קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
בוקר טוב לכולם. בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בפעם הקודמת שעליתי לדוכן – תקשיבו, בשעה כזאת, כשכולנו אחרי לילה ארוך, אנחנו אוהבים קצת סיפורים; קשה עם דברים כבדים, נכון? בפעם הקודמת שעליתי לדוכן סיפרתי לכם על החוויה שלי בתור אימא לחייל שהמפקד מספר לנו שיש פקודת מטכ"ל שהחיילים חייבים לישון שש שעות רצוף כל לילה, והאימהות מסתכלות אחת על השנייה ושואלות את עצמן: מתי אנחנו ב-20 השנים האחרונות ישנו לילה אחד שש שעות רצוף; עכשיו אני אספר לכם חוויה אחרת שהייתה לי בתור אימא לחייל. אנחנו, ברוך השם, משפחה גדולה, 11 ילדים. אז כשהבן שלי התגייס לצה"ל, כנראה אצל קצינת ת"ש הם חשבו ש-11 ילדים זה בטח ילד שגדל בבית במצוקה וצריך לשלוח ולראות מה קורה בבית. אז בוקר אחד מוקדם בבוקר דופקים בדלת. אני פותחת ובפתח הבית שני קצינים של צה"ל. מה עושה אימא לחייל שרואה שני קצינים של צה"ל בפתח הבית בבוקר? הלב צונח לה לרצפה, נכון? ואז הם אומרים לי: לא, גברת, אל תיבהלי, אנחנו רק באנו לראות איך נראה הבית שלכם בבוקר. אמרתי: בבקשה, תיכנסו. הכנסתי אותם הביתה, נתתי להם קפה, נתתי להם עוגה. הם יושבים אצלי קצת ואומרים: רק שנייה, משהו מוזר פה – איפה כולם? אמרתי להם: מה זאת אומרת איפה כולם? אומרים לי: יש לך 11 ילדים, נכון? איפה הם, מה זה השקט הזה, מה עשית עם כל הילדים? אמרתי להם: תקשיבו, אתם באתם בשעה 07:00. הבנים ב-06:45 עלו על האוטובוס לתלמוד תורה, הם כבר לא בבית; הבנות – אני מעירה אותן ב-7:15. אתם באתם בדיוק בחצי השעה שיש לי להתפלל ולשתות קפה. זה סיפור בוקר של אימהות ברוכות ילדים.
אני רוצה לנצל את הבמה הזאת כדי להצדיע לכל האימהות בישראל, שלמרות שהן עוברות לילות שאין בהם שינה רצופה הן קמות כל בוקר, חיוך על השפתיים, סנדוויצ'ים לילדים, נשיקות לכולם, הרבה אהבה, מגדלות את הדור הבא שלנו. אף אחד לא מצדיע להן. לחיילים, לקצינים – כולם מצדיעים; לאימהות לא תמיד מצדיעים, אז אני רוצה לנצל את הבמה הזאת, חברים, כדי להצדיע לאימהות.
321 מילים של אורית מלכה סטרוק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.