תוכנית הממשלה להכרה ברפורמים, לחלל את קדושת הכותל ולחלוקתו

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני קורא את הצעת האי-אמון כלשונה: ממשלה שמאפשרת לטרור להשתולל ברחובות צריכה להיות מוחלפת באופן מיידי. המגיש צודק, החלפנו. מה שקורה בהקשר של הפשיעה בחברה הערבית לא התחיל אתמול או שלשום. אתם צודקים. החלפנו, מה אתם רוצים? ממתי נעלמה לכם המראה? ובזה אני לא רוצה ללכת יותר אחורה, אני רוצה להתייחס קונקרטית להצעת האי-אמון, אבל כן חשוב לקרוא עוד פעם גם למציעה בשם סיעת הליכוד, ולהבין: כן, החלפנו. החלפנו כי הייתם פחות טובים, החלפנו כי אתם לא יודעים לעבוד, החלפנו כי אין לכם את כל אותם דברים שציין חבר הכנסת סופר בכל פתיחת דבריו. הוא דיבר על שלושה דברים, ושלושתם לא היו לכם הרבה שנים. הרבה מאוד שנים לא היו לכם. לא הבנתם מה צריך לעשות, לא זיהיתם בזמן ולא שיניתם בהתאם למה שזיהיתם. אתם הייתם. ועד כאן. נפסיק עם הלכות עבר כי האחריות היא עלינו. היא עלינו בחמישה החודשים האחרונים, ובחמישה החודשים האחרונים אני אגיד לכם מה עשינו, ואחרי שאספר לכם מה עשינו אני אבקש מכם לדחות את הצעת האי-אמון.

הממשלה הזו הוקמה ב-13 ביוני 2021. עמר בר לב מונה לשר לביטחון הפנים אחרי למידה קצרה עם החלטה סדורה לאיזה כיוון הוא רוצה ללכת. הנושא כאן הוא הנושא של הפשיעה בחברה הערבית, ואתייחס אליו, אבל זה לאו דווקא בנושא הזה – בכלל הנושאים כולם. הוכנה תוכנית במשרד במהירות ומומשה בתקציב המדינה, שאושר ב-5 בנובמבר פה בכנסת אחרי זמן ארוך, ארוך מדי, שלא היה תקציב כמו שצריך. וגם פה לא נלך להלכות עבר מדוע זה לא היה. אבל גם זה לא היה.

בנושא החברה הערבית התקבלו בממשלה שתי החלטות, ואתמול בממשלה עברה גם ההחלטה לגבי החברה הדרוזית והצ'רקסית, וגם זה יותר מדי זמן לא עבר. התקבלו שתי החלטות. ואני שומע פה, גם בדיבור היום וגם באופן כללי – וזאת הזדמנות לומר, ההסתה הנמשכת שיש כנגד חבר הכנסת מנסור עבאס צריכה להיפסק. אם יש מחלוקת פוליטית, זה בסדר גמור, אבל צורת הדיבור, הדרך שבה מוצגים הדברים כלפי חבר כנסת אחד מהכנסת הזאת צריכה להיפסק. זאת הסתה. הסתה היא לא רק מה שקשור לעבירה פלילית, היא גם לתרבות השיח. אני אומר את זה בהקשר הזה, ואני אומר את זה בהקשר לכולם. אבל זו לא פעם ראשונה שאני רואה את זה כאן בכנסת. זה גם חלק מהסיפור, זה גם חלק מהשינוי. השיח צריך להשתנות. גם אם יש מחלוקת, ולגיטימי שתהיה מחלוקת, לא לגיטימית צורת הדיבור הזו. לא לגיטימית. גם אם זה חוקי, זה לא לגיטימי. לא הכול נמדד בין חוקי ללא חוקי.

אני לא דיברתי עליך, אני מדבר לחלל. ההסתה כנגד מנסור עבאס צריכה להיפסק. הוא שותף קואליציוני. הוא גם שותף קואליציוני שלי, הוא בעל ברית שלי להרבה מאוד דברים, בוודאי בפשיעה בחברה הערבית.

ולכן אני אומר, התקבלו שתי החלטות לגבי החברה הערבית: החלטה מס' 550, שדנה בסוגיות תשתיתיות שקשורות לחברה הערבית. תוכנית ארוכה מאוד, עמוקה מאוד, לחמש שנים, שאני מניח שאם היא תגיע למימוש רב, יצטרכו עוד כמה תוכניות חומש להדביק את הפערים. אבל זה סיפור אחד. הסיפור השני הוא החלטת הממשלה 549. ל-549 יש שני ראשים. ראש אחד – תגבור מערכת האכיפה באופן משמעותי. זה הגדלת המשטרה, הגדלת החלקים בפרקליטות שעוסקים במאבק בפשיעה, הגדלת המאבק בפשיעה שקשורה לרשות המיסים, שהייתה פחות מדי נוכחת בחברה הערבית והיא תהיה נוכחת יותר. וכל הדברים האלה עברו באותו תקציב מדינה שלא עבר כבר זמן ארוך מדי, והם ימומשו. אז כששואלים את השאלה: מה קרה ומה קרה ומה קרה – לא היה, עכשיו יש.

על ה"עכשיו יש" אני רוצה לומר – מאחר שכולכם מכירים פה בכנסת, גם כאשר מאושר תקציב מדינה לוקח זמן עד שיגיעו השוטרים הראשונים מאותם 1,100 שוטרים שיצטרפו, ייקח זמן עד שיגיעו פרקליטים שהתווספו, ייקח זמן עד שיגייסו אנשי רשות מיסים נוספים, וכהנה וכהנה, וכל היחידות כולן. על פרק הזמן הזה שבין הקמת הממשלה ועד שיגיעו התקציבים, ב"עד ש-" הזה, פה נכנסה תוכנית נוספת, ויש צוות שרים ברשות ראש הממשלה נפתלי בנט, שעומד בראשה, מה שלא היה בעבר; לא היה, היו סיפורים ודיבורים, לא היה בעבר. הוא התייצב ואמר: אני עומד בראש הדבר הזה עם צוות השרים, ומכוח צוות השרים הזה אני פועל יחד עם המשרד לביטחון הפנים וכלל הגופים – כולם, לאו דווקא גופי האכיפה – בתוכנית ממוקדת לעבריינות לכל סוגיה בחברה הערבית. שם התוכנית הזאת הוא מסלול בטוח. מי שמחובר לתוכנית הזאת הם כלל משרדי הממשלה. מה שמדובר פה הוא שבתקופה הזאת, מעבר לתוכניות שקיימות – והן תוכניות משמעותיות מאוד במשרד לביטחון פנים שמוביל השר בר לב – מעבר לעניין הזה, יש פעילות שאני מוביל עכשיו, הפעילות הזאת מחברת את כל משרדי הממשלה.

מדובר פה במבצע ממשלתי, כל משרדי הממשלה פועלים בעניין הזה בפעילות אופרטיבית, לא פעילות תיאורטית. נושא המכרזים כבר עבר שינוי. אתם רוצים לשמוע איזה שינוי? הכספים שעוברים גם ב-550 וגם ב-549 עוברים בדרך אחרת מאשר הועברו בממשלות קודמות, מתוך הבנה שיכול להיות שהם הגיעו לארגוני פשיעה. למה זה לא נעשה קודם? תעשו אתם תחקיר. אבל זה קרה.

ושוק שחור, שמדובר עליו בצוות המנכ"לים – כשהוגשו המסקנות בשנת 2020, חוץ ממסיבת עיתונאים לא קרה דבר. עכשיו קורה דבר. אתם יודעים מי מוביל אותו? מוביל אותו מנכ"ל משרד האוצר רם בלינקוב, והוא עושה שני דברים: להילחם בשוק השחור מצד אחד ולייצר אופק לאנשים נורמטיביים בחברה הערבית. ורשות המיסים פועלת בחברה הערבית. תיכנסו עכשיו, תראו איזו פעילות הייתה היום בכל רחבי הארץ, כולל היום בנצרת אצל עבריינים, דבר שהם לא עשו בזמן שאתם הייתם. ותראו כיצד המשטרה פועלת. היא פעלה טוב גם קודם, אבל מי יגיד לי כאן שהיא קיבלה רוח גבית? מי נתן רוח גבית למשטרת ישראל ולפרקליטות? מי נתן? הם עשו את זה בכוחם שלהם, כאשר דרג פוליטי מזנב בהם כל הזמן. זה מה שהיה. זאת המציאות.

דיברת איתי, חבר הכנסת סופר, שאני מאוד מעריך. העלית את העניין הזה של פשיעה לאומנית; אני מדבר על פשיעה באופן כללי. פשיעה לאומנית צריכה להיות מטופלת, והיא תטופל. זה גם חלק מהתוכנית, ודאי שכן, אבל דבר אחד אי-אפשר לעשות, אי-אפשר לספר סיפורים שאין בהם ממש, ואני אומר לכם רק את הדברים שאנחנו עושים קדימה. די לדבר על מה היה בעבר, זה לא משנה. כולנו מדינה אחת, כולנו ארץ אחת, כולנו צריכים למגר את הפשיעה או לפחות להקטין אותה בצורה משמעותית. מה שאני עושה בטווח הנראה לעין הוא לעצור את ההשתוללות. הטיפול היסודי, העמוק, טיפול השורש, לא יהיה בתוך יום ולא בתוך יומיים, אבל הוא כבר התחיל. את זה אפשר לעשות רק כשיש אנשים שיודעים מה הם רוצים לעשות, אכפת להם ממה שהם עושים, יש להם את המוטיבציה, ובעיקר בעיקר בעיקר את הרצון האמיתי לעשות.

כן, והחברה הערבית שותפה, החברה הערבית לא עומדת מנגד והיא לא אויב. 21% ממדינת ישראל, הערבים, רובם ככולם, אני לא יודע להגיד באחוזים, אני מעריך שזה 99% פלוס משהו, הם אנשים נורמטיביים שצריכים לקבל יחס, שירות וביטחון אישי, שאנחנו צריכים לספק אותו. אנחנו, מדינת ישראל צריכה לספק אותו – –

– – לא בדברי בלע – –

– – לספק אותו במעשים – –

– – ואת זה אנחנו נעשה. ואני מבקש לדחות את הצעת האי-אמון המופרכת הזאת.