תוכנית הממשלה להכרה ברפורמים, לחלל את קדושת הכותל ולחלוקתו

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, מדי יום מתרחשים – סגן השר סגלוביץ', עכשיו אני רואה – אירועים קשים בחברה הערבית: רצח, אלימות, סכסוכים, פשיעה, אירועים לאומניים ושאינם לאומניים, בירושלים, בערים המעורבות, ביו"ש, בנגב ובגליל. הפשיעה הלאומנית והפשיעה הפלילית, שתיהן כאחת הולכות וגואות, הולכות ושוברות שיאים. וזה לא מתרחש במדינת עולם שלישי, לא באיראן, לא בלוב, גם לא בסוריה הקרובה. זה מתרחש כאן בישראל, מדי שבוע ושבוע, מדי יום ביומו. כמדינה יהודית, ודאי שאנחנו איננו יכולים להסכים להמשך הזלזול בחיי אדם, וגם ההתנהלות שלנו כמדינה חפצת קיום צריכה להיות כזו שצופה פני עתיד.

אדוני היושב-ראש, ברוח חג החנוכה, חג הגבורה היהודית, אני מבקש לדבר על מוטיב מאוד מרכזי בחג, המוטיב של מעטים מול רבים. מוטיב שהשפיע מאוד על תפיסת הביטחון הישראלית. מוטיב שבעיניי מכיל שלושה מרכיבים מרכזיים. הראשון שבהם הוא האמונה בצדקת הדרך, השני שבהם הוא החוכמה לזהות מצבים בזמן, והשלישי, שנובע מהשני, זה לפעול בהתאם למצבים המשתנים.

אדוני היושב-ראש, אמונה בצדקת הדרך: אנחנו מדברים על זה שתורתנו היא בעצם היסוד, המסורת, הזיקה ההיסטורית, לא רק לחברון – זיקה היסטורית לשילה, זיקה היסטורית לירושלים, זיקה היסטורית לגליל ולנגב ולכל חבלי ארצנו. לצערי, לאחרונה אנחנו מזהים משהו בנרטיב שמשתנה, משהו בנרטיב שמתגלים בו סדקים ובקעים. אנחנו מזהים שיח שעבר משיח בין ימין ושמאל, על המורכבות של היותנו פה כיהודים או כישראלים, לבין שיח שמדבר על נרטיב פלסטיני במלוא מובן המילה. כל זה קורה, אדוני היושב-ראש, כן, גם בגלל תהליכים אחרים שמתרחשים בחברה, אך לא מעט, והרבה, בגלל שותפותה הקואליציונית של תנועת רע"מ, התנועה האסלאמית, המקבילה של האחים המוסלמים כאן בישראל.

המרכיב השני שעליו אני רוצה לדבר זה היכולת שלנו לזהות מצבים מבעוד מועד, יכולת שהייתה נכונה לעם היהודי לאורך כל ההיסטוריה, אם זה כפרט, אם זה כקהילה, ואם זה כאומה. זה היה נכון בתקופת הגלות, זה היה נכון טרום הקמתה של מדינת ישראל, וזה היה נכון בתקופות מסוימות לאחר הקמתה של מדינת ישראל. היכולת לדעת ולזהות את הנקודה הזאת, את נקודת הזמן הזאת, ולזהות את שינוי המצב, היא זו שהבדילה בין אסון וטרגדיה לבין נס, בין תבוסה לבין ניצחון.

כשלא זיהינו בטרם עת – בגלל שאננות, בגלל יוהרה, בגלל נאיביות, ואולי, אדוני השר, בגלל היעדר אומץ לבוא ולהביט למציאות נכוחה בעיניים ולהגדיר שכן, אנחנו כרגע במצב שהשתנה – הדבר הזה מקבל משמעות, וזה המרכיב השלישי שממנו אנחנו אמורים לפעול אחרת. אבל הדבר הזה מקבל משמעות, אדוני היושב-ראש, בין כ"ח באייר התשכ"ז, 1967, לכ"ח באייר תשפ"א. מהתאריך הזה אנחנו מבינים שכשנפתחת חזית בצפון, בדרום ובמזרח – יש לנו גם חזית מבפנים. וצריך לומר שבפעם האחרונה יהודה ושומרון לא עמדה במבחן. זאת אומרת, ביהודה ושומרון לא הייתה ההתעוררות, ואנחנו לא יודעים מה יהיה בסיבוב הבא.

המשמעות של הדברים הללו, אדוני היושב-ראש, היא איך ממשלת ישראל, איך מדינת ישראל צריכה לפעול בהתאם לשינוי המצב הזה, בהתאם להרמת הראש שאנחנו רואים ברחובות, בהתאם לקרקע הפורייה שמגדלת לנו כאן גידולי פרא. ואין יום שעובר ללא אלימות בבתי חולים, ללא גנבה חקלאית, ללא פרוטקשן, ללא תקיפה על רקע לאומני, ללא חסימות כבישים, וללא כל מיני אירועים פרועים, ואנחנו פשוט לא יודעים מה זה הצונאמי הזה שקם עלינו ומאיפה הרוח הזאת שמנשבת ועזרה לו לקום.

אדוני היושב-ראש, הדבר הזה מחייב אותנו לפעולות מונעות עכשיו, כבר עכשיו, אל מול המציאות, ולא סתם. ואני לא מתווכח בכלל אם אמר האלוף תורג'מן או לא אמר, אם הוא התכוון או לא התכוון, אבל כאיש צבא אני מבין את המשמעות של – כן, בהינתן שיש לנו גזרה בצפון, צריך להביא את הכוחות כמה שיותר צפונה, ולא תפקידו של הצבא להתמודד כרגע עם מה שקורה בוואדי עארה, או ברכס טורעאן-צומת גולני, או בכל מקום אחר. אני לא בטוח, אדוני סגן השר, שמשטרת ישראל מבינה – כשזה מופיע אצלה במשימות היום, לאחר שהשתנה המצב – שכן, זה חלק מתפקידה. אנחנו רגילים לכך שעולם ביטחון הפנים עסק בביטחון האישי, עסק בהיבטים הפליליים, והינה אנחנו רואים שמאירועי תשפ"א, משומר החומות – יכול להיות שהיו אירועים קודמים לפני כן, אבל אין ספק שאירועי שומר החומות שמו על השולחן ביתר שאת ובצורה מובהקת שביטחון הפנים מקבל גם מרכיב לאומני, שזה יכול לתפוס אותנו בעת חירום. זה מחייב אותנו לפעולות אחרות לגמרי, זה מחייב אותנו שהאסימון ייפול. הוא ייפול ביחס לצורת הפעלת המשטרה בעת חירום וביחס לאיך אנחנו מכינים כרגע את השטח. לצערי, עם כל המאמצים החשובים והטובים, כרגע נראה לי שאנחנו רחוקים מזה והאסימון עדיין לא נפל. תודה רבה.