קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בכנות, את התודות אני אומר בהמשך הדברים, אבל אני רוצה לשתף שאני נרגשת מהרגע החשוב הזה. היה ראוי שנברך עליו שהחיינו. במהלך השנה וחצי האחרונות עברנו עם החוק הזה תהליך ארוך ומייגע: פגישות, דיונים, ויכוחים, עבודת מטה מקצועית, פגישות עם נפגעים ונפגעות ועם גורמי המקצוע. לפעמים הרגשתי שאנחנו עוברים איתו תהליך של לידה. את יודעת מה המטרה, את יודעת למה זה חשוב, אבל הדרך לשם ארוכה, מורכבת ולא פשוטה. והיום אנחנו נמצאים ממש בצירי הלחץ האחרונים.
הסיבה שהחוק הזה כל כך חשוב היא פשוטה. מי שלא עבר פגיעה מינית מתקשה להבין כמה שנים לפעמים לוקח לנפגע או לנפגעת לספר את הזוועה ולדבר עליה. יש מי שמצליחים לספר אחרי שנה, יש מי שמצליחים אחרי עשר שנים; יש מי שרק בגיל 40 או 50 מצליחים בפעם הראשונה לספר את שעבר עליהם; ויש כאלו שלעולם לא ידברו, וייקחו איתם את אסונם לקבר.
הפגיעה הפיזית אומנם נגמרת ברגע מסוים, אבל הפחד, הבושה, האשמה וההתמודדות ממשיכים הרבה שנים אחר כך. לכן, המציאות שבה המדינה אומרת לנפגע או לנפגעת: עבר יותר מדי זמן, כבר אי-אפשר לברר את המקרה, היא מציאות קשה מנשוא, היא עוול. החוק הזה, לצערי, לא מבטל את ההתיישנות באופן מוחלט, אבל הוא נותן זמן לעוד אלפי נפגעים ונפגעות – זמן להתמודד, זמן לאזור כוחות, זמן לבוא ולדרוש צדק.
במהלך העבודה על החוק פגשנו נפגעים ונפגעות אמיצים, אנשים שבמשך שנים נשאו את הכאב לבד. חלקם סיפרו לנו שהיו צריכים עשרות שנים כדי להצליח לדבר. כששומעים את הסיפורים שלהם, מבינים מייד שהחוק הזה הוא עניין אנושי ומחויב המציאות.
אני רוצה להודות לשר המשפטים יריב לוין על ההירתמות לנושא ועל הליווי לאורך הדרך; תודה ליושב-ראש הקואליציה אופיר כץ על הסיוע בקידום החוק; תודה לחברי חבר הכנסת אליהו רביבו על העלאת החוק והמאבק עבורו; ותודה מיוחדת לחברתי אפרת רייטן, שהייתה באמת שותפה למסע הזה, והוכיחה שיש נושאים שחייבים להיות מעל כל מחלוקת פוליטית; תודה למירב בן ארי ולשרון ניר ולחברת הכנסת פנינה תמנו שטה, שדחפו ללא הפסק את החוק הזה; תודה לגורמי המקצוע במשרד המשפטים על עבודת המטה הרצינית והיסודית, לעו"ד לילך וגנר מייעוץ וחקיקה, תודה לעו"ד מאיה אוברבאום, היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע מאיה המופלאה ולכל מי שליווה את התהליך.
תודה מיוחדת – באמת שאני נרגשת בתודה הזאת ממש ממש – ליעקב סלע, הדובר שלי, נפגע עבירות מין בעצמו, שמנהל בשנים האחרונות את השדולה למניעת פגיעות מיניות בראשותי, שבגבורה עילאית ניתב את הפגיעה הקשה שעבר למנוף של עשייה משמעותית ומעוררת השראה ובלתי פוסקת עבור נפגעים ונפגעות. הרבה ממה שקרה פה בשנים האחרונות, אולי כמעט הכול – השינויים והתיקונים עבור נפגעים ונפגעות לא היו מתחוללים אלמלא הוא.
ותודה, עוד תודה מיוחדת, לנפגעים ולנפגעות שבחרו לשתף, לחשוף ולהיאבק. החוק הזה קודם כול שייך לכם. אנחנו עדיין לא בקו הסיום, אבל אנחנו בהחלט בשלב משמעותי. אני מקווה שכל חברי הבית יתמכו בהצעת החוק ויאפשרו לנו להשלים את המהלך החשוב הזה, כי לילדים שנפגעו מגיעה הגנה; לנפגעים ונפגעות מגיעה הזדמנות לצדק; ולמדינת ישראל יש חובה לעמוד לצידם. תודה רבה.
475 מילים של לימור סון הר מלך. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.