דברים לזכרו של השר וחבר הכנסת לשעבר יעקב אדרי

תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, משפחתו של יעקב, נינה רעייתו, בנותיו, יעל, מימי, נכדיו, תושבי אור עקיבא, היום אנחנו מציינים את פטירתו של ראש העיר והשר לשעבר יעקב אדרי. יעקב, כפי שציינו כאן, עלה בגיל תשע ממרוקו, גדל במעברה באור עקיבא, ומאז הקדיש את כל חייו הבוגרים לטובת מדינת ישראל – איש עשייה. את דרכו הציבורית הוא התחיל בעיריית אור עקיבא, ושם התגלו היכולות שלו. הוא הפך את אור עקיבא מעיירת פיתוח לעיר משגשגת, עיר מצליחה, עיר שגאווה להיות בה. ללא ספק הוא סגר מעגל; כמי שגדל במעברה, הגיע עד לפסגה של לשכת ראש העיר בהצלחה גדולה.

הדבר החשוב ביותר שהיה ליעקב זה הנושא של החינוך. הוא הבין שדרך החינוך אתה יכול לשבור תקרות זכוכית, דרך החינוך אתה יכול להגיע. וכך לאורך שנותיו הוא השקיע בחינוך. גם נינה, שעוסקת בחינוך, הציפה את הדברים, עד כמה הדבר בהחלט היה חשוב לו. יעקב לא ראה בתפקידיו כראש עיר או בתפקיד שלו כשר בממשלת ישראל משרה, אלא הוא ראה בהם שליחות. הוא הכיר את תושבי העיר, הוא היה נגיש, הוא היה קשוב, הוא היה מחויב. באופן טבעי אחרי ההצלחה כראש עיר הוא גם הגיע לכנסת לתפקידים בכירים בממשלה. הוא פעל במגוון גדול מאוד של תחומים גם בכנסת וגם בממשלה, וגילוי נאות – אני תמכתי ביעקב. תמכתי ביעקב עוד כשהייתי צעיר בסניף הליכוד בחולון, מכיוון שיעקב היווה עבורי השראה לדור של מרבית – נקרא לזה הליכודניקים האמיתיים, שבאו מהפריפריה החברתית הגיאוגרפית, ופרצו תקרות זכוכית. ללא ספק השר וראש העיר לשעבר יעקב אדרי הוא סיפור השראה. הוא סיפור השראה, שאפשר לעשות ולהגיע במדינת ישראל.

רוצה לציין שני חוקים שיעקב עשה וקידם: אחד – הייצוג של בני העדה האתיופית בשירות הציבורי; החוק השני – חוק הדיור המוגן, ששומר על הזכויות של הקשישים. כולנו מבינים שיעקב אדרי הוא לא בן העדה האתיופית, אבל בכל זאת הוא העביר את החוק, מכיוון שעל יעקב אדרי אפשר לומר את המשפט ממסכת אבות – שהוא לא שכח מאין הוא בא. אני חושב שאת אותם קשיי קליטה שעברו הוריו ועוד אחרים בדור שלו – הוא אמר, אני אסייע לבני העדה האתיופית ואעשה זאת, ולכן זה היה מוצדק. החוק השני, חוק הדיור המוגן, ששומר על זכויות הקשישים – למה הוא עשה זאת? מכיוון שגם אלה דברים שהיו בחייו, כשראה את הוריו, אם זה בלי פנסיה, אם זה דיור מוגן, אם זה דיור ציבורי. למעשה היה כאן כדי להטביע את חותמו, לצמצם פערים, להוות השראה.

אני חושב ששני החוקים האלה מעידים עד כמה הוא בהחלט היה נבחר למען הציבור ועובד למען הציבור. אחד הדברים שאפשר לומר על יעקב – שהוא היה איש אציל. אפשר לומר דברים, בבית הזה יש מחלוקת – כאן זה הצד של האופוזיציה, כאן זה הצד של הקואליציה – זה לגיטימי. לפעמים גם בתוך מפלגה חושבים אחרת, וגם זה לגיטימי – אבל הייתה לו דרך לומר את הדברים, וזה היה תמיד נעים לבוא ולשמוע אותו. אם הסכמת איתו זה מצוין, ואם לא, כיבדת את עמדתו ואת דעתו, כי ידעת שהן מגיעות ממקום אמיתי. לפעמים אומרים "פוליטיקאי" כמילת גנאי – לא, יעקב היה איש של אמת, והייתה לו הדרך ארץ, והייתה לו האצילות.

היה משפט שהוא היה אומר: עם נחישות והתמדה מגיעים לכול. כן, זה הדור של אותם אנשים שלא קיבלו את הדברים עם כפית של כסף, ובהחלט הייתה לו הנחישות. הוא אכן זכה לעשות רבות למען המדינה. יושרתו של יעקב, כמי שהכיר אותו באופן אישי, לא הייתה מוטלת בספק מעולם. כל פעם שיעקב רצה להתמודד לראשות עיריית אור עקיבא, הוא היה, ונבחר והצליח, מכיוון שלא היה ספק לגבי מחויבותו ולגבי יושרתו. העוול שהוא עבר מעיד על הצורך לתקן את מערכת המשפט על מנת למנוע מקרים כאלו בעתיד.

לאורך שנים של פעילותו הציבורית נשאר יעקב מחובר לשורשיו, מחובר לאנשים, מחובר לעירו. אין הרבה אנשים שיכולים להתמודד לראשות עיר, לנצח, ללכת לכנסת, וברצותם לחזור ולנצח את זה שוב. זה מעיד על ההערכה העצומה שהייתה לו. ללא ספק הערכים שהנחו אותו הם ציונות, יושרה, אחריות ציבורית, אהבת הארץ ואהבת האדם. יהי זכרו ברוך.