ממשלת השנאה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השרים, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לפתוח ולברך את קורס פו"ש מתקדם של נציבות הכבאות וההצלה, שצופים בנו כאן מהיציע. אני רוצה לאחל לכם ולחבריכם – אני יודע שהתפצלתם – הרבה מאוד הצלחה במלאכת הקודש שנטלתם על עצמכם, לשמור על שלומם וביטחונם של אזרחי ישראל. אנחנו מודים לכם על כך.

אדוני היושב-ראש, הממשלה הזו, למרבה הצער, מבשרת רעות בתחומים רבים, כבר בשבועות הראשונים להקמתה, אבל אחד מהתחומים החשובים ועל כן גם המטרידים במיוחד הוא התחום של האיזונים והבלמים ומערכת היחסים שבין המערכת המשפטית הבלתי-נבחרת – הכוללת את בתי המשפט, את הייעוץ המשפטי לממשלה ואת הפרקליטות – לבין המערכות הנבחרות – הכנסת והממשלה.

הממשלה הזו, כך אמר נפתלי בנט, היא עשר מעלות ימינה מהממשלה הקודמת. אבל הממשלה הקודמת, שבה כיהן כראש ממשלה חלופי שר הביטחון בני – ציטוט: "המערכת המשפטית עליונה על המערכות הנבחרות", סוף ציטוט – גנץ, לא התיימרה להביא איתה בשורות גדולות. לא במישור המשפטי, בכל אופן. אבל הייתה ממשלה לפניה בראשות נתניהו, ובה זכיתי אני לכהן כשר המשפטים, וסוף-סוף הציבור הרגיש שיש מי שמשמיע את קולו, הקול הזה של ביקורת אמיתית ונוקבת, לא מתחנפת לגורמים המשפטיים; קול שבניגוד לנטען, לא בא להרוס אלא בא לתקן.

הרי אין מי שמאמין באמת שמדינה יכולה לתפקד בלי מערכת משפט טובה, חזקה ונקייה, בלי פרקליטות ויועצים משפטיים. אבל האיזון – שעליו דיבר מונטסקיה, שהגה את רעיון הפרדת הרשויות – האיזון הופר. יש היום רק מערכת אחת במדינת ישראל שאין עליה לא איזונים ולא בלמים, זולת אלה שהיא מואילה בטובה מפעם לפעם לגזור על עצמה, לעיתים רחוקות מדי. זוהי הרשות שאליבא דמונטסקיה היא הכי פחות דמוקרטית, משום שהיא היחידה שלא מכהנים בה נבחרי ציבור.

הקול הזה עלה מפעם לפעם לאורך השנים על ידי שורה של אישים כשופט המנוח לנדוי, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, נשיא בית המשפט העליון המנוח השופט שמגר, השופט העליון ומבקר המדינה המנוח השופט מלץ, נשיא המדינה המנוח חיים הרצוג, ועוד שורה ארוכה של אישים מלומדים, שהתריעו מפני הסכנות האורבות בדרך לאובדן אמון הציבור במערכת המשפט כשמערכת המשפט נוטה לפוליטיזציה. אזהרות, שאליהן לא שעו ראשי המערכת במידה הראויה – אם בכלל שעו – הביאונו עד הלום. אלה קולות שמערכת המשפט על זרועותיה עשתה ועושה ככל יכולתה להשתיק, לפני ומאחורי הקלעים, כפי שאמר בקולו שלו השופט העליון המנוח השופט מישאל חשין, בריאיון רדיופוני בהתייחסו לפרופ' דניאל פרידמן, לשעבר שר המשפטים. כך הוא אמר: "בית המשפט העליון הוא ביתי" – פותח סוגריים: הוא צודק, גם אביו כיהן בבית המשפט העליון, זה באמת היה ביתו והתחושה הייתה שזה הבית הפרטי שלו, סוגר סוגריים – "ומי שירים את ידו על ביתי, אני אגדע את ידו". זה היה השיח.

והינה כמה אמירות והתחייבויות שהיו לכם, חברי הממשלה. נפתלי בנט אמר: אם מערכת המשפט תפיל את נתניהו, הימין יהיה מסורס. אמר ולא ידע עד כמה חזה את העתיד. הוא, שמתיימר להיות איש ימין, עומד בראשות ממשלה שעכשיו עסוקה בלשלם שוחד לתנועה האסלאמית – רכיב בקואליציה כיום, ובקולותיה הוקמה לראשונה בתולדות מדינת ישראל – על שתסכים לחוק איחודי משפחות, חוק שלא קמה בישראל קואליציה שלא הצליחה להעביר אותו עד היום. והינה לא רק רע"מ, גם ממרצ ואפילו במפלגת העבודה, יש גורמים שלא מוכנים לאפשר לו לעבור. והרי לכם ימין מסורס.

אבל זו רק ההתחלה. כי הסירוס שלכם יבוא לידי ביטוי חריף הרבה יותר במערכת המשפט. שר המשפטים, שנמצא איתנו כאן, הקים צוות שידון בנושא חוק-יסוד: החקיקה, שאמור להסדיר את מערכת היחסים בין המערכת המשפטית לבין המערכות הנבחרות. והינה, לבד מנציגי ונבחרי מפלגות הקואליציה בלבד, ראוי להוסיף, יהיו חברים בצוות הזה גם פרופ' סוזי נבות – אגב, מרצה מוכשרת וכריזמטית מאוד, אבל אשת ימין היא איננה – ופרופ' מוטה קרמניצר, שהוא פחות או יותר, איך נאמר בעדינות, הגרסה המשכילה של סדי בן שטרית. וכל כך למה? ציטוט: "העתירות נגד חוק הלאום הן הזדמנות חשובה עבור בית המשפט העליון לבסס את סמכותו לבצע ביקורת שיפוטית אף על חוקי-יסוד". ואכן, אנו סבורים כי יש, וכי צריכה להיות בידו סמכות זו.

כן, דרושה ביקורת של העליון על חוקי-יסוד. זו דעתה, זו עמדתה, כפי שהביעה אותה פרופ' סוזי נבות על חוק-יסוד: הלאום, הקובע את העקרונות הבסיסיים ביותר שעליהם הושתתה הציונות. ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שעברית היא שפתה, שדגלה הוא דגלנו, שסמלה הוא המנורה ושירושלים השלמה והמאוחדת היא בירתה. בזה צריך, אליבא דנבות, להפעיל את הסמכות שאף מחוקק לא העניק מעולם לבית המשפט העליון – לבטל חוקי-יסוד. מה היא חושבת על פסקת ההתגברות? אנחנו לא צריכים להמתין לדיונים בוועדה כדי לדעת. הינה הדברים – שוב ציטוט: זו לא פסקת התגברות על בג"ץ, זו פסקת התגברות עלינו. ברוב של 61 הכנסת תוכל לפגוע בזכויות של כל אדם בישראל. ההצעה נותנת את הכוח דווקא לקבוצות הקטנות והקיצוניות. פרופ' קרמניצר הגדיל לעשות כשפרץ בבכי בשידור משום שחוק-יסוד: הלאום, שקובע את העקרונות הללו שהזכרתי, הוא – ציטוט – חרפה שאי-אפשר להשלים איתה. סוף ציטוט.

הכינו את הטישיו שם בוועדה. זו הבשורה הימנית שמכין לנו שר המשפטים ושמכינה לנו הממשלה הזו? זה לא שלטון החוק, זה שלטון המשפטנים. ישראל תהפוך תחת הממשלה הרעה הזו, שקמה על כרעי תרנגולת שחוטה שצעקה "לך", מדמוקרטיה למשפטוקרטיה. או בשפתו של אחד, יאיר לפיד, חקירוקרטיה.

במהלך השנה הקרובה תבחר הממשלה יועץ משפטי לממשלה לשש השנים הקרובות. אם נשפוט לפי הסטנדרטים של מינוי פרקליט המדינה, חרף הימנעותן של כמה שרות – מעניין לחשוב, אגב, אם הן היו נמנעות אילו המינוי הזה היה מובא על ידי נתניהו, אבל את זה נותיר לפעם אחרת. האם אנחנו צריכים לצפות למינויה של ידידתו של שר המשפטים, הלוא היא הגברת דינה זילבר? האם היא, שאחראית במידה רבה מאוד לחוסר האמון שיש בקרב חלקים בציבור כלפי מערך הייעוץ המשפטי לממשלה, תיבחר להשיב את אמון הציבור הכל-כך ירוד באופן חסר תקדים במערכת?

וכל עניין הפרסונות עוד פחות חשוב מהנושא העקרוני: האם ייקבעו סוף-סוף גבולות גזרה למוסד היועץ המשפטי לממשלה, שפועל בלי חוק – גוף דורסני, אוליגרכיה; נהנה מחסינות מוחלטת, מביקורת ציבורית ושיפוטית בזכות כמה כתבי חצר האוכלים נדבות של הדלפות מידיו – הדלפות לא חוקיות, שעליהן עד היום אף אחד או אחת, זולת אחת – ליאורה גלט ברקוביץ, מי שזוכר – לא נתן או נתנה את הדין.

האם הגוף הזה, שבתקופת כהונתי כשר המשפטים בממשלת מעבר אותגר שוב ושוב – בין היתר כאשר לראשונה בתולדות ישראל העברנו החלטות ממשלה – כאשר היועץ המשפטי פקד, הורה, פסק, פעלים המנוגדים כולם למהותו של גוף ייעוץ, כי יש מניעה, הקמתי ועדת בדיקה ממשלתית למח"ש כי ראיתי ושמעתי את חוסר האמון של הציבור במח"ש ורציתי לשפר את המערכת שעליה אני אמון כשר משפטים.

היועמ"ש כמובן קבע – עוד דקה, בבקשה – שיש מניעה, כי זו ממשלת מעבר – הבל ורעות רוח, אין אף חוק שאומר זאת – והעברנו את ההחלטה הזו פה אחד בממשלה כי הבנו שיש בכך צורך. אלה היו הפעמים הראשונות בתולדות ישראל שהממשלה מצביעה בעד כשהיועמ"ש אומר: יש מניעה.

ואתם אינכם ראויים לאמון הציבור מכל כך הרבה סיבות. שאלו את עצמכם: כמה מהאנשים שהצביעו עבורכם האמינו שלכדי כך תגיעו? שבראשות הממשלה תעמוד מפלגה עם שישה מנדטים, שברמייה הגיעה לאן שהגיעה – –

– – אדם שבעצמו אמר שזה לא דמוקרטי שהוא יעמוד בראשות הממשלה, וכל זאת כי אתם פחדנים, אידיוטים שימושיים של כנופיית "לך" ונציגיה בתקשורת, שאילצו אותך, שר המשפטים, שהתיימר לרוץ לראשות הממשלה, לחתום לעיני המצלמות על מסמך התחייבות שלא תיכנס עם ביבי.

תחתום. ואתה, שניכר כי נתקפת הלם ובהלה, חתמת. הטחת פעם באנשי מפלגת העבודה – – –

אז אתה צודק, אבקש עוד דקה אחת ואני מסיים.

מאה אחוז. אתה הטחת פעם באנשי מפלגת העבודה כאן, מעל הדוכן הזה, שהתגלו במלוא סמרטוטיותם, שוליות של קדימה. כינית אותם סמרטוטים מארץ הסמרטוטים. ובינתיים, הקמת ממשלה עם מפלגת העבודה, עם מרצ, עם התנועה האסלאמית. הפכת לשוליה של אופירה, ונדמה כי אין הולם לממשלה הזו מהתואר "ממשלת הסמרטוטים".

ואני מציע לכנסת להביע אי-אמון בממשלה הזו.