ציון יום השלטון המקומי

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, יום השלטון המקומי בכנסת ישראל. תקנו אותי אם אני טועה, חבריי חברי הכנסת, בדרך כלל היה לפחות איזה דיון בוועדה מסוימת. כשאתם מציינים יום בכנסת, אז יש איזה דיון.

בוועדות. באחת הוועדות. יכול להיות בוועדת הכספים, יכול להיות בוועדת הפנים והגנת הסביבה. היום, לדעתי, לא היה. תקנו אותי אם אני טועה, ואני אעלה ואני אבקש מחילה, אם אני טועה. אתה יו"ר ועדת הפנים לשעבר וחבר ועדת הפנים. היה היום דיון בנושא השלטון המקומי בוועדת הפנים? אני מניח שלא. אבל חשבתי שאולי אתה יודע, בקטע טוב.

השנה לא יזמתי, אתה צודק. אז אני אשם. לוקח את האחריות. בשנה שעברה באתי ליעקב אשר, שהיה יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה, וביקשתי, לא רק בוועדה שלך, וגם ברור שהוא ניאות לקיים את הדיונים. אבל השנה לא התקיים כלום. זאת אומרת, הכנסת מציינת את יום השלטון המקומי, אבל אין שום דבר.

עוד דבר שאין במדינת ישראל הוא שר פנים, שאחראי – הוא הרגולטור על הרשויות המקומיות.

אין.

מכל הכישרון הרב שיש בקואליציית הימין המלא מלא, עדיין לא השכילו למצוא שר פנים.

עזוב את הסמכויות, כל שבוע אנחנו מאשרים פה עוד סמכויות.

חלילה. כי יש סמכויות, למשל – יעקב אומנם היה ראש עיר מצטיין, ואני לא חלוק עליו.

תאמין לי, הוא יכול להיות אחלה שר פנים.

ביומיים האחרונים אני אולי לא מסכים איתך על הרבה מאוד דברים, אבל ראש עיר טוב היית, ושר פנים טוב אני בטוח שאתה יכול להיות. אבל יש סנקציות מסוימות, שכתוצאה מהנס, באמת, הנס הקוסמי שאין שר פנים, אז אין עדיין יכולת לממש סנקציות. לא יודע למה זה תמיד יוצא לטובתך. בא לי שמשהו יפעל לטובתי.

חס וחלילה. מעצרים אתה לא רוצה, סנקציות אתה לא רוצה. תגיד אתה, מה אתה רוצה?

דווקא על השלטון המקומי, ביזור הסמכויות – הייתה, אגב, החלטת ממשלה אחרי עבודת מטה מאוד מאוד מקיפה בממשלה הקודמת-קודמת, בחלק מהממשלות, שיצרה וכתבה תוכנית מדהימה לביזור סמכויות. אני שכחתי את מספר ההחלטה, אתה יכול לקרוא. התחילו מוועדות תכנון ובנייה, עם התניות, עם דמוקרטיזציה, בטח ובטח תגמול.

אבל תקשיב, הדעות שלי לגבי השלטון המקומי – אני מאוד מאמין, אבל אני ממש לא מאמין שהם קבלני ביצוע של השלטון המרכזי. אני חושב שאנחנו המדינה השנייה בעולם מבחינת הריכוזיות של השלטון המרכזי אל מול שלטון מקומי. אני שונא את התפיסה של קבלני הביצוע, של איזה פרוטזה של השלטון המרכזי.

אבל לצערי במהלך השנה האחרונה אנחנו פגשנו ראשי רשויות שמגיעים לכנסת תמיד כמו אביונים. פעם זה משה דוידוביץ, יו"ר קו העימות, פעם אחרת זה אביחי שטרן מקריית שמונה, דוד אזולאי ממטולה, ראשי רשויות בחברה הערבית, שמגיעים לפה ומתחננים על נפשם, ומתחננים להטבות מס, ורוצים לקבל מהכנסת את היחס הראוי לתושבים שלהם, את היכולת לשקם את המדרכות, את הצורך לתת כסף לעסקים הקטנים, את היכולת לשנות את מנגנון גביית הארנונה העקום ביותר במזרח התיכון. תמיד הם הגיעו אלינו. דיבר פה קודם האח של סופר, שגם הגיע ודיבר על זה. תמיד פגשנו אותם כמו אביונים על סף דלתנו – בואו תעזרו לנו, תנו לנו את הטבות המס, תנו לנו.

אני מתנגד קטגורית לאירוע הזה. השלטון המקומי במדינת ישראל הוא הרשות הרביעית. הם נבחרי הציבור שנבחרים באופן ישיר, אגב, היחידים במדינה שנבחרים באופן ישיר. הם צריכים לקבל את המקום שלהם, בטח ובטח במדינת ישראל, בטח ובטח כרשות הרביעית. והגיע הזמן שראשי הרשויות, או השלטון המקומי, יפסיקו להתרכז רק ב-MUNIEXPO. זה לא שלטון מקומי. שלטון מקומי צריך להגיד את שלו, צריך לבקש את היכולת לייצר אוטונומיה. הוא מכיר הכי טוב את התושבים שלו, לא רק במובן של פינוי זבל, לא רק במובן של תחבורה ציבורית, אלא במובן הערכי, במובן הנורמטיבי ; להגיד בדיוק את מה שצריך להיות כדי לייצר את השירות הטוב ביותר לאזרחים שלהם.

משפט לסיכום: הגיע הזמן שהשלטון המקומי במדינת ישראל יתפוס את המקום שלו, והגיע הזמן, במהרה בימינו, שאולי, אולי יימצא הטאלנט הראוי להיות שר פנים, השם ישמרנו.