועדיין נכווים באש הדוחות והקנסות והכלא שמושתים עליהם, אבל השלטונות, הממסד, לא תכננו ולא אישרו תוכניות מתאר. אום אל-פחם, אם היא הייתה צריכה תוכנית מתאר עבור שנת 2000, שנת 2000 הייתה מגיעה ותוכנית המתאר עוד לא הייתה מאושרת. האנשים רוצים לחיות, נכון, וליד? האנשים רוצים לחיות, רוצים לבנות.
ואנחנו בונים על אדמותינו. אי-אפשר להשוות בין מי שמתיישב על ההר לבין האזרח הערבי בעל הבית והיישוב האמיתי. זה שיושב ומתיישב על ההר – הוא קרא לו "המתיישב על ההר", זה המתיישב על ההר, ואנו הזהרנו היום בוועדת הכנסת מכל עסקה שיכולה להיות. אתה אמרת שניר אורבך הזה, יו"ר ועדת הכנסת, מקיים מונולוג עם עצמו, מדבר אל עצמו, שהוא סיכם עם שר הכיבוש, שר הביטחון, לחבר חשמל את יישובי מה שנקרא "ההתיישבות הצעירה", כל מאחזי ההתנחלות בגדה המערבית. נכון שהחוק לא חל עליהם ולא מתקיים לגביהם בפרטי-פרטים, אבל אתה יודע ואני יודע שבדרך כלל החוק בא לישראל – כמו שקרה בעניין המשקאות. אתמול הצבענו בכנסת על חוק המשקאות, והיה לו רוב של אחד, שיהיה יוקר במחירי המשקאות הקלים הממותקים בישראל. באופן אוטומטי, בגלל הסכמי פריז, המכסים ויוקר המחיה חלים על הגדה המערבית, כלומר, העלינו את המחירים גם בגדה המערבית הכבושה. אותו דבר ייעשה בחשמל. אם ישנו קשר בעניין הזה, מחר יבוא גנץ ויגיד: הינה, הכנסת אישרה את העניין הזה, ואני, בהתאם לסמכויותיי ובהיותי הריבון, האדון בשטחים הכבושים, והיות שזה עניין בסיסי, מצרך בסיסי, אנחנו ניתן לאלה המסכנים, שמתיישבים שם וגוזלים את האדמה וגרים באדמות לא שלהם. ולכן אנחנו מזהירים שאומנם החוק הזה לא חל שם, אבל אם יהיה אישור וגנץ יחליט להעביר את החוק הזה להתנחלויות הללו, הרי שאתם נושאים באחריות מעצם היותכם חלק מהקואליציה הזו.
ההסתייגות השנייה שהגשנו – אמרנו שההסתייגות הראשונה היא החלתו על כל האזורים, כולל אנשינו בנגב בכפרים הלא-מוכרים ודהמש, שבעזרת השם יוכר, בשעה טובה. נכון שאנחנו רוצים ארגון ורוצים תכנון, וכן רוצים שראשי היישובים שלנו יתחילו להניע דברים, אבל הגישה הזו שאנחנו שומעים, כאילו ראשי היישובים שלנו אשמים, מתרשלים – תתחילו לנוע ולהניע – אנחנו זורקים את האחריות על ראשי היישובים ועל עצמנו, הקורבנות של מדיניות מפלה זו? לאן הגענו? ראשי היישובים שלנו עובדים. תנו להם את האמצעים ואת התקציבים ותנו להם למנות – מה, מאזן, מחלקת הנדסה בסח'נין לא עובדת? להפך, היא עובדת, וגם בעראבה היא עובדת. הם עובדים, אבל הרשלנות והאפליה והסירוב באים ממוסדות התכנון הגבוהים, לא מאיתנו. אסור לנו בשום מקרה להאשים את עצמנו שאנחנו יכולים להיות באחראים בנושא הזה.
ולכן, ההסתייגות השנייה היא שהולכים לתת את הסמכויות הללו לגב' שקד. הרי לפני שבועיים עשינו מלחמה עם שקד, כעסנו על שקד וביטלנו את כל הישיבות של ועדת הפנים, כי שקד עמדה פה ואמרה שהחוק הזה לא חל על הנגב ועל הכפרים הלא-מוכרים, ואמרה 200,000 ש"ח. טוב, לא 200,000 ש"ח. מאזן, אתה היית ראש עיר – זה תלוי באזור ותלוי בהיטל ההשבחה ותלוי בגודל השטח. אם יש בית של 300–400 מטר, ההיטל יהיה יותר מ-200,000. אם יש בית של 100 מטר, הוא לא יעלה 200,000, אולי הוא יהיה 100,000, יהיה 70,000, 120,000. ואתם אמרתם: אנחנו לא נקבל את זה ששקד תהיה בעלת הסמכות. מה השתנה? החוק הזה בא ואומר: כל שכונה – לא כל יישוב, סמי, לא כל יישוב, כל שכונה; כל בית שרוצה להתחבר לחשמל, השכונה הזו חייבת להגיש בקשה לשקד, ושקד תקבל את ההסכמה של הוועדה המחוזית, והיא תחתום על כל בקשה בנפרד. באנו ואמרנו – שקד חזרה ואמרו שיש מתווה, והמתווה הוא שקובע ומפעיל את העניין. הסתכלנו על המתווה, והמתווה הוא לא חלק מהחוק. זה דבר שחשוב שאנשינו ידעו וישמעו: המתווה איננו חלק מהחוק, המתווה הוא מדיניות של שר. והמדיניות הזו – בכלל, אנחנו לא מצביעים על המתווה הזה, והוא לא מהווה חלק מהחוק.)
במה מדובר במתווה? מובהר כי השימוש בסמכות האמורה בידי שר הפנים הינו בגדר חריג לכלל, (מתרגם דבריו לערבית) והכלל הוא: אם לא יינתן אישור לאספקת חשמל לאחר קבלת אישור מאת הרשות המאשרת, שלפיו ניתן היתר (אומר בערבית: כלומר הכלל הוא שיהיה טופס 4,) לפיכך, (אומר בערבית: תשמעו,) השימוש בסמכות זו נדרש שייעשה במשורה. אדוני היושב-ראש, מה זה "במשורה"? אני, ואללה, לא ידעתי, למרות שאני משפטן וזה וזה, לא ידעתי בדיוק את התרגום המילולי של "במשורה". אלי אבידר, הלכתי, בדקתי במילון: מה זה "במשורה"? אמרו: בצמצום. בערבית: (אומר בערבית: בטפטפת, כלומר טיפה-טיפה.) ככה כתוב שחור על גבי לבן. אם זה כתוב ונותנים את הסמכות לשר הפנים, אז מה נגיד? גם בחוק האזרחות – אני מזכיר לכם, אין חוק, בוטל החוק, ועל אף זאת חודשים על גבי חודשים היא מסרבת למלא אחרי החוק הקיים ולשדרג ולטפל בבקשות לאיחוד משפחות.
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ההסתייגות השלישית, אדוני היושב-ראש, היא בעניין הערבות הבנקאית. החוק הנוכחי מחייב כל אזרח הרוצה לחבר את ביתו לחשמל לתת ערבות בנקאית, ערבות בנקאית על מלוא סכום ההיטל ומס שבח וועדה מקומית ומים וביוב ופיתוח. מהם הסכומים האלה – עשרות אלפי שקלים, 100,000 שקל? לא משנה הסכום, אבל הסכום הולך להיות גדול. הסכום הזה, כל אזרח שרוצה להתחבר לחשמל צריך לתת ערבות בנקאית על כל הסכום, או שהוא משלם במזומן לעירייה – למועצה המקומית או לעירייה – ואת היתרה הוא ייתן בערבות בנקאית. אנחנו הצענו, במסגרת הסתייגות זו, שכל אזרח שרוצה חשמל יחתום על התחייבות שכשתהיה אפשרות ויהיה אישור תוכנית מפורטת ותהיה אפשרות שהוא יקבל היתר, אז הוא ילך וישלם. אנחנו יודעים איך משלמים – משלמים בתשלומים, צ'קים דחויים, ולא בתשלום אחד. זו ההסתייגות השלישית. למרות זאת אמרנו שאנחנו, מהרגע הראשון, היה לנו חוק חשמל של הרשימה המשותפת שהיה יכול לחבר את כל הבתים הערביים, עם מתן התחייבות מכל אזרח שכשתהיה האפשרות לתת היתר הוא יוציא היתר, או שהם מנתקים לו את החשמל אז. זו ההסתייגות הקיימת וזו הבקשה הקיימת.
ובכל זאת, היות שבחוק הזה יש כמה נקודות שעודכנו באופן חיובי, אנחנו גם לא רואים את התמונה בשחור, ויש נקודות שראינו בחיוב, למשל העניין של צו שיפוטי: בתים שיש להם צווי הריסה ועברו מאז שנתיים יוכלו עכשיו להתחבר לחשמל. זה דבר שלא היה קיים בעבר, וזה דבר חיובי במתווה. זה דבר שהיה בחוק, והם הוציאו אותו ושמו במתווה. כמה זה עונה על בקשות עם התוכניות המפורטות? יש שאומרים 5%, יש שאומרים 10% ויש שאומרים 20%. אנחנו אומרים שאנחנו רוצים את דרישתנו לחבר את כל הבתים הערביים שנבנו בתוך תוכניות המתאר הכלליות המעודכנות אשר הגישו הרשויות המקומיות. למה? מה הבעיה להתחבר לחשמל? הרי הם בסוף נמצאים בתוך מסגרת תוכנית המתאר המוצעת על ידי המועצות המקומיות והעיריות, וכשתהיה אפשרות להוציא היתר, על כל אזרח החייב בהיתר – אנחנו בעד שכל אזרח שרוצה חשמל ומקבל היתר ישלם את מה שהוא חייב לשלם, כמובן. מי אמר אחרת? אבל ישנו הבדל בין לבוא ולהגיד לו: תבוא שנה או שנה וחצי קודם – או אני לא יודע כמה זמן אמורה תוכנית מפורטת לקחת לפני שמאשרים אותה – לתת ערבות בנקאית. הדבר הזה, אנו נראה מחר שהוא הולך להיות אחד המכשולים העיקריים שמהם יסבול האזרח הערבי, כי אנחנו יודעים מה המצב הכלכלי של האזרחים הערבים.
עם זאת, אמרנו מהרגע הראשון שאנחנו לא ננהג כמו אלה שלא רוצים שיחובר אפילו לא בית אחד לחשמל, ואנחנו לא עושים הקבלה או השוואה בין מטרות ויעדים שהיו האחראים לאורך עשרות שנים למדיניות המפלה הזו. אנו רוצים שמספר גדול ככל האפשר של בתים ערביים יחוברו, ואם ישנה אפשרות לחבר 10%–20%, הרי שאנחנו רואים את זה בחיוב. לכן הצבענו מהרגע הראשון בעד החוק הזה. עכשיו, אנחנו מקווים להמחיש את מבחן התוצאה, אנחנו אומרים שהעיקרון הוא מבחן התוצאה. אנו נראה בתקופה הקרובה שהפתרון הזה לא יהווה פתרון לבעיה של חיבור הבתים הערביים לחשמל, ואנחנו ברשימה המשותפת נמשיך בהצגת הנושא הזה ונמשיך להציג את החוק הזה שהתחלנו בו, כי הוא החוק שפותר את הבעיה העיקרית שממנה סובל האזרח הערבי ומאפשר רשת חשמל ושירות בסיסי ואנושי לכל אנשינו בכל האזורים. תודה רבה.)
1,770 מילים של אוסאמה סעדי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.