ממשלת השנאה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בחיים דמוקרטיים, מעת לעת יש חילופי שלטון.

תודה, אדוני היושב-ראש. בחיים הדמוקרטיים, מעת לעת ובטבע הדברים יש חילופי שלטון, ובמשטר פרלמנטרי הרוב הפרלמנטרי הוא שנותן כוח לממשלה נבחרת היוצאת מתוכו ומכהנת מכוח אמונו. וכך התחולל בישראל לפני שבועיים ימים – אני אומר: שבועיים ימים בסך הכול, כי אותו דבר יפה שאנחנו מכירים מהעבר, אותו מושג שנקרא 100 ימי חסד, שבדרך כלל ניתנים לממשלה חדשה גם על ידי האופוזיציה הפרלמנטרית, מופר ברגל גסה בתקופה הזאת. ראינו את זה, כמובן, במועד השבעת הממשלה, ואנחנו רואים את זה מדי יום בדיוני הוועדה המסדרת וגם בדיוני מליאת הכנסת. אנחנו רואים גם דבר מעניין: יש שורה של דברי חקיקה שהעבירה הממשלה הקודמת אשר הם נמצאים בסכנה של פקיעה ב-6 ביולי, שהוא מועד תום שלושת החודשים מכינון הכנסת הנוכחית, והאופוזיציה הפרלמנטרית, שברובה מורכבת מהמפלגות שהקימו את הממשלה הקודמת, מצביעה נגדם. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שהגישה הזאת איננה גישה נכונה. נהפוך הוא. ממי שאיבד את השלטון מתחייבת מידה מסוימת של חשבון נפש: מדוע קרה הדבר? מדוע הוא התחולל? מה היו התמורות שבגינן הוא איבד רוב פרלמנטרי שנהנה ממנו זמן רב?

ההתקפה הקשה על מי שהיו שותפיך עד לא מזמן, על מי שניהלת איתם משא ומתן עד לא מזמן לא עולה בקנה אחד, אדוני היושב-ראש, עם אותה גישה. ואני בדעה, מאחר שאנחנו מאמינים שאין שום שלטון שהוא נצחי חוץ משלטונו של הקדוש ברוך הוא, ושממשלות טיבן לחלוף מן העולם, טוב יהיה אם גם את הדיונים בתוך הבית הזה אנחנו ננהל ברוח אחרת ומתוך גישה אחרת. נתתי לכך ביטוי, אדוני היושב-ראש, כשהתייחסתי להצעת אי-אמון שהוגשה בסך הכול תשעה או עשרה ימים אחרי הקמת הממשלה והתייחסה לנושא המשפטי. אפילו ללא תלות במעשה השלטון הקודם בשדה המשפטי, ללא ספק – בבקשה, אדוני היושב-ראש.

אני חושב שבוודאי דרוש פרק זמן מינימלי לבוא ולהתרשם מביצועי השרים, מביצועי המשרדים, מביצועי הממשלה כולה. כמי שכיהן בממשלות בעבר אני חייב לומר שאני רואה תפקוד טוב, תפקוד יעיל, עבודה טובה, גם רוח טובה בין חברי הממשלה; הגם שהם לא עשויים מקשה אחת מבחינת עמדותיהם, הם כן עשויים מקשה אחת ככל שהדברים נוגעים לרצונם בהצלחת הממשלה ועבודתה.

כשאלה הם פני הדברים, לא ניתן להתייחס ברצינות להתקפות בשצף קצף מצד מי שנשאו באחריות עד לפני ימים ספורים. זה גם מאלץ אותך לבחון בקפידה מה הם ביצעו כשהאחריות הייתה בידיהם. לא זה הלך הרוח שבו אנחנו רוצים למלא את ימינו בתחילת ימי הממשלה הזאת. להפך, הרצון שלנו הוא לעסוק בעשייה, לקדם נושאים, לקדם דברים שהיו תקועים זמן רב, אבל אנחנו ודאי ניאלץ להשיב מלחמה שערה, אם ניתקל בגישה מהסוג הזה.

לצורך הדוגמה, אני חייב לומר לך, אדוני היושב-ראש שנדהמתי כשנכנסתי למשרד המשפטים מהיקף המשרות הבלתי-מאוישות. כאילו עבר הוריקן על המשרד הזה, ובסנגוריה, בסיוע המשפטי, בפרקליטות, בייעוץ המשפטי. ככל שאנחנו מדברים על ממשלה – או על תקופה של שנתיים וחצי שבה משלו בישראל רוב הזמן ממשלות מעבר – הרי שלגבי משרד המשפטים באופן קונקרטי גם באותו פרק זמן של שבעה וחצי חודשים שבהם כיהנה הממשלה הקודמת, ולא כממשלת מעבר וניתן היה למנות מינויים, המינויים לא התבצעו, המינויים הוקפאו, סוכלו, נבלמו, עוכבו. בשורה התחתונה, כל העמדות – "כל" זה ודאי מרחיק לכת, אבל חלק מאוד מאוד גדול מהעמדות הבכירות והמרכזיות בשירות המשפטי הציבורי היו והן בלתי מאוישות. אני מניח שרוב חבריי נתקלים במראה דומה בתחומי משרדיהם. אולי לא באותה עוצמה, אולי לא באותו היקף, אבל העיקרון הוא זהה: זה ממש הכנסה מודעת של הממשלה, של השירות הציבורי – – –

דווקא אני ליברל. אני בעד חופש לכל אחד.

סליחה, חברת הכנסת רגב, את המשפט האחרון לא שמעתי.

בסדר, בסדר. מוכן לשוחח על כך גם אחר כך.

בסדר, נדבר על כל נושא מתוך יישוב הדעת, באוקטבות הנכונות, בסובלנות. זאת המלאכה שצריך לעשות בפרלמנט. אבל אני במקומכם לא הייתי ממהר, ימים ספורים אחרי הקמת ממשלה, עם הצעות אי-אמון, ובפרט בתחומים שהם עקב אכילס מבחינת העשייה של הממשלה הקודמת. אני חושב שגם לזה צריך לתת תשומת לב, אבל אני מסכם ואומר: תתרווחו, תנו את 100 ימי החסד כמקובל במשטר דמוקרטי, כבדו גם את הרוב הפרלמנטרי, שהוא זה שנותן אמון בכל משטר מהסוג שלנו, ואני קורא לכנסת לדחות את הצעות האי-אמון, שהוגשו בחופזה וללא נימוקים רציניים.