קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, ברשותכם, לפני שאתייחס לנושא הכל-כך חשוב שעליו עליתי לנאום, אני מבקש להביע שאט נפש מההתנהגות הנפשעת של קומץ אנרכיסטים, פושעים ומחבלים, אשר פגעו בפרטיותו ומשפחתו של כבוד השופט סולברג. אני נושא תפילה שגם חברי האופוזיציה, שעלו אחד אחרי השני לאורך הערב והביעו סלידה, היו עושים את זה גם כשאנחנו, חברי הקואליציה, סבלנו את זה במשך תקופות ממושכות, חדשות לבקרים, בבתינו, בבתי הכנסת שלנו, בחיים הפרטיים שלנו ובפעילותינו הפרלמנטרית.
הייתי שמח גם, אדוני היושב-ראש, אם אותם חברי כנסת שנשארו ועשו פיליבסטר על פיליבסטר על נושאים חשובים כל כך, היו נשארים גם להביע את הזדהותם בהצבעה שכרגע אנחנו עומדים להצביע בה. חברות וחברי הכנסת היקרים, 9,662, 9,662 ילדים, ילדות ובני נוער פנו רק בשנת 2024 למרכזי סיוע של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית. מתוך 9,662, רק 2,826 תיקים נפתחו, זאת אומרת ש-6,836 נפגעות ונפגעים יישארו בחשיכה עד שיאזרו את האומץ להתלונן בעצמם.
אני עומד כאן נרגש בשמם של אותם ילדות וילדים, נערות ונערים, שהעזו ואזרו אומץ, אחרי שנים רבות, לחשוף את הסוד שמלווה אותם רק כדי לגלות שחלון הזמנים נסגר. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 57) (הארכת תקופת ההתיישנות בעבירות מין בקטינים), שאני נרגש להציג בפניכם, עוסקת בדיני נפשות של ממש. בדיוק כפי שמתייחסת לזה התורה בספר דברים, התורה הקדושה: "כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה".
הצעת החוק הזאת עוסקת בילד או ילדה שנפגעו במקום שבו היו אמורים להיות מוגנים, הכי מוגנים, בנערה או בנער שנשאו במשך שנים סוד כבד מנשוא, ובמבוגרים שחיים עד היום עם פצע שנפער בילדותם, פצע שלעיתים רק לאחר שנים ארוכות הם מצליחים למצוא את הכוחות להתמודד איתו ואף להשמיע את קולם. תוצאת עבירות מין נגד ילד אינה מסתיימת ברגע ביצוע עבירה בלבד; היא ממשיכה לחיות איתו במשך שנים. גם בלי לקרוא מחקרים, כולנו יודעים: הבור בנפשם רק ילך ויעמיק. הפגיעה נמשכת איתו או איתה בכל תחנות החיים – בגיל ההתבגרות, אל תוך השירות הצבאי, או רחמנא ליצלן, לישיבה הגבוהה, כמובן בזוגיות, אם בכלל מצליחים לבנות כזאת, ואז אל ההורות – עול של אשמה, בושה ומבוכה. לפעמים היא יושבת איתו בשקט חמש שנים, עשר שנים, 20 שנה ואף 30 שנה, ורק אז במקרה הטוב הם מצליחים למצוא את הכוחות להוציא את האמת לאור.
השאלה היא מה אנחנו אומרים לו באותו רגע; האם מדינת ישראל אומרת להם: איחרתם? הצדק כבר סגר את שעריו? או שנאמר לו: אנחנו כאן, ותפקידנו לוודא שהצדק ייעשה. הצעת החוק הזאת היא הבחירה באפשרות השנייה. המשפט הפלילי יודע למדוד זמן, הוא קובע מועדים, תקופות, התיישנות, אבל נפש האדם לא פועלת תמיד לפי שעון זמני משפטי. מי שלא חווה פגיעה מינית בילדותו, מי שלא למד את הנושא לעומק ולא נפגש עם נפגעות ונפגעי פגיעה מינית, יתקשה להבין עד כמה הדרך להבנה ולחשיפה יכולה להיות ארוכה. לעיתים חולפות שנים עד שהנפגע או הנפגעת מסוגלים בכלל להכיר שנפגעו, ושנים נוספות עד שהם מסוגלים לדבר על כך, וכך, רק בגיל מבוגר בעקבות אירוע מטלטל או טיפול ממושך הם מוצאים את הכוחות להגיש תלונה.
6,836 ילדות וילדים בשנה שעברה שתקו שנים, וימשיכו לעשות כך. המחוקק הכיר בכך בעבר. לכן, כבר היום קיימים הסדרים מיוחדים בעבירות מין שבוצעו בקטנים. עדויותיהם של נפגעות ונפגעים והמחקרים שנעשו במרוצת השנים לימדו אותנו שההבחנות שנקבעו בעבר כבר אינן תואמות את המציאות.
הצעת החוק שלפנינו מבקשת לתקן את העיוות ולהתאים את הדין למציאות. החוק הקיים מבחין בין פגיעה שנעשתה בתוך המשפחה או על ידי האחראי על הקטין, לבין פגיעה שנעשתה על ידי אדם אחר. אם הפוגע הוא בן משפחה או אחראי, מניין ההתיישנות מתחיל בגיל 28; אך אם הפוגע הוא אדם מחוץ למשפחה – שכן, מורה, מדריך, קרוב – מניין ההתיישנות מתחיל כבר בגיל 23. ההנחה הייתה שפגיעה בתוך המשפחה יוצרת מורכבות מיוחדת, ולכן יש להאריך את תקופת ההתיישנות במקרים אלו, אלא שהמציאות מורכבת עוד יותר – גם כאשר הפוגע אינו בן משפחה הוא פעמים רבות אדם קרוב, דמות סמכותית, אדם שהקטין סמך עליו והעריץ אותו או חשש ממנו. הפחד, הבושה, רגשות האשמה והבלבול אינם בודקים מהו הקשר המשפטי בין הפוגע לנפגע.
הצעת החוק שיזמתי באה לעשות סדר וליצור צדק. היא מבקשת לבטל לחלוטין את ההבחנה לפי זהות הפוגע; היא מבקשת לקבוע כי מניין ימי ההתיישנות בעבירות המין החמורות ביותר בקטינים, כמו אינוס, חדירה ומעשה מגונה בנסיבות מחמירות, יחל רק כאשר הנפגע יגיע לגיל 33. מאחר שתקופת ההתיישנות בעבירות חמורות אלו עומדת על 15 שנים, המשמעות המעשית היא שניתן יהיה להגיש כתב אישום ולמצות את הדין עם הפוגע עד שימלאו לנפגע 48 שנים. כן, 48 שנים. ההארכה הזאת תחול על כל עבירה שביום כניסתו של החוק לתוקף, טרם ההתיישנות לפי הדין הקודם.
אסור לנו לאפשר לתיקים שעדיין חיים ונושמים כיום להיסגר רק בגלל טעויות ומחדלים של העבר. אנו ערים גם כן לקשיים המשפטיים שחלוף הזמן עלול לייצר, ולכן בחלוף השנים הגשת כתב אישום תתאפשר רק באישור הייעוץ המשפטי לממשלה. כמו כן, נקבעו גם דרישות ראייתיות מחמירות, כמו הצורך בראיית חיזוק לעדות יחידה.
חבריי חברי הכנסת היקרים, מאחורי הסעיפים היבשים, המספרים והנוסחים, עומדים מבוגרים שנושאים על גבם פצע מדמם מגיל חמש ואף 15 או 20 שנים, נשים שחייהן נעצרו ומחפשות את האומץ לעמוד מול מי שהרס את ילדותן. בואו ונבהיר לפוגעים אחת ולתמיד: אין לכם עיר מקלט, וגם הזמן לא יגן עליכם – אפילו השטן לא יגן עליכם. בואו ונוכיח לנפגעים: אנחנו כאן, ואנחנו נחכה לכם כמה זמן שרק תצטרכו. הצעת החוק הזאת איננה שייכת לקואליציה או לאופוזיציה, היא שייכת לנפגעים.
הגשנו את ההצעה הזאת יחד, חברות וחברי הכנסת מסיעות הבית השונות, עם השקפות עולם שונות ומנוגדות לעיתים, ובכל זאת בחרנו, לא בפעם הראשונה, לשים בצד מחלוקות ואינטרסים זרים, ולהתאחד סביב מטרה אחת: עשיית צדק. הדוגמה לכך הן חברותיי, חברת הכנסת לימור סון הר מלך מצד אחד, וחברת הכנסת אפרת רייטן מרום וחברת הכנסת שרון ניר, שמגיעות משני קצוות הבית, ופעלו לצידי ביחד, כל אחת מהן בנפרד וביחד לאורך כל הדרך בנחישות ובמחויבות למען נפגעות ונפגעי עבירות מין. על כך תודתי והערכתי לכל אחת ואחת מכן.
זהו רגע שמזכיר לנו מה יכולה להיות הכנסת כשהיא פועלת מתוך אחריות ומתוך שליחות, מתוך מחויבות לציבור ששלח אותנו לכאן. אני מבקש להודות לכל השותפים והשותפות לדרך, לחבריי וחברותיי היוזמים שהצטרפו ליוזמתי מכל סיעות הבית; לוועדה המשותפת שדנה בהצעת החוק; לחברי יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת שמחה רוטמן, ולחברתי הטובה, חברת הכנסת פנינה תמנו, שעמדה בתקופה המרכזית בראש הוועדה לקידום מעמד האישה, על התמיכה, ההבנה והקידום.
תודה לייעוץ המשפטי, למשרד המשפטים, לאנשי המקצוע ולכל מי שרק הביא את כל הנפגעים והנפגעות אל שולחן הדיונים; תודה מיוחדת שמורה למנהל השדולה למניעת פגיעות מיניות בכנסת, מר יעקב סלע, שדווקא מהמקום האישי שלו אזר אומץ לוודא שאחרים לא ייאלצו לעבור את מה שעבר. אני קורא לכם, חברות וחבריי היקרים, לתמוך בהצעת החוק הזאת, ולו רק למען 6,836 הילדים של השנה האחרונה, שאזרו אומץ ורק פנו למרכזי נפגעות ונפגעי פגיעה מינית. תודה רבה לכם.
1,081 מילים של אליהו רביבו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.