קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני יושב-הראש. חבריי חברי הכנסת, אתם מכירים את הפתגם שאקדח שמופיע במערכה הראשונה של ההצגה חייב לירות עד סוף המערכה האחרונה? אז לנו יש שר עבריין לביטחון לאומי, שר מורשע, שמחלק רישיונות נשק לכל דכפין, כמעט בלי הגבלה. וכלי הנשק האלה יורים, ולא רק על מחבלים.
ראיתי את הנתונים של פורום מיכל סלה, שמאז 7 באוקטובר, 22 נשים וילד נרצחו בנשק חם על ידי קרוב משפחה – עלייה של 100% לעומת התקופה המקבילה לפני המלחמה. העלייה הגדולה התחילה בסוף 2024, במקביל בעצם להכפלה הדרמטית של מספר מחזיקי הנשק ברישיון. היו 150,000 מחזיקי נשק, ועכשיו יש 300,000 נשקים ברחוב. כמה מהרציחות האלה נעשו בנשק חם, באקדחים? את זה המשטרה לא מפרסמת. כנראה שיש לה מה להסתיר.
מתחילת 2026 עשר נשים נרצחו על רקע אלימות במשפחה. בכל שבועיים וחצי נרצחת אישה בישראל על ידי קרוב משפחה. 56% ממקרי הרצח האלה בוצעו בנשק חם. אסור לנו לאפשר שבשם הביטחון נהפוך את המדינה שלנו, את הבתים שלנו, לפחות בטוחים. צריך שיהיה נשק שייתן מענה לאירועי טרור, אבל אסור שתיווצר אנרכיה. כמעט כל שבוע יוצאת הודעה על עוד עיר שתושביה יוכלו להוציא רישיון נשק, כמעט ללא סינון, ובינתיים, ככל הנראה – כי הנתונים הרי לא מפורסמים – הרבה יותר מהנשקים האלה משמשים ללקיחת חיים מאשר להצלת חיים.
נכון, זה לא רק אקדחים. הנרצחת האחרונה הייתה ליה מלכה, זכרה לברכה. היא לא נרצחה באקדח אלא במטען חבלה באמצע איילון. האלימות הפכה למכת מדינה – אלימות במשפחה, אלימות בכבישים, אלימות של ארגוני פשיעה, פרוטקשן. אלימות בכל מקום, אלימות ללא בושה, ללא מורא מהחוק.
אזרחי ישראל כולם מאבדים את תחושת הביטחון שלהם, וזה לא רק בגלל האויבים שלנו מבחוץ. זה גם בשל האלימות שאוכלת אותנו מבפנים. מדיניות האקדח לכל אזרח לא תפתור את הבעיה אלא רק תחמיר, כי במקום לחלק נשקים, צריך להחזיר את המשילות, להחזיר את המורא מפני החוק. זה מתחיל אפילו בנהיגה פרועה בכבישים, בנגב במיוחד, בקטטה בים או בבריכה בבית המלון, בהטרדות שלא נאכפות, באלימות כלפי נבחרי ציבור, כלפי בעלי תפקידים, עובדי ציבור, וזה נגמר בעוד ועוד מעשי רצח.
אני קוראת מכאן לכל הגורמים הרלוונטיים: אל תגרמו לאזרחי ישראל להתייאש מאכיפת החוק. אל תיתנו ידכם לאנרכיה שמחלחלת כאן. תחזירו לנו את הביטחון האישי. תודה, אדוני.
352 מילים של מטי צרפתי הרכבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.