הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון), התשפ"ו–2026

שמח כאן. אפשר להתחיל?

ערב טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת.

מה קורה?

לא, אבל תסתכל, אני לא מתחיל.

פעם שנייה, ניסיון שני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. קריאה ראשונה. אדוני היושב-ראש, ברצף האזעקות – חברת הכנסת טלי גוטליב, גיבורת היום, בבקשה. ברצף האזעקות שנשמעו אתמול בלילה - - -

גיבורת היום מוזמנת להקשיב. ברצף האזעקות שנשמעו אתמול בלילה תחת המתקפה האיראנית הנפשעת על אזרחי מדינת ישראל - -

- - הבטתי בתימהון ובבושה – מי דיבר קודם לכן? אז בכם, בכם – בתימהון ובבושה, בכם, באופוזיציה.

כנראה שבעקבות השעה המאוחרת חלמתם בהקיץ על משבר בין ראש הממשלה נתניהו לנשיא טראמפ, שוב, בפעם המי-יודע כמה. ראיתי כמובן את החיוכים שלכם, ראיתי את השמחה לאיד. והאמת, אני חייב להגיד לך, אני חייב להגיד לך שזה היה פשוט עלוב.

קודם כול, מידיעה ברורה ומשיחות אישיות עם בכירי הממשל האמריקני, כדאי שתתעוררו מהפנטזיות שלכם, כי הנשיא טראמפ וראש הממשלה נתניהו, מה לעשות, צר לי לבשר לכם, הם ממשיכים להיות אגרוף אחד.

עכשיו, לא משנה, תבינו, לא משנה כמה תנסו לסכסך או מה תספרו לעצמכם, זו היום – ותסתכלו, תסתכלו על הקהילייה הבין-לאומית, תסתכלו על המפה, תסתכלו בעולם, תסתכלו על יבשות – זו עדיין הברית החזקה ביותר בעולם. אני מאתגר אתכם, תמצאו אחת חזקה יותר. ואגב, היא אינה ניתנת לערעור. אגב, הנשיא טראמפ גם אומר את זה בקולו מעל כל במה.

אבל, אתה יודע מה? אתגרת אותי, ידידי חבר הכנסת ביליאק.

בוא נניח שאתה צודק. בוא נניח שאתה צודק. בוא – בליאק, מה שתגיד – בוא נניח שאתה צודק. נניח, חלילה - - -

בוא, אל תפריע לי. נניח, חלילה, שאנחנו מצויים במשבר, כפי שקרה בעבר, אגב, מול הממשל הדמוקרטי. אז בוא, אני שואל אותך. אם נניח באמת היית צודק ויש באמת משבר, אז מה יש לחגוג? תגיד לי אתה. מה, אתה לא חי כאן? אתה לא חי במדינה הזו? לא אכפת לך ממנה? אתה באמת שמח מהאפשרות של משבר מדיני חמור?

זה פשוט טירוף. מרוב שנאה עיוורת, מרוב שנאה עיוורת - - -

מפריע לי.

חבר הכנסת בליאק, מרוב שנאה עיוורת - - -

מרוב שנאה עיוורת לנתניהו אתם מוכנים שהמדינה תישרף, העיקר שתוכלו לחגוג באולפנים. איבדתם את זה לגמרי.

עכשיו, אני רוצה להסביר לך איפה – תראו, הייתי בעברי - - -

תראה, אני חייב להגיד לך, ראיתי את אחד מהחברים שלכם שהזכיר קודם - - -

שלום, יקירי, אדוני היושב-ראש.

להפך, אני מרים לך.

מזכירים אותו, זה גם משהו.

תודה רבה. ראיתי קודם לכן את חברך לסיעה מזכיר את מכבי נתניה. השר וסרלאוף לא כל כך מבין בספורט, אני דווקא כן מבין בספורט, והייתי בעבר גם כתב ספורט, אני מודה בזה. ויש גם מונדיאל, כולם מדברים על זה.

אפילו כיסיתי את המונדיאל ב-1998 בצרפת, אדוני היושב-ראש. אז בואו נדבר בשפה שתבינו.

בואו נדבר בשפה שתבינו. כן, ניצחו 3:0 בגמר. אז בואו נדבר בשפה שתבינו, הינה, אני אומר לכם את זה ישר בפנים – לא לך, כמובן, לא לך. אני לא מזכיר אותך – במציאות הפוליטית, לא נעים להגיד, אתם סוג של ליגה ד', קבוצה של חובבים. ראיתי את זה אתמול בערב בציוצים ובתגובות שלכם. ומה לעשות – וזה מה שמתסכל, מכאן התסכול – כשיש לך את טראמפ וביבי, שהם פרמייר ליג לעומתכם, זה קצת מתסכל. ואני חייב להודות שגם אני הייתי מתוסכל מאדם שבכל הקריירה הפוליטית שלי אני הולך לו על הראש, והוא מרכיב ממשלה שישית, וגם היום כשרואים סקרים אני לא מצליח לרסק אותו. וזה אוכל אתכם. וזה בסדר, זה בסדר.

עכשיו, אני רוצה שתבינו דבר אחד. גם בעוד שנים רבות, או בעוד שנים רבות כאשר יהיו ספרי היסטוריה, וכל אחד מאיתנו יש לו פרספקטיבה, יש להניח שרבים מאיתנו – הינה, אני אומר מאיתנו – יכול להיות שלא יזכרו אותנו, אותם, טראמפ ונתניהו, כן יזכירו. וכמובן שזה מתסכל.

עכשיו, אני רוצה לנצל את הבמה הזו גם כדי לומר תודה. אני חייב להגיד תודה – זה המקצוע שהיה לי קודם, מקצוע העיתונות, ואני חייב להגיד תודה לעיתונאי, לעיתונאי מסוים בוושינגטון. ואני רוצה להגיד לו תודה, תודה על – איך נקרא לזה? על כמה שהוא מסייע במבצע הטעיה מול האויב. בכל פעם מחדש אתם רואים את הפרסום, עוד פרסום דרמטי על משבר בין טראמפ לנתניהו – אני חושב שזה אולי, לא יודע, טייק 80 מיליון אולי – או על ההתחייבות כביכול של נתניהו לא לתקוף, לא בדחיה ולא באיראן, ושוב המציאות טופחת לאותו עיתונאי – פעם אחר פעם. אבל כנראה מתוך פטריוטיות ישראלית עמוקה, אולי אפילו מבלי להתכוון, הוא ממשיך להתנדב להוציא את עצמו – איך להגיד? אני לא רוצה להגיד מגוחך, כי זה לא נעים – ולהוות את דמות ההטעיה המושלמת עבור מדינת ישראל וארצות הברית. אין מה לעשות, עבודה עיתונאית לתפארת. מצייץ באנגלית פרסומים מגמתיים על הנעשה ביהודה ושומרון כדי להציג את מדינת ישראל ואת המתיישבים כאלימים – מסתבר שלפעמים, כמו אתמול, זה גם מועיל. בסופו של דבר זה עוד איזה פיון קטן בלוח השחמט שמנהל – כן, מה לעשות – האיש שמנצח על המשימה, הרב-אומן שלנו, ראש הממשלה, יחד עם – כן, חברו, מה לעשות – חברו הנשיא טראמפ.

ולסיום, לפני שנציג את החוק של חברי חבר הכנסת בוארון, כדי שישמעו את זה טוב גם באיראן, כדי שישמעו את זה בטהרן ויבינו בדיוק מול מי הם עומדים, הינה מה שאמר הנשיא טראמפ, אפילו לפי מקורותיו של אותו עיתונאי שמנסה להכפיש: We are crazy, very crazy, very very crazy. שמעתם אותו היטב. אל תתעסקו איתנו. תודה רבה, למרות כל הציוצים וכל השמחה לאיד שלכם אתמול.

עכשיו, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להציג בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון), התשפ"ו–2026, שיזם ידידי חבר הכנסת אביחי בוארון.

חוק הקפאת הכספים נחקק בשנת 2018 וקבע כי מהסכומים שממשלת ישראל מעבירה לרשות הפלסטינית לפי הסכמי הביניים ינוכו מדי שנה סכומים בשיעור היקף הסכומים ששילמה הרשות הפלסטינית באמצעות משכורות והטבות למחבלים פלסטינים הכלואים בישראל וקצבאות למשפחות מחבלים שנהרגו. החוק קבע כי לא ייעשה שימוש בכספים האלה, ובבוא העת, אם תחליט הרשות הפלסטינית לחדול מהתשלומים, יחליט הקבינט מה לעשות בכספים שהוקפאו.

בהמשך, אדוני היושב-ראש, נחקק בשנת 2024 חוק לפיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה), שקבע כי נפגעי טרור יהיו זכאים לפיצויים, לדוגמה ממתגמל טרור כהגדרתו בחוק האמור. ואם הנתבע הוא מהרשות הפלסטינית, ניתן יהיה לממש את התביעה מאותם כספים מוקפאים. מאז נחקק החוק הוגשו תביעות נגד הרשות בהיקף מצטבר של מיליארדי שקלים. לצד הנזק שנגרם לקורבנות הטרור עצמם, גם למדינה נגרם נזק כספי מפיגועי הטרור, שכן היא חבה בשלהם בין השאר בתשלום תגמולים לנפגעי פעולות איבה ובתשלום פיצויים למי שרכושו ניזוק.

בהצעת החוק שאני מציג לפניכם כעת מוצע לקבוע כי נוסף על הסכומים המוקפאים לפי חוק הקפאת הכספים, ינוכו מהסכומים שמועברים לרשות הפלסטינית סכומים שהמדינה משלמת כתגמולים לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה וכפיצויים לפי חוק מס רכוש. אדוני היושב-ראש, מאחר שמדובר בתגמולים ובפיצויים רק בשל פגיעות שלרשות הפלסטינית יש זיקה אליהן, הצעת החוק מסדירה את מנגנון חישוב הסכום כך שהסכום המרבי יתבסס רק על פגיעות איבה ונזקי מלחמה שנגרמו על ידי המחבלים, ישראלים או פלסטינים, שלפי מדיניות התשלומים של הרשות הפלסטינית יש יסוד סביר להניח שהיא משלמת להם כספים בזיקה לטרור, ולא יחול על ירי רקטי או סוג אחר של ירי ארוך טווח, שאינו מתוגמל על ידי הרשות.

בכל שנה, לאחר עריכת התחשיב של תשלומי התגמולים והפיצויים שעומדים בתנאים אלה, יועברו הדוחות בעניין זה לקבינט והוא יחליט – לאחר שהביא בחשבון גם את הסכום שהוקפא לפי החוק הקיים ושקל ענייני חוץ וביטחון – מה יהיה הסכום שינוכה מהכספים המועברים לרשות הפלסטינית, וכן את אופן פריסת ניכוי הכספים לאורך השנה. סכום זה יועבר לאוצר המדינה.

כפי שציינתי בראשית דבריי, מאז נחקק חוק פיצויים לדוגמה, המאפשר שימוש בכספים המוקפאים לשם תשלום פיצויים לקורבנות טרור, הוגשו תביעות בהיקף של מיליארדי שקלים. למעשה, היקף סכומי התביעות שהוגשו עולה על היקף הכספים שהוקפאו עד כה מכוח החוק. משכך, קבענו כי תינתן קדימות לתשלום הפיצויים לפי חוק פיצויים לדוגמה וכן לתשלום פיצויים עונשיים שנפסקו לפי חוק העונשין, ואם עדיין דרוש כסף לשם ביצוע תשלומים אלה, ראשית ישמשו הכספים שהקבינט החליט לנכות למטרות אלה, ורק לאחר מכן יועבר הסכום שייוותר לאוצר המדינה. בנוסף, נוכח החלטת שר האוצר על הקפאת כספים שמועברים לרצועת עזה, קבענו בהצעת החוק כי שר האוצר ידווח מדי שנה לקבינט ולוועדת החוץ והביטחון של הכנסת על היקף הסכומים שמוקפאים כאמור.

להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק הכל-כך חשובה וצודקת בקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה.