קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. היום לפני 22 שנה, בז' בתמוז, נפטרה המשוררת הלאומית נעמי שמר, ואני רוצה לתת לה את זכות הדיבור. היא לא היססה לנקוט ביקורת מושחזת על תומכי הנסיגות והוויתורים כשכתבה על הסרדין שפגש כריש, ובשביל למנוע ממנו את המילה "שלום" הוא היה מוכן לתת את הסנפיר, את הזנב, את שתי עיניו וגם את הבטן ואת הגב. רק כשהסכים לתת הכול, אז הכריש אמר שלום, חשף שיניו, והסרדין – טרוף טורף.
היא כתבה שיר הלל לחלוצי גוש אמונים ומתיישבי סבסטיה, על העשרות, המאות והאלפים, ואני מצטט: "אנשים כל כך מוזרים, אנשים כל כך יפים / וקולם במקהלה גדולה כרעם הרחוק מתגלגל / 'ארץ ישראל שייכת לעם ישראל' - - - וביקשה: 'אנשים מוזרים, לו יהי חלקי עימכם'." היא כתבה על כך "כאשר אני הולך / בלי אין ובלי אן" – ואני אומר ברמז ברור לדברי חז"ל: דע מאין באת ולאן אתה הולך.
גם אז: "על ליבי כמו קמע / יש לי כל הזמן / שיר קטן, שיר קטן".
וכאשר "לפעמים אני סופג / מכה אחר מכה, / וכשרע לי וכשמר לי / אז אני דווקא שר לי כך, שר לי כך - - - חבלי משיח, הינה זה בא היום".
היותה נטועה כל כך עמוק בקשר לארץ ישראל הביא אותה להתפלל: "אל נא תעקור נטוע / אל תשכח את התקווה / השיבני ואשובה / אל הארץ הטובה".
ברוח נבואית משהו היא כתבה כמה שבועות לפני מלחמת ששת הימים על "העיר אשר בדד יושבת ובליבה חומה", אך היא כולה זהב. היא הדגישה שם שכיכר השוק ריקה. כשמבקרים מנותקי זהות יהודית טענו כנגדה שהשורה הזאת איננה הומנית בגלל ההתעלמות מהערבים, היא הבהירה שמבחינתה, עולם שהוא ריק מיהודים הוא כוכב מת. לכן היא לא היססה לאחר המלחמה להוסיף את הבית על החזרה אל בורות המים, לשוק ולכיכר ועל השופר שקורא בהר הבית בעיר העתיקה. בחיבור עמוק אל האמונה היהודית והכמיהה המשיחית לבניין בית המקדש, היא כתבה על כך – ואני מצטט: "אם בהר חצבת אבן להקים בניין חדש / לא לשווא אחי חצבת לבניין חדש - -"
"- - כי מן האבנים האלה ייבנה המקדש."
האמת היא שבא לי לשיר את השיר הזה, כי את השיר הזה שרנו כשעלינו לקיבוץ מגדל עוז, כשהקמנו אותו לפני 49 שנה. יהי זכרה של נעמי שמר ברוך.
אני רק רוצה להגיד איך זה קשור לאי-אמון. אני פונה לממשלה – אני לא יודע איפה השר: אתם התרחקתם כבר מזמן מעמדותיה של נעמי שמר - -
- - מבחינת הזהות היהודית, הריבונות על ארץ ישראל ואפילו חוק הכותל שלי, שאתם מעכבים אותו. תודה רבה.
407 מילים של אבי מעוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.