קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אתייחס כמובן לדברים שנאמרו פה, אבל לפני כן אני רוצה לעסוק בכמה, מה שנקרא, ענייני דיומא.
אתמול בשעה 17:00 השתתפתי בלוויה, נציג הממשלה, של הלוחם ליאב כבביה, השם ייקום דמו, בכפר סבא – שהיה חלק מהצוות של הטנק שנפגע, מאותם לוחמים שנפגעו בלחימה בלבנון. עכשיו, אני לא נוהג לעלות ולספר באילו אזכרות, באילו לוויות, באילו שבעות אנחנו משתתפים. זו שליחות וזו משימה, יש בזה חשיבות לאומית, ללא קשר, ואני רואה בזה גם חשיבות אישית.
אבל ממה אני לא יכול להתעלם? מההסתה הפרועה של ערוץ 12 כנגד שרי הממשלה. ערוץ שאיבד מזמן טיפת לגיטימיות בחברה הישראלית; ערוץ שהפך להיות ערוץ מסית כנגד הממשלה, שמעז לומר שאנחנו לא מגיעים ללוויות ומנסה להשתמש בשכול, במקום הכי כואב של החברה הישראלית, כדי לנגח פוליטית. בושה וחרפה שהגעתם למקום הזה.
אתה יודע, אני ראיתי מה שהם עשו לכוח 100. ואנחנו אומרים: תתנצלו בפני כוח 100, מספיק. גם זה מבחינתם חלק מההתנהלות. אז ערוץ 12 – אני אומר את זה פה לציבור, לכל עם ישראל – זה ערוץ של שקר, ערוץ שמוביל קמפיין פוליטי נגד ממשלת ישראל, לא בוחל בשום דבר, וראינו את זה לאחרונה באמירה השערורייתית הזאת.
- - שבו גם שרי הממשלה לא מתקשרים ומכבדים את השבת, גם מי שלא דתי כמוני שומר, מכבוד התפקיד.
קמפיין בזוי ומכוער שבא, מאשים ואומר ששרי ישראל לא הלכו לייצג את הממשלה בלוויה, נדמה לי שזה היה של המג"ד - - -
כן, והם חוגגים בחתונות, שקר על שקר על שקר. אנחנו מכבדים כל משפחה, באמת, לא משנה מאיפה ומה וכלום. כל משפחת חלל – מכבדים. יש משפחות שמבקשות שהשרים לא יגיעו ואנחנו מכבדים את הבקשה הזו, וכך היה באותו מקרה. ואת הבדיקה המינימלית הזו – הם יודעים, הכתבים, שזה קורה; הם יודעים שיש משפחות שמעדיפות לעשות את זה כך, וזה בסדר גמור, אני לא בא בשום טענה למשפחות. אבל לקחת ולהסית ולהוציא את הרעל הזה - - -
והחתונה, שהייתה בכלל לפני. ואתם יודעים, אני חייב לומר, גם אני, כשאנחנו הולכים – ברוך השם, יש גם שמחות, יש גם לוויות. הולכים גם לשמחות. אבל כשיש ימים קשים בטח לא תמצאו אותנו רוקדים בחתונות האלה. באים לכבד. אני זוכר מקרים שאני בא לאירוע של ברית או חתונה, נשאר בחוץ, קורא למשפחה, אומר, באתי לברך אתכם – ולא נכנס, כדי שלא תהיה מראית עין. מקפידים, מכבדים, אנחנו במלחמה שלוש שנים.
והינה, אני אומר לכם – הכי חשוב זה המשפחות האלה, שנתנו את הכול, את המחיר הכי כואב שיש, לעם ישראל. הן צריכות לקבל את הכול. במקום זה להשתמש בהן להסתה פרועה כנגד השרים, להתיר את דמנו? הרי מה קורה? אני אומר את זה פה, אז הינה, שומעים את זה בקהל, לא יודע, 50 איש, חברי הכנסת ואולי בערוץ הכנסת. אבל הם משתמשים בשופר שלהם לזרוע רעל ושנאה כנגד הממשלה וכנגד השרים, והדבר הזה עובר כאילו לא קרה כלום.
עכשיו, זה לא קרה רק אצלנו. הרי מה הם עשו לכוח 100? זו הזוועה הכי גדולה שיכולה להיות. הם לקחו, עיוותו סרטון במודע ופגעו בביטחון ישראל. בשביל מה? אני שואל את עצמי, אולי הם רצו שהמלחמה תיפסק וניכנע, זה ההסבר היחיד שיש לי. כי רצו להשתמש בלחץ על ממשלת ישראל, שביידן לא ייתן נשק כי יש פה התנהלות לא תקינה. יכלו להשתמש בזה, ורצו לייצר מצב שישראל נכנעת. וזה ערוץ 12.
עכשיו, אני גם אומר בכנות, אני בחרתי לא להתראיין בערוץ 12, בחירה אישית שלי, והפכתי להיות מעין מטרה שלהם. אתם יכולים לפתוח כל פעם, יש כתבה, פייק כזה, פייק אחר – אני כבר לא מתרגש. כל אחד כבר יודע שערוץ 12 שם לעצמו מטרה להפיל את הממשלה הזו. אבל להגיע למשפחות השכולות? לפגוע בהן? לפגוע בעם ישראל? עכשיו, תראו מה זה עושה: יושבת כתבת, נדמה לי מיכל פעילן - -
- - מסיתת המסיתות, ואומרת בערוץ – אפילו לא נעים לי לחזור על המילים: הממשלה הזו - - -
לא מצפצפת – מילה יותר גרועה – על החיילים. זה מה שהיא אומרת בפריים טיים. באמת לא כתבת.
שקרנית, נוכלת, פוליטיקאית סוג חי"ת, כושלת, שמשקרת בלייב-טיים בערוץ שנותן לה גיבוי. למה? כי הממשלה הזו נתנה לחיילים מה שאף ממשלה לא נתנה, והשקענו מיליארדים במילואימניקים. הם עוברים תקופה קשה, הם נכנסים מתחת לאלונקה, ואנחנו חייבים לעשות את זה. אנחנו נתנו הטבות מס למילואימניקים.
ואת יודעת, חברת הכנסת גוטליב, הממשלה הזו העבירה תיקון בחוק שמאפשר ללוחמים ומילואימניקים להיכנס לאקדמיה בהקלות, חוק שאני יזמתי. ובעצם היום, מאז שזה חוקק, עברו קרוב לשנתיים – אני רוצה לספר גם לצופים שלנו פה למעלה: מעל 4,000 לוחמים ומילואימניקים התקבלו לאקדמיה בהקלות בתנאי סף בזכות החוק הזה שאנחנו העברנו. אז היא אומרת שאנחנו – אתם יודעים מה, נשתמש במילה "מצפצפים" – על החיילים, ולא במילה הגועלית שהיא השתמשה בה בפריים טיים.
פשוט בושה וחרפה שהאנשים האלה משדרים שם. בושה וחרפה של ערוץ, שהפך להיות ערוץ של הסתה ושטנה ושנאה, ואין שום הצדקה למעשים האלה.
נושא נוסף שכמובן נמצא בשיא הוויכוח בין הרשויות הוא התנהלות בית המשפט העליון במדינת ישראל. בית משפט שלא מכבד את הכנסת, שלא מכבד את הפרדת הרשויות, ועושה כל מה שהוא יכול בשביל להוביל גם פה מדיניות פוליטית חד-צדדית תוך כדי שמירה על מנגנונים שישמרו לו את יכולת ההשפעה העתידית.
למה כוונתי? אתה, היושב-ראש, מכיר את זה: הנושא של הבחירה של מבקר המדינה, שהוא בסמכות מלאה של הכנסת, בהצבעת המליאה של הכנסת. התנהל פה הליך שקוף לחלוטין בהובלתך יחד עם קואליציה ואופוזיציה, לאור הטענות שהיו – גם הן עלו לדיון, דיברו עליהן ובחנו אותן. ממה שאני מכיר, בהסכמה מלאה, קואליציה אופוזיציה, יצאנו לדרך בהצבעה נוספת.
אני לא הכנסתי אותך, לא דיברתי עלייך בכלל.
דיברתי ליושב-ראש ושאלתי לעמדתו, ואמרתי שממה שאני מכיר, האירוע התנהל – בסוף, אחרי הפערים, כינסת נציגי קואליציה - -
- - ונציגי אופוזיציה, ויצאנו לדרך בהנחיית הייעוץ המשפטי לכנסת, שגם הגן על העמדה הזו. באים בג"ץ – עכשיו, אני אומר לך, היושב-ראש, אם ההחלטה הייתה הפוכה, זה כנראה לא היה מגיע - - -
תראה, כי לאף אחד אין מה לעתור. כי ברור לכולם תוצאות - - -
- - לא עותר לבג"ץ, כי אנחנו - -
- - יודעים טוב מאוד מה תהיה תגובת בג"ץ לעתירות מהימין.
- - שגם בנושא חוק-יסוד ועדת מינוי שופטים, גם פה אנחנו שומעים את השופט עמית, שרוצה להחליף את נבחרי הציבור.
הוא רוצה להחליף. למה שיהיו שם פוליטיקאים?
הרי זה לא תפקידם. הוא צריך לקבוע מי יהיו השופטים, זו זכות מולדת שלהם, ככה הוא מסתכל על זה.
הוא משמר את הכוח שלו במנגנונים של דיקטטור, ורוצה להמשיך ולעשות את זה. אז הכנסת – כן, הכנסת הזו, שהיא משקפת את העם, את בחירת הציבור – דרך אגב, עוד מעט נעמוד כולנו לבחירה מחודשת - -
- - ויהיה פה אולי הרכב שונה. יכול להיות שיש פה חברי כנסת שנמצאים היום ולא יהיו. יכול להיות שאני אהיה שר החינוך בקדנציה הבאה או לא, אני לא יודע. אבל זו תהיה בחירת העם, וזה מה שהעם מייצג, זה בית הנבחרים שלו. זו הרשות שצריכה לקבוע את חוקי-היסוד ואת ההתנהלויות. לא יכול להיות שיושב שופט ומחליט בשביל - - -
יכול להיות, נכון, ואת זה צריך לתקן.
ואת זה צריך לתקן, ואת זה הבית הזה תיקן.
וכל מי שנמצא בבית הזה, שמזלזל בחוקים שהבית הזה מוציא, אז הוא פוגע בתפקידו ופוגע בעצמו בכנסת. חד-משמעית, יושבים שם שופטים פוליטיים, שנהנים אולי מאמון של חלק קטן מהציבור, חלק קיצוני.
כולם פוליטיים. והם פועלים, ולא מוכנים לקבל חוק שעבר פה ברוב שבא לתקן את המצב.
חוק-יסוד – ועדה למינוי שופטים.
א. בסדר גמור שהפוליטיקאים ימנו את השופטים. חד-משמעית.
כי הם נבחרי הציבור. חד-משמעית. ובנו - - -
אני לא מנהל איתך צעקות. אני מבקש, היושב-ראש, אני עולה פה, כל פעם הגרון שלי – אני רוצה לגמור את זה עם גרון מדבר.
חד-משמעית, מי שצריך להיות אחראי למינוי השופטים זה נבחרי הציבור.
ודרך אגב, יש ועדה מאוזנת, שבאה לייצר השפעה גם של קואליציה וגם של אופוזיציה, חוק מאוד מאוזן. זה לא חוק דורסני, זה חוק נכון. ובאופן טבעי, כשמתחלפות קואליציה ואופוזיציה והדעות משתנות, אז הדברים ישתנו גם בעניין הזה. במקום זה, רוצים השופטים להישאר עם הכוח, עם היד על השאלטר, למנוע מצב שבו ישתנה, בוא נקרא לזה, הדנ"א של בית המשפט העליון, וזה לא מתאים להם, והם יושבים על השאלטר ואומרים את זה בצורה ברורה. הם בחרו לעשות שידור לאותו דיון משפטי, וכולם ראו את זה.
אז אני פה באמת בשביל לשמור קצת על כבודה של הכנסת ולהעביר את המסר הברור הזה שהבית הזה זה הבית של נבחרי הציבור מכל הגוונים ומכל הקשת הפוליטית. זה הבית שסביבו צריכה להגיע חקיקה, זה הבית שמוביל לאמירה לאן רוצים ללכת וזה בית שלא יכול להיות שהוא נדרס פעם אחר פעם בבית המשפט העליון.
אני שמעתי הערות שהיו פה קודם לנציגים של האי-אמון, שדיברו על טענות במערכת החינוך החרדית. אני רוצה לומר לכולם שאנחנו מקדמים – דרך אגב, גם בהצלחה – מהלכים מאוד משמעותיים בממ"ח, בממלכתי-חרדי, שעלה בתקופה של הממשלה הזו למספרים שלא היו מעולם, וזה בזכות הליכה והבנה של מערכת שצריכה לתת מענה לצרכים של העולם החרדי ולא להתנגח בהם.
אנחנו עשינו את זה, ואנחנו במערכת שמלמדת 100% ליבה, ואני אומר פה ובכל מקום שאני יכול, בכל מקום, מי שלומד 100% ליבה יקבל 100% תקצוב; מי שלא לומד 100% ליבה לא יקבל 100% תקצוב. אבל אנחנו רוצים למשוך אותם ל-100% ליבה, אנחנו רוצים שהם יגיעו לשם, ולכן אנחנו צריכים לפעול איתם יד ביד ולהוביל אותם למקום הזה, ולא בשיטת היועצת המשפטית לממשלה, היועצת הפוליטית, הלעומתית לממשלה, שכל מה שהיא רוצה זה רק לפגוע בחברה החרדית, לא מעניין אותה מי נמצא שם, מה נמצא שם, ילדים, צעירים, קטנים, משפחות שצריכות עזרה – כי מה לעשות, גם בחברה החרדית יש משפחות רווחה, ואנחנו לא יכולים להתעלם מהדברים האלה – אצלם זה לא מעניין. השנאה של הייעוץ המשפטי לממשלה לחברה החרדית מייצרת מצב שאנחנו בסופו של דבר נפסיד את ההתקדמות של החברה החרדית והשילוב שלה לתוך מדינת ישראל.
אני רוצה לסיים ולומר – חשוב לי, וזה הנושא שפתחתי בו – שהממשלה תומכת בלוחמים, במילואימניקים, ומחזקת אותם. אנחנו כואבים כמו כל עם ישראל, משתתפים כמו כל עם ישראל. והשקרים שאנחנו שומעים לצערי וההסתה בערוץ 12 אלה דברים מכוערים, ראויים לכל גנאי, שחייבים להיפסק. תודה רבה.
סימון, למה שאני אעשה את זה באנגלית?
Even if you are a Knesset member from the Likud you can speak English, that is what you are saying.
Maybe you should change your party.
את יודעת שאם את היית בימין – מירב, מירב.
חברת הכנסת מירב בן ארי, אני לא כמו השר אמסלם, שיש לכם פה החלפת מסרים אוהבת כל שני. אני אגיד לך דבר אחד, שתביני. דיברתי פה על ערוץ 12. אם את היית במקרה בצד ההוא של הפודיום - - -
אז תדעי שלך שארץ נהדרת, כל שבוע היית חוגגת שם. זה הכול. אבל את בצד הזה, אז את לא בארץ נהדרת. זה הכול.
היא רוצה לכתוב עוד פרק לארץ נהדרת. אה, את בצד הזה, לא יכתבו עלייך. בסדר.
אני רוצה לומר שהזכיר לי חבר הכנסת סימון דוידסון - - -
את היית כל שבוע מככבת. היית מחליפה את טלי גוטליב בארץ נהדרת, זה מה שהיה קורה.
אבל זה הכול עניין של מאיזה צד אתה, ואנחנו יודעים שערוץ 12, יש לו אג'נדה ברורה. ראינו מה הוא עשה – פשוט בושה וחרפה לחזור על הדברים האלה עוד פעם. אני אחסוך את זה לציבור.
אבל אני אגיד משהו אחר שרציתי לומר. היה בשבוע שעבר טקס מאוד יפה ומשמעותי פה בכנסת, טקס של הענקת פרסי וולף. לא יודע מי מכיר, מי לא מכיר, זה פרסים של מצוינות אקדמית עולמית שמדינת ישראל מקדמת. השתתף בזה חבר הכנסת סימון דוידסון כסגן היושב-ראש, יחד עם נשיא המדינה, וגם אנוכי כיושב-ראש על פי חוק של קרן וולף. הגיעו לפה נציגים בולטים, מובילים, חוקרים מכל העולם שזכו בפרס, ולמרות המצב המורכב והאנטישמיות הקשה הגיעו לפה לקבל את הפרס בכנסת אחרי שנתיים, שהטקס הזה, לצערנו, לא התקיים לאור המצב. והצלחנו השנה לעשות אותו. זה היה טקס מכבד, ראוי.
ואיך אומר סימון דוידסון? We had to speak English during the conference and we had to speak and say a few words. אז גם זה היה. בסך הכול אני חושב שאפשר לעשות גם דברים יפים, ואולי זה משהו שצריך לחשוב עליו גם לקראת הבחירות הבאות. תודה.
1,966 מילים של יואב קיש. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.