קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, ביום חמישי זוג מקלנסווה נורה ונרצח; יום שישי - -
- - בוקעאתא, רצח כפול. אני מכיר את האנשים שנרצחו בבוקעתא. אחד מהם, גם הייתי אצלו בבית – סעאדה סעאדה מחורפיש, הייתי אצלו בבית, אני מכיר אותו אישית, מכיר את משפחתו, יודע מה הוא עושה, במה הוא מתעסק. חוקר פרטי בחברת ביטוח, עולה לבדוק תיק של תאונה, פוגש את מרואן אבו שהין, מזמין אותו לארוחת צוהריים, נוסע איתו באוטו, מגיע לבית של מרואן, יורדים מהאוטו – שני אנשים יורים בהם, הורגים את שניהם.
דבר כזה יכול לקרות בסרט, אבל לא במדינה מתוקנת – שזוג מקלנסווה נורה ורצח כפול בבוקעאתא. ואיפה הממשלה הזאת, הריקה מתוכן? באמת, אין – תראה, אתם רואים כיסאות כאן? אפילו את הכיסאות הם לא ממלאים.
לא מעניין אותי אם השר מפחד, לא מפחד. מעניין אותי שהממשלה לא מתפקדת ולא עושה כלום. משילות – אפס. אפס משילות. כאילו אין ערך לאדם. מאז שהשר הכושל הזה, בן גביר, יושב לו במשרד – במדינת ישראל יותר מ-1,000 נרצחים. שלוש שנים וחצי, קצת יותר – עברנו את 1,020 הנרצחים במדינת ישראל. אני כבר לא יכול לספור כמה נרצחים. ומאחורי כל נרצח יש משפחה, יש ילדים, יש אישה, יש אבא, יש אימא, יש חברים, אבל זה לא מעניין אותם, זה לא על סדר-יומם. על סדר-יומם: איך להזרים כספים למקורבים, לקואליציה, איך לגנוב את כל התקציב של המדינה. זה מה שמעניין אותם.
אני אומר לכם, אם אנחנו ביום חמישי ברצח של זוג, ביום שישי רצח כפול – תצפו עוד לגרוע ביותר במדינת ישראל, שכל מקום לא יהיה בטוח.
לממשלה אין שום זכות להתקיים יום אחד, ועדיף שנלך לבחירות כמה שיותר מהר.
265 מילים של חמד עמאר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.