תוכנית הממשלה להכרה ברפורמים, לחלל את קדושת הכותל ולחלוקתו

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – אתה יכול לעשות טיפה שקט?

מתחילים מהתחלה? אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, חנוכה שמח לכולם. גם לדודי, חנוכה שמח. אני רוצה לספר לכם, חבריי, על מה שעושה ממשלת האחדות לעיר ואם בישראל – עיר ואם בישראל ששמה חריש, לכאורה עיר במרכז הקונסנזוס הציוני. כולנו כולנו, מימין ומשמאל, מסכימים על חשיבותה של העיר הזו ועל הצורך הציוני שהיא תמשיך ותגדל כפי שהיא גדלה בעשר השנים האחרונות – מהר וחזק – משום שכך היא הציונות: אנחנו בונים. נבנה ארצנו, ארץ מולדת, כי לנו לנו ארץ זו.

והינה, חוק חריש התגלגל לידיו של יושב-ראש ועדת הפנים, הלוא הוא ווליד טאהא מהתנועה האסלאמית, ומה שאני ראיתי ביום חמישי בבוקר בוועדה בראשות ווליד טאהא היה מראה, אדוני היושב-ראש, שגרם לי לזעוק וכמעט לבכות, משום שהאיש הזה לקח את חוק חריש ואו שהוא יעשה בו וידוא הריגה או שהוא ייקח אותו כבן ערובה. מבחינתו ומבחינת חבריו – שהוא מילא את חדר הוועדה בהם, כמעט כולם ערבים תושבי האזור – העיר חריש היא נטע זר בלב אזור פלסטיני ערבי – ככה הם דיברו, חלק מהזמן בערבית, אגב – והיא לא צריכה לגדול, ובטח לא על חשבון ערביי האזור, משום שהקמתה והמשך גידולה של חריש הם – תקשיבו טוב – גזענות. גזענות. הינה חזרנו באחת, דרך יושב-ראש ועדת הפנים מהתנועה האסלאמית, לימים האפלים שבהם כינו את הציונות גזענות. זה מה שקורה בממשלה עם רע"מ. זה מה שקורה. התזמורת שגייס ווליד טאהא לחדר ועדת הפנים ניגנה את מנגינת השוויון, הקיפוח והדה-לגיטימציה להתיישבות יהודית, רמסה את הערך הבסיסי שעליו דורות של חלוצים ובוני הארץ נלחמו – ערך ההתיישבות. ואני מסתכלת, מתבוננת על יושב-ראש הוועדה, ושואלת את עצמי: איפה האנשים שמאחוריו? זה שהוא רוצה לרמוס את חריש, אני מבינה, אבל אתם, חבריי – –

– – מתן כהנא, צביקה האוזר, אילת שקד – –

– – ניר אורבך – את אחיי אנוכי מבקשת. איפה אתם ואיפה חריש? איך אתם מוסרים – –

– – את חריש לידיים של ווליד טאהא?

איך?