ממשלת השנאה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת גפני, אני מתכוון היום לדבר במתינות, כי אנחנו בשלושת השבועות, אחרי הכול, אבל לפחות את כבודו של המנכ"ל שלי אני חייב לתבוע. הוא היה סמנכ"ל במשרד הפנים 12 שנה. הוא היה בטבריה שנה כראש עיר ממונה. אין אחד שחושב שהוא מינוי לא מקצועי. אתה יודע, על מינויים אני יכול לדבר איתך מפה עד מוחרתיים על מה שאני פוגש עכשיו כשאני מגיע למשרד לשירותי דת, אבל כמו שאמרתי, לא היום.

מול עיניי יש את הצעת האי-אמון שלכם, חבר הכנסת גפני, שלך ושל חבר הכנסת – בעצם, זה של חבר הכנסת פינדרוס ושל מלכיאלי. שתיים וחצי שורות – – –

מאה אחוז. חברים, הצעת אי-אמון של שתיים וחצי שורות.

שתיים וחצי שורות עם שמונה פעמים המילה "שנאה" בשתיים וחצי השורות האלה.

אנחנו נמצאים עכשיו בשלושת השבועות, שבהם אנחנו צריכים להיזכר בחורבן ולמה הגענו לחורבן, בגלות – – –

אתם יודעים, אני אתמול שמעתי שני וורטים מעניינים. אחד אמר: תראו, הרי בשלהי בית שני היו הרבה כיתות: איסיים, פרושים, קנאים, צדוקים, הרבה כיתות. כולם צדקו, אבל הרי אנחנו ביהדות, אין לנו בעיה עם מחלוקת, אנחנו מקדשים את המחלוקת, אנחנו נבנים מהמחלוקת. אז מה הבעיה הגדולה? כי הייתה שם שנאת חינם. השנאה הייתה לחינם. מה שאני מזהה פה מצידכם, חבריי, זאת שנאה יוקדת, חינם. אתם יודעים עוד משהו? תראו, בשם הרב אברג'יל מנתיבות, זכרו לברכה: הרי בית שני נבנה 70 שנה אחרי שבית ראשון נחרב, אבל בית שני, כבר אלפיים שנה עברו ועוד לא נבנה. למה? כי הוא נחרב בגלל שנאת חינם.

שמונה פעמים "שנאה" בשתיים וחצי שורות.

אני רוצה לעבור להצעת האי-אמון שלכם. אתם אומרים: שנאה לדת. באמת, שנאה לדת? הרי היהדות וההלכה זה המתנות הכי גדולות שקיבלנו מהקדוש ברוך הוא, זה הדבר הכי טוב שיש לנו. הבעיה היא העטיפות. העטיפות הן אלה שמכערות את מה שקורה פה. עוד ועוד מנגנונים, עוד ועוד עסקנים הם אלה שמרחיקים את העם מהיהדות. עם ישראל רוצה להתקרב ליהדות, אבל עם ישראל בורח מהעטיפות, והיא עטופה בהן יותר מדי שנים.

בשבועיים האחרונים אני מטרה למתקפות ארסיות בנושאי דת ומדינה. הפכתי להיות האויב של היהדות. אפילו זכיתי למאמר מערכת ביתד נאמן, מה אתם יודעים, תכף תשמעו שאני בחברה לא רעה בכלל. מישהו כבר אמר לי: הגעת לשיא אחרי שבוע, מאמר מערכת ביתד נאמן. אבל אתם יודעים מה, בגלל שאני רואה את הקבוצה שאני נמצא איתה, אני הקטן, אז אני יודע שאני עושה את הדבר הנכון. אם זכיתי לזה, אני כנראה עושה את הדבר הנכון.

חלק מהצעת האי-אמון שלכם אומרת: שנאה ללומדי התורה. אני שואל אתכם, תגידו, אתם רציניים? הרי בכל הזדמנות, כולל עכשיו, אני עומד בכל ישיבה שאני מגיע אליה ואני אומר שמדינת ישראל בנויה על לימוד תורה, בנויה על לומדי התורה.

ואני אומר, חבר הכנסת גפני, ואני חוזר ואומר שכל מי שיכול להקדיש את חייו ללימוד התורה ולא עושה את זה מועל בתפקידו כלפי עם ישראל. למרות ההשמצות שלכם, אני חוזר על זה גם כאן. מי שיכול להקדיש את חייו ללימוד התורה ולא עושה את זה מועל בתפקידו כלפי עם ישראל.

עכשיו בואו נדבר על גיור. בואו נדבר על גיור. גם על הגיור היה לכם מה להגיד. אז עכשיו בואו אני אגיד לכם ככה. תראו, חבריי, יש במדינת ישראל – – –

אוה, אתה יודע מה? הציבור שלנו, חבר הכנסת מקלב, יודע להיות גם במארבים וגם ללמוד תורה. היית מאמין? היית מאמין שתלמידי ישיבות ההסדר לומדים תורה ומשרתים בצבא? גם אני הייתי בישיבה ואחר כך שירתי בצבא.

אפשר לעשות את זה, חבר הכנסת מקלב, אפשר לעשות את זה.

עכשיו בואו נדבר על גיור. תראו, במדינת ישראל יש חצי מיליון אזרחים, שרובם מזרע ישראל, שרוצים להתגייר או לפחות רצו.

חבר הכנסת פינדרוס, חלק מאיתנו – – –

חלק מאיתנו פוגשים את האנשים האלה בצבא; חלק מאיתנו פוגשים את האנשים האלה באוניברסיטה; חלק מאיתנו פוגשים את האנשים האלה במקומות העבודה, וכן, יש גם חתונות. עכשיו אני שואל אתכם: מה עדיף? האם עדיף להמשיך לטמון את הראש בחול ולגרום בזה להתבוללות נוראית, או עדיף להחזיר עטרה ליושנה, לאפשר לרבני ערים לגייר על פי ההלכה, ולמנוע את כל ההתבוללות הזאת? למנוע את כל ההתבוללות.

חבר הכנסת פינדרוס, מה שאתה חושב על הגיורים של צה"ל כבר שמענו; מה שאתה חושב על הגיורים של הרבנות שמענו. שיקסע, אתה קורא להם. בסדר, הבנו, הכול בסדר.

אבל זה גיור של הרבנות.

אבל זה הגיור של הרבנות, זה הגיור של הרבנות. בסוף זה הגיור של הרבנות.

עכשיו אני אומר לכולכם. בנושא הזה, שוב – – –

אני מדבר על גיור – תראו, רבני ערים זה רבנים שנבחרים על ידי הציבור, על ידי רבנים. הם אלה שיגיירו, הם יודעים לגייר, הם דיינים, הכול בסדר.

בנושא הזה אני רוצה להגיד לכולכם. תשמעו, בנושא הזה, באמת, אני הקטן שמח להיות באותו מקום שבו היה מרן הרב עובדיה יוסף. איזה לעג ובוז, לאילו מתקפות הוא זכה מעיתון יתד נאמן, איך תקפו אותו. אז אתם יודעים מה, אם תוקפים גם אותי – אני הקטן, הכול בסדר.

בואו נדבר על כשרות. כי הרי לפי הצעת האי-אמון שלכם אני גם מוביל שנאה לכשרות – אז בואו נדבר. תראו, בדוח מבקר המדינה ב-2017 נמצא שיש עיר במרכז שבה רק ל-10% מהמשגיחים יש הסמכה להיות משגיחים; בעיר אחרת במרכז רק ל-25% מהמשגיחים יש הסמכה להיות משגיחים, ובואו נגיד שיש עיר שהיא מאוד מאוד חשובה ומרכזית במדינת ישראל, שרק 17% מהמשגיחים בה הוסמכו להיות משגיחים. עוד נמצא בדוח הזה שבערים מסוימות המשגיחים עובדים בין 20 ל-24 שעות ביממה. עכשיו, כולנו יודעים מה זה אומר. אבל בואו נניח שהם עובדים 24 שעות ביממה. תגידו, הכשרות בעיר הזאת עם ה-10% מוסמכים, והמשגיחים שעובדים 24 שעות ביממה – – –

איך הכשרות הזו, היא כשרות טובה?

עכשיו, בוא תראה מה החוק הזה יעשה.

מה אתם חושבים על רמת הכשרות? היא לא גבוהה, נכון? מאידך, אותו דוח מצא – בדברים טובים אפשר להגיד את השם – שבעיר תל אביב ובעיר אשדוד המצב מעולה. המשגיחים – כולם מוסמכים, המעקב אחריהם מעולה. הכול פיקס.

עכשיו אני שואל אתכם: בואו נניח שאותה עיר במרכז, שהיא די קרובה לתל אביב, שרק ל-10% מהמשגיחים שבה יש הסמכה, תבקש כשרות מתל אביב.

המצב יהיה יותר טוב או פחות טוב? או למשל – – –

חבר הכנסת פינדרוס, למשל, בעיר שבה יש רק 25% מוסמכים יבקשו כשרות מאשדוד – המצב יותר טוב או פחות טוב?

אנחנו נפתח את אזורי הרישום לכשרות כדי להעלות את רמת הכשרות בארץ. ואולי אתה, אפילו, חבר הכנסת פינדרוס, תהיה מוכן לאכול במקום עם כשרות של הרבנות, מה שאתה לא מוכן לעשות היום.

הפוך, פינדרוס, הפוך.

חברים, אנחנו מאמינים בני מאמינים. מאמינים בקדוש ברוך הוא ובתורתו. מאמינים בתורה שקיבלנו מאיתו יתברך. מאמינים שאם נצליח לקלף את הקליפות שמכערות את המתנה הזו – היהדות תחזור להיות שוב הגורם שמאחד את עם ישראל. בעזרת השם, אנחנו נחזק את זהותה היהודית של מדינת ישראל ונקדש שם שמיים ברבים. תודה רבה.