תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום הכנסת מציינת יום מיוחד – יום השלטון המקומי. זה יום מאוד מאוד חשוב. חשוב לציין את היום הזה, כי השלטון המקומי זה אולי הרובד השלטוני החשוב ביותר, שנמצא בקשר הדוק עם התושבים ועם הצרכים שלהם. השלטון המקומי התגלה בשנים האחרונות במלוא עוצמתו ובמלוא יעילותו דווקא בתקופות המשבר שעברנו – גם בתקופת הקורונה וגם במלחמות, במבצעים שעברה המדינה.
ויש צורך בביזור סמכויות לשלטון המקומי, כי הוכח הדבר שהם יותר טובים מהשלטון המרכזי בביצוע הדברים, ואני חושב שטוב שהממשלה תבין זאת ותתחיל לבזר סמכויות. היא החלה מעט מדי, אבל טוב שהחלו בזה.
אבל יחד עם זאת, כמו שהכנסת נותנת כבוד לשלטון המקומי, לצערי הממשלה הזאת לא מייחסת חשיבות בכלל לשלטון המקומי. השלטון המקומי יתום עם הממשלה הזאת. אין להם אבא ואין להם אימא. למעשה, אין שר פנים – כבר למעלה משבעה-שמונה חודשים שאין שר פנים שאחראי על השלטון המקומי. מאז שהשר משה ארבל המצוין התפטר מתפקידו, אין שר פנים בממשלה; אין מי שאחראי על שלטון מקומי ועל הרשויות המקומיות.
אני מסיים, אדוני. אני לא כל כך מאריך. לדעתי, אגב, זה לא חוקי, ועל הצורך הזה מעבירים כל שבוע סמכויות לראש הממשלה, שאסור לו בכלל לכהן כשר, והכנסת משתפת פעולה כל שבוע עם העברת עוד ועוד סמכויות. אני שמח ששר החוץ, שנמצא כאן, השר גדעון סער, שכיהן כשר הפנים – אני מקווה שהוא לפחות יבוא וישבח את השלטון המקומי. אבל אנחנו מקווים שתבוא ממשלה חדשה וטובה, והיא תדע להעביר סמכויות לשלטון המקומי, לבזר סמכויות ולהעניק ולשפר את השירות שהתושבים כל כך זכאים לו והממשלה הזאת לא עושה עבורם שום דבר בעניין הזה. תודה.
257 מילים של איתן גינזבורג. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.