סכנת הפגיעה בטוהר הבחירות והמעצרים הפוליטיים נגד הנהגת הציבור הערבי והשמאל העקבי

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, איחולי בריאות. אדוני היושב-ראש, אי-אפשר לפתוח את הדברים היום בלי התייחסות קצרה לדברי השקר של מי שכיהן כשר האוצר וכשר במשרד הביטחון בזמן הטבח הנורא ביותר בתולדות מדינת ישראל. ולא, אני לא מתכוון לדברים שהוא השמיע באותו בוקר ארור, את "אחינו ואחיותינו נשחטו בבתיהם", את "אם וילדיה נחטפו"; אז הוא אמר: עוד 48 שעות תדרשו מאיתנו להתפטר. והם צודקים, איזו התפטרות ואיזה נעליים?

אתמול אמר השר בצלאל סמוטריץ' ברברבנות: בזכותי החטופים חזרו הביתה. האיש שאמר שחמאס הוא נכס ושהרשות היא נטל; האיש שהצביע נגד עסקת החטופים האחרונה, שבמסגרתה חזרו החטופים החיים והחללים שנותרו ברצועה; האיש שהתגאה בכך שהוא לא ידע מה זה נוח'בה לפני הטבח, אבל הוא ידע לרתק את כוחות צה"ל לעוד ועוד מאחזים בלתי חוקיים לפני 7 באוקטובר ובמיוחד היום. בזכותו חזרו החטופים. אילו מילים ישנן בשפה העברית כדי לתאר את הצביעות, את הזחיחות, את החוצפה ואת היריקה בפרצופן של כל כך הרבה משפחות שיקיריהן נחטפו בחיים וחזרו בארונות? כי נתניהו וסמוטריץ' גררו את עסקאות החטופים, כפי שהיום כולנו יודעים מעדויות של אנשי הממשל האמריקאי. האמת שאין מילים שתתארנה את החוצפה הזו, רק חרפה וכתם.

אדוני היושב-ראש, במוצאי השבת האחרונה מר נתניהו התייצב שוב מול פני האומה ופיזר סיסמאות חלולות על ההסכם שנחתם עם לבנון – עוד הצהרות, עוד סיסמאות חלולות, עוד הבטחות שווא, בשעה שעוד ועוד דפיקות על הדלת נשמעות ברחבי הארץ, והודעות "הותר לפרסום" מתפרסמות. בניגוד להצהרות הכזב של נתניהו, עוד פעם, על רקע מפה גדולה, חיזבאללה לא התפרק מנשקו, רק מכוח ההסכם עם ממשלת לבנון.

צה"ל מביא פעם אחר פעם הישגים בשדות הקרב, ונתניהו פעם אחר פעם מתרגם אותם לכישלונות מדיניים. ממשלה אחראית הייתה פועלת כבר מזמן, מזמן, ליצירת מנגנון בין-לאומי אפקטיבי לפירוק חיזבאללה, הייתה רותמת למאמץ את מדינות ערב המתונות. נתניהו, לעומת זאת, השניא את עצמו על כל מדינות האזור ומדינות העולם, לרבות על הממשל האמריקאי, וריסק את המעמד הבין-לאומי והדיפלומטי של מדינת ישראל.

ההכרה המדינית של ממשלת לבנון בישראל היא דבר חיובי שיש לברך עליו, אבל היא לא תביא ביטחון לתושבי הצפון, כי רק כוח בין-לאומי בעל סמכויות, תשתיות, בשיתוף פעולה עם צה"ל, יוכל להתניע תהליך לפירוק החיזבאללה מנשקו. נתניהו לא יעשה את זה, הוא לא מסוגל. הוא מסוגל רק למכור אשליות וסיסמאות על ניצחון מוחלט לדורות. נתניהו תמיד נגרר אל שולחן המשא-ומתן, הוא לעולם לא יוזם את ההגעה אליו; תמיד באיחור של חודש, חודשיים, חצי שנה או שנה. הוא תמיד מגיע אל חדר המשא-ומתן כשידה של ישראל על התחתונה, כי אצל נתניהו יש רק קמפיין, לעולם לא אסטרטגיה שקשורה לביטחון הלאומי של מדינת ישראל. ומצעד השקרים של נתניהו לא הסתיים במוצאי השבת האחרונה ביחס למצב בלבנון – כמו אדם שנטל את החיים של שני הוריו, ואז מתחנן לחסד ולרחמים בהיותו יתום מאב ומאם. נתניהו, מכל האנשים, מעז לדבר על אחדות ועל פיוס לאומי. האיש שריסק את החברה הישראלית; האדם שהפך את השיסוי, את ההסתה והפלגנות לתעודות הביטוח של שלטונו – הוא מעז לדבר עם הציבור הישראלי על אחדות?

אחדות? איפה? בריצה המטורפת בוועדת החוקה, חוק ומשפט לחיסול מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה? במרוץ לחיסול התקשורת החופשית בוועדה של השר קרעי וחברת הכנסת דיסטל? ומעל הכול – איפה האחדות הזו שנתניהו מעז לדבר עליה, איפה היא כאשר מדובר בהליכי החקיקה הבזויים להנצחת ההשתמטות, לספסרות הפוליטית הבזויה בערך לימוד התורה, במתן חסינות לאנשים צעירים ששולחים את אחיהם לשדות הקרב, בעודם מתנצחים זה עם זה בסוגיות מפולפלות בגמרא? איפה האחדות הזו, כאשר למעלה מ-60,000 תלמידי ישיבות מוחקים מהתורה את המילים של פרשת השבוע הבאה, פרשת מטות: "האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה"?

בעוד משפחות יושבות שבעה על הבנים שנפלו בדרום לבנון בשבוע שעבר, מדינה שלמה עמדה מלכת. ובשל מה? ובעבור מה? לא בעבור הקריאה לשוויון בנטל; לא בשל זעקת קורבנות הפשיעה המשתוללת; לא בשל מצוקתן של משפחות המילואים או מצוקת בעלי העסקים הקורסים בצפון הארץ – אלא בשביל הדרישה המנותקת, הפריבילגית, המבישה והאנטי-יהודית להנציח את חרפת ההשתמטות מהצבא בזמן מלחמה.

יושב חבר הכנסת גולדקנופ ברכב שממומן מכספי המדינה, מוביל שיירת מחאה ושיבוש לאורך כביש 1. האיש מדושן העונג, איל הנדל"ן, הסבא שלא חושש לשלום נכדיו שמא ייהרגו או ייפצעו בשדות הקרב, מכריז בלי למצמץ: לא יעשו מאיתנו עבדים ושפחות. אתם עבדים ושפחות, גולדקנופ? אותנו, את הילדים שלנו ואת הנכדים שלנו, אתם מבקשים לשעבד למאות ימי מילואים, להארכת השירות הסדיר בצה"ל. את חיילי צה"ל ואת משרתי המילואים אתם הופכים לעבדים, את משפחותיהם אתם הופכים לשפחות.

חוק-יסוד: לימוד תורה, שקובע שיש לשים את ערך לימוד התורה במאזני צדק מול הערכים האחרים – מול איזה ערך בדיוק? ערך החיים? ערך פיקוח נפש שדוחה את התורה כולה מלבד שלוש עבירות? ערך ההגנה על גבולות המדינה? ערך הנשיאה המשותפת בנטל הציבור? מהיכן הבאתם את העיוות הזה? מתי בתולדות עם ישראל בשבתו בארצו פטרו עשרות אלפים את עצמם מחובת ההיחלצות להגנת המדינה והציבור? באיזו מסכת בתלמוד אתם מעגנים את פשיטת הרגל המוסרית והדתית הזו? ומה עושים ממשלת הימין על מלא מלא והמחנה הלאומי? מגבים את לוחמי צה"ל? שמים גבול לביזיון הזה? לא. הם מתרפסים בפני גולדקנופ וחבריו, פועלים להקפיא מעצרי משתמטים, ולחוקק חוק שישים בצד אחד פטור משירות צבאי, ומצד שני הקרבת החיים למען הגנת המדינה.

שר ביטחון שמתרפס בפני פרנסי המשתמטים, איך הוא יעמוד בפני אויבי ישראל? ישראל כץ, גיבור גדול שכמותך, לפני הרבנים שיושבים ברכבם אתה מרכין את הראש ומשתחווה; לך ותשתחווה, ישראל כץ, לפני ההורים השכולים, לפני חיילי צה"ל הפצועים במחלקות השיקום, לפני הילדים של משרתי המילואים, שלא רואים את הוריהם במשך מאות ימים. נתניהו לא רק הפך למשרת של הכהניסטים, הוא הפך את הממשלה שלו לשטיחון הרגליים של המשתמטים.

לפני שנה ממש עמדתי כאן, על הבמה הזו – ובכך אסיים – ואמרתי: הממשלה הזו גוזלת את כבשת הרש של הציבור העובד והמשרת במדינת ישראל; טעיתי. אתם לא גוזלים את כבשת הרש – אתם שוחטים אותה, שוחטים אותה ומרבים לכל המרבה במחיר של הישרדותכם הפוליטית. איבדתם את הבושה, איבדתם את התורה, איבדתם את דרך הארץ.

אבל מה שהיה נכון אז נכון גם היום: הציבור המשרת והעובד במדינת ישראל יבוא איתכם עוד מעט חשבון. הוא ירביץ בכם את התורה ששכחתם, והוא יראה לכם את הדרך הביתה.