דברים לזכרו של השר וחבר הכנסת לשעבר יעקב אדרי

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, בני משפחת אדרי וחברים קרובים שבאו לכאן, אני חושב, אדוני היושב-ראש, שאתה מוביל פה מתוקף תפקידך – אין ברירה – לא מעט אירועים כאלה של אזכרות חברי כנסת. לא זוכר הרבה אזכרות חברי כנסת שארבעה שרים באו כדי לדבר בהם לפי בקשת המשפחה, ואני חושב שזה לא מקרי. אחד הדברים שאפיינו את יעקב לאורך כל דרכו – ויכולת להיות איתו באותו צד, כמו שגדעון דיבר, ויכולת להיות בשני צדדים הפוכים – אבל הוא היה מענטש. היה בן אדם.

ולכן האהדה שלה הוא זכה בבית הזה – מכל צידי הבית, מהצד הזה ומהצד הזה, והוא החליף פוזיציות, היה בקואליציה, היה בממשלה, היה באופוזיציה – אבל הוא היה מאוד מאוד אהוב על הבריות. גם כאן בכנסת, גם לאורך כל העשייה הציבורית. כמעט לא יכולת למצוא בן אדם שיגיד עליו משהו רע. אפילו לפעמים יריבים פוליטיים מרים לא יכלו להגיד עליו משהו רע, כי הוא תמיד היה בן אדם, תמיד קיבל אחרים בסבר פנים יפות וגם תמיד היה אמיתי.

אני מכיר אותו שנים רבות וגם עברנו מצבים שונים: היינו שותפים, אחר כך בשני צידי המתרס, אחר כך עוד פעם שותפים, עבדתי מולו גם כראש עיר וגם כשר וגם כחבר כנסת. החלפנו פוזיציות, כמו שקורה במשחק הפוליטי פה בתוך הבניין הזה. אני לא יכול להיזכר בסיטואציה אחת שאני יכול להגיד: יעקב בילף אותי, זייף במשהו, לא דיבר אמת. תמיד אמת, תמיד בנועם הליכות, וגם תמיד הרגשת – כולנו פה, פוליטיקה זה מקצוע לאנשים עם אמביציה אישית, אבל הוא אף פעם לא חיפש כותרות, כן? היה קיצוני אפילו בזה, בשביל מישהו שהיה שר בכמה משרדי ממשלה וחבר כנסת וראש עיר – תמיד קצת נחבא אל הכלים. הוא עשה את העבודה השחורה והרבה פעמים גם לא לקח קרדיט, אחרים לקחו קרדיט על מה שהוא קידם או על מה שהוא עשה, כי זה היה יעקב. ואנשים הכירו את זה וידעו את זה, ולכן ככה גם התייחסו אליו.

כבר דובר פה רבות לפניי ולא במקרה על כך שהיה אפשר להוציא את יעקב מהתפקיד שלו של עיריית אור עקיבא – הוא עשה את זה אפילו מרצונו, נבחר לכנסת והתפטר – אבל היה בלתי אפשרי להוציא את אור עקיבא מיעקב. גם כשהוא היה פה, בכל מקום ובכל תפקיד שהוא היה, תמיד – מה קורה באור עקיבא. זה הדאיג אותו, זה עניין אותו, זה הפעיל אותו, והרבה פעמים גם רחוק מאור הזרקורים.

אני זוכר למשל אירוע די ארוך ומתמשך, שהוא עזר ליורש שלו, סגנו לשעבר, ראש עיריית אור עקיבא דאז וגם היום, שמחה יוסיפוב, במשא ומתן מול קרן קיסריה. שקוע בזה בכל ראשו, למרות שהוא היה כבר בבית הזה והוא לא היה ראש עיריית אור עקיבא, מה זה היה עניינו? הוא לא נח עד שהוא לא הגיע להסדר צודק לדעתו שהביא את הסיוע לאור עקיבא. הלך לפגוש את הברונית רוטשילד, מה רק לא עשה. אני זוכר, אז הוא התייעץ איתי, קידם הצעת חוק, איזשהו מנוף לחץ. כל הזמן אור עקיבא.

אבל זה לא רק אור עקיבא. עוד שני דברים שתמיד אפיינו אותו זה דאגה לפריפריה ודאגה לחלשים. הוא היה שר הבריאות תקופה קצרה, אבל בתקופה הקצרה הזאת הוא קיבל החלטה שאני לא מכיר, אדוני היושב-ראש, איזשהו שר בריאות שקיבל לפניו או אחריו: שכל תקציבי הפיתוח שיש למשרד ילכו לבתי חולים בפריפריה. זה פחות פופולרי, כי בדרך כלל החזקים זה בתי החולים במרכז, ותמיד שר הבריאות מחפש לחזק אותם ולהיות במערכת יחסים איתם. יעקב, כאיש שצמח בעיירת פיתוח, ידע שצריך קודם כול לחזק את הפריפריה. ובמעט הזמן הזה שינה את מחוגי השעון לכיוון הזה. וכך בכל תפקיד שהוא היה בו.

אני זוכר כמה הוא שמח כשהוא קיבל אחריות על משרד הנגב והגליל. דיברנו והוא אמר: זה טוב להיות שר מקשר לכנסת – כי כך הוא התחיל אז בממשלה – אבל נגב וגליל זה אני, זה לפתח את הפריפריה, זה לחזק את המקומות האלה. ממש פרח בתפקיד הזה, כי, שוב, זה מה שאפיין אותו. פריפריה וסיוע לחלשים בכל דבר שהוא עשה.

גם כשמסתכלים על החוקים שהוא קידם – אגב, הוא לא קיבל הרבה חוקים. שאלו אותו פעם באיזשהו ריאיון, אני זוכר, למה אתה לא משקיע הרבה? אתה לא שיאן החקיקה. והוא אמר, ראיתי הרבה חוקים שלא מתממשים בבית הזה. תפקידי להביא לשינוי במציאות, לא לשינוי על הנייר של עוד חוק. וככה הוא באמת פעל, גם כסגן שר, כשר בממשלה, כחבר כנסת באופוזיציה, לאורך כל הדרך.

ודבר אחרון, אי-אפשר לסיים בלי בכל זאת לחזור לסיפור הזה של אור עקיבא. כשיעקב החליט לפרוש מהחיים הפוליטיים כאן בבניין הזה, היו פתוחות בפניו הרבה דרכים, גם בעסקים וגם בתפקידים ציבוריים שונים, כי שוב, הוא היה בן אדם מאוד אהוד והוא קיבל כל מיני הצעות. אבל הנאמנות הזאת והאהבה לעיר הזאת – שאגב, היא הפכה עיר בכהונתו; הוא לקח אותה כראש מועצה, הוא יצא ממנה כבר ב-2003 כראש עיר, וחזר אליה אחר כך כי זה מה שבער בעורקיו, אור עקיבא, ותרם לה תרומה אדירה. כל מי שמסתכל – אני עוד זוכר אותו מדבר על הפוטנציאל המפוספס של אור עקיבא במקום האסטרטגי שהיא נמצאת בו. כל מי שייסע היום לאור עקיבא ויראה את השכונות החדשות, את ההתפתחות הגדולה שיש, מבין שהוא צדק אז, הוא ראה נכון, ובאמת זה התממש, זה הפך למציאות של חיינו.

הוא היה ראש עיר נפלא, שנגרם לו, לדעתי – ודיבר על זה גדעון כאן לפניי – עוול קשה, שקשה גם לא לראות קשר לאירוע הטרגי שקרה, כי הוא באמת הרגיש את זה בכל נימי נפשו, את הניתוק הזה שנכפה עליו מהעיר שלא בצדק. היה נאמן, היה באמת – אבי, אני חושב שאתה צודק – משרת ציבור אמיתי. לא נבחר ציבור אלא משרת ציבור – ככה הוא ראה את עצמו גם כראש עיר, גם כחבר כנסת וכשר, ובאמת מעט מאוד אנשים במערכת הפוליטית מתאפיינים בתכונות האלה של הצניעות, של הרצון לשרת את הציבור והנאמנות למקום שממנו הם באו לאורך כל הדרך, בלי שום סימן של מחלת גבוהים.

באמת, היה מאוד מאוד אהוב על כולנו, יחסר לנו מאוד. לכתו הפתאומי היה הלם. אני זוכר, לא האמנתי כשסיפרו לי באותו בוקר, עזבתי הכול, נסעתי ללוויה כדי לתת לו את הכבוד האחרון. באמת מאוד מאוד יחסר לנו. יהי זכרו ברוך.