קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, ברכות, מערכת החינוך חוזרת מחר במתכונת מלאה. מבצע שאגת ההורים הסתיים, ותוך 24 שעות הילדים חוזרים. עכשיו, מה מעניין פה? קודם כול, מעניין באיזו קלות סוגרים את מערכת החינוך. כאילו תוך שנייה, שר החינוך אמר - - -
שנייה, יש גני ילדים, יש חינוך מיוחד, ולהורים זה לא כזה פשוט. לא, הוא ישר סוגר הכול כאילו הוא מכבה אש. אז קודם כול, מזל שבאמת – אגב, מה שיפה זה שלא חיכו לשעה 20:00. צריך לומר, פיקוד העורף תפסו קצת שכל בעניין הזה, אבל אני חייבת להבין את מהות המבצע. הרי המבצע התחיל בזה שירו על דירה בלבנון. דירה.
היום שמעתי פרשן ביטחוני בכיר אומר: זה אפילו לא בניין. זאת אומרת, בניין הוא עוד קצת עוצמה, זו בסך הכול דירה. אם במדינת ישראל ירו על שתי דירות וידעו – אגב, לא סתם שר האוצר הזה. ולדי, אתה יודע כמה עלה היום הזה?
0.5 מיליארד שקל עלה היום, 0.5 מיליארד מכספי משלמי המיסים עלה היום של מבצע שאגת ההורים. עכשיו, אני חייבת להגיד על זה משהו. הראשון, בעולם נורמלי – ואני מדברת אליך כי אתה מבין בכספים, בניגוד - - -
ללא אובדן תוצר. יפה. עכשיו, האדם הראשון שאמור להרגיע את הירי על דירות זה שר האוצר, כי הוא אמור להיות המבוגר האחראי, שיבוא ויגיד: תקשיבו רגע, שנייה, זה עולה הרבה כסף. ומה הוא עושה? מצייץ "דאחייה". עזוב שבטעות היסטורית נהיית שר אוצר. אין לך טיפה – טיפה אתה לא דואג למשק? לא דואג למערכת? כלום, לא מעניין אותו. הוא גם מצייץ "דאחייה", כאילו הוא נאור שירי, לא?
למה להעליב את נאור שירי. כאילו הוא חבר כנסת מהאופוזיציה, מצייץ "דאחייה". סתם, זה במסגרת מדאחייה לדחקות, אוקיי? זה אותו המשפט. הוא כאילו חבר כנסת באופוזיציה. הוא מצייץ "דאחייה" ואז מתחיל המבצע, ובעצם יורים על שתי דירות. אגב, אין מחוסלים, אין ממוקדים – אין כלום. בתמורה כל מדינת ישראל מתעוררת ב-05:00 לירי של איראן, ישראל הולכת, מפוצצת מפעל, ואז – אגב, שמעתי ברגע זה, בהנחיית הצנזורה אישרו את זה, שהיה מטס של חיל האוויר מוכן לצאת, עכשיו זה פורסם, וכמובן ראש הממשלה בפועל, הנשיא טראמפ, עצר את המטס של חיילינו האמיצים.
עכשיו, אני רוצה להגיד לך משהו אחד, שר האוצר: אתה שר האוצר של מדינת ישראל, אתה הבן אדם הראשון שצריך להיות הילד עם האצבע בסכר, בטח אחרי שנתיים וחצי של מלחמה. לא עשית את זה. גילית אפס אחריות.
אבל אני רוצה גם להגיד מילה לשר החינוך: מה, מה, כאילו, לפני שאתה רץ וסוגר את כל מערכת החינוך, את הגנים, את החינוך המיוחד – שנייה, שנייה חשיבה, שנייה התייעצות, שנייה הנהגת הורים, משהו. כלום.
כלום. עכשיו – או, מי? הפורץ הנוצץ? מי זה, יו"ר ועדת החינוך? התוקף עם המסור, אתה מתכוון? שפורץ לבתי ספר עם מסורים, באמת, באמת, מי, מי? מי זה הפורץ? או, לא ראיתי אותך פה, גברת קואליציוש, בואי, בואי, בואי. בואי, למה את כל הזמן מפחדת ממני? את כמו אישה בורחת מבשורה איתי. בואי, שבי כאן. בואי נדבר, בואי נדבר על החנפנות שלך. את יודעת שאם מישהו היום הולך לפתוח תואר ראשון בחנפנות, את יכולה להיות המרצה שלו. הרי את עשית דוקטורט, התחלת מלפיד ובנט, הלכת – אתם יודעים שהיא הלכה ללפיד ואמרה לו שהיא רוצה להיות ביש עתיד? לא עבד, לא עבד. לא עבד, אז היא הלכה לטיבי – הינה ואליד, ואליד, אולי תספר על השיחות של סילמן עם מנסור, שכולנו נשמע? למה שרק אתה תדע? היא הייתה הולכת למנסור, הייתה כאילו מלטפת אותו. בואי, בואי נשמה, שבי כאן, שבי, אני יודעת עלייך הכול, איך היית מחלקת לנו שוקולדים קטנים וסוכריות קטנות, כי את גברת קואליציוש. בואי, יש כאן מלא חברות כנסת, הינה, שתיים יושבות פה. בחיים לא אמרתי עלייך מילה, על אתי עטייה ולא על צגה, בחיים לא. ולפני שבוע היה לי ויכוח עם צגה, אמרתי ליד כולם – אני מתנצלת, נכון? את לעומת זאת, תקשיבי, באמת – ראיתי אגב, שגם לא הלך לך משהו בפריימריז. תקשיבי, אני אדם מאמין, למדתי בבית ספר דתי - - -
אני מסיימת. בעזרת השם, בעזרת השם נעשה ונצליח, ואת, את לא תהיי אפילו במקום 40 בליכוד. תקשיבי, תקשיבי – יש לי עוד חמש דקות אחרי זה, אני לוקחת - - -
אתה רוצה שאני ארד ואעלה עוד פעם?
חבל, רק התחלנו. את רוצה שנדבר על השבעה של דוד שלי, שהגעת אליה?
רביבו, חבל, הפסדת סיפור מעניין.
בואי, בואי, למה את מפחדת? שבי כאן. שבי.
בואי, בואי, בואי. לא סיימתי איתך, בואי. הכול אני יודעת עלייך - - -
במקרה, תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, גברתי השרה – פעם אחרונה, אני מאוד מקווה, בחודש האחרון שאני קוראת לך שרה. אז גברתי השרה הגיעה לנחם. לא מה שאתה חושב, לא למקומות שאתה הולך. היא באה לנחם בן משפחה שלי. אני לא אזכיר את שמו. הוא מעולם לא פגש בה. היא מעולם לא התקשרה אליו, היא מעולם לא דיברה, אבל הוא פוקד גדול של הליכוד. תשמעו, יש לי במשפחה תומכי ליכוד. זה שאפשר להפנות אותם למרכז לנפגעי כיתות, זה אחריות שלי, אוקיי? זה התפקיד שלי. אבל הוא פוקד גדול שלכם, והיא באה – בואי, בואי, אני לא אספר מי זה, כדי לא לעשות בושות בשבילך, אבל העובדה – בואי, בואי, בואי לפה, בואי, תעלי – שלוש שנים לא הרמת טלפון לבן אדם. ייאמר לזכות כמה פה שמתקשרים אליו – מי שרוצה מהליכוד, אני אגיד לו אחרי זה – מתקשרים אליו, שואלים בשלומו. הוא פוקד גדול, מה לעשות. אני אחרי זה אספר לך.
שלוש שנים מעולם לא התקשרה אליו, לא דיברה אליו. באה, התיישבה שם. במקרה, במקרה, במקרה הבן אדם מכיר היטב את סיעת הליכוד, ומכיר היטב את חברי הכנסת של הליכוד, ומה שנקרא התמזל מזלי או מזלה או מזלנו, ועשר דקות אחרי שהיא הלכה אני הגעתי – בכל זאת, זה דוד שלי.
עליזה, עליזה, חבל, זה אחלה סיפור. אני הגעתי - - -
אני רואה, אל תדאגי, אני רואה. אני הגעתי, והוא אמר לי: אל תשאלי מי הייתה פה עכשיו – חברה שלך. עכשיו, כשמישהו אומר לי "חברה שלך", אני יודעת שהיא לא חברה שלי, נכון? אומרים לך את זה? היא לא חברה שלי. אל תשאלי, היא הגיעה לפה. אמרתי לו: מ', מה קרה? כאילו, אתם בקשר? לא מתערבת בזוגיות של אנשים, בחברות. הוא אמר לי: ואללה, מירב, שלוש וחצי שנים היא בכנסת – מעולם לא שמעתי ממנה, מעולם היא לא התקשרה אליי. היא יודעת שיש פריימריז, אז היא באה עכשיו.
תבינו איזה שפל. שלוש וחצי שנים – יש כאן חברי כנסת שמכירים אותו, מדברים איתו, את יודעת, הם מתקשרים, הם מאחלים לו מזל טוב, הם באים בשמחות. שלוש וחצי שנים. היא באה, שתביני, רק בגלל שהיא עכשיו מפחדת, ובצדק. אבל אני יכולה להבטיח לך – תהיי בטלפון, את שומעת הכול – במשפחה שלי, לא רק שאף אחד לא יצביע לך, אני אישית אדאג שאף אחד בנתניה לא יצביע לך. תשמעי את המילה שלי. זה נורא עצוב, אני יודעת. אגב, אם את רוצה המלצות לאזרחות, תעברי אצלי, למרות שלא נראה לי שמחכה לך איזה ג'וב מדהים.
ובנאום הבא שלי – אבל עליזה בלחץ – אני אספר לכם על סילמן ומנסור עבאס, כי זוגיות כזאת לא ראית ולא תראה. אני שמחה שאתם נהנים, נראה לי שיש ביקוש. לדבר עכשיו על מנסור?
אוקיי. מנסור עבאס הוא איש מאוד נחמד. בואו, אפשר להגיד עליו הרבה דברים, עזבי, אבל ברמה האישית הוא איש מאוד נחמד, לבבי כזה, בואו, אין מישהו שיבוא ויגיד: טוב, הוא טיפוס לא נעים. לא. הוא נעים. הינה, ואליד, אני שמחה שאתה מקשיב. לסילמן הייתה חולשה אליו. הייתה לה חולשה. היא נורא אוהבת אותו, ונורא אוהבת את ואליד, נכון? והיא כל היום מתחנפת.
עכשיו, תראו, גם אחמד טיבי, בסוף הוא איש מצחיק, אפשר לאהוב, הוא איש מצחיק, יש לו חוש הומור בריא.
אחמד טיבי, יש לו חוש הומור, הוא אוהב להסתלבט וזה, וגם אליו – היה לה מין קטע כזה שאנשים שהחזירו לה אהבה, כמו מין ילד שהייתה חסרה לו אהבה בילדות, היא הייתה מאוד מאוד אוהבת אותם. תקשיבי טוב, את יכולה אולי לערבב את כולם ולפנות לטראמפ – אגב, מה עם טראמפ, ענה לך על הפנייה? מה איתו? דיבר איתך? עם ברק רביד הוא מדבר, אולי גם איתך הוא ידבר.
מה עם טראמפ? למה הוא לא עונה לסילמן? שמישהו יענה לסילמן. עם ברק רביד הוא מדבר, לנריה קראוס הוא אמר מזל טוב, ולך הוא לא עונה? ואללה, איזו בושה וחרפה.
אל תדאג, חבל, יש לי את כל הערב, הייתי מספרת לכם על עלילות סילמן ומנסור עבאס בעיר הגדולה ירושלים, אבל נראה לי, נראה לי - - -
תראי, עומדת לידך מישהי שיש לי איתה מלא ויכוחים. עכשיו אני אגיד לך, היא, בניגוד אלייך – ויש לי איתה מלא ויכוחים, חרבו דרבו – מעולם, מעולם לא התחנפה לא לאחמד טיבי ולא למנסור עבאס. תודה רבה. אני יכולה להמשיך, אבל נראה לי שהבנתם. תודה.
1,422 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.