קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. לפני שמונה שנים העבירה הכנסת באופן תקדימי ומדהים ומרגש, וממש רגע אחד לא מוקדם מדי, את החוק לאיסור צריכת זנות. הכנסת הזאת הכירה בעובדה שנשים בזנות הן קורבן; הן לא בעלות מקצוע – זה לא מקצוע – ומה שעתיק זה ניצול ופגיעה, פגיעה מינית איומה ונוראה ומחרידה ואכזרית בנשים שתוחלת החיים הממוצעת שלהן היא 40. הכנסת הזאת האריכה את תוקף האיסור הזה על צריכת זנות, אבל - - -
חד-משמעית. יש מצב, חברות באופוזיציה? תודה.
הכנסת הזאת האריכה את תוקף האיסור על צריכת זנות, אבל בחוק העונשין יש עדיין סעיף שאומר ש"הנמצא במקום כלשהו לשם עיסוק בזנות, בנסיבות שיש בהן משום מטרד לדרי הסביבה או הפרעה לתנועה בדרכים, דינו – מאסר שנה אחת". זאת אומרת, החוק עדיין לא הפנים לגמרי את התובנה שלא הקורבן היא המטרד. רציתי לקרוא לכן מתוך ספר שכתבה שורדת בזנות. בואו רק תבינו את החיים של הנשים האלה.
אישה בזנות שפוגשת את אימא שלה, שהיא עצמה כבר שנים ארוכות בזנות, ודחפה את הבת שלה לזנות, כי היא לא ידעה שום דבר יותר טוב מזה. היא רצתה שהבת שלה תתחלק איתה בנטל. אז היא פוגשת פתאום את אימא שלה כשהיא עוזבת את הבורסה. היא עוזבת את הבורסה לא בגלל שכבר לא הייתה לה עבודה שם, אלא כי – הבנות שם לא הפסיקו לרדת עליי על זה שלקחו ממני את רולנה – רולנה הייתה הבת שלה, כמובן שלקחו אותה ממנה; כשאת אישה בזנות, הסיכוי שלך לגדל ילדה קלוש מאוד. לא יכולתי כבר לסבול את זה, חשבתי לעבור לתל ברוך, אבל ישר נזכרתי בסיפורים על המכות שנותנות שם הישנות לחדשות. אז בסוף הלכתי לתחנה הישנה. שם כל אחת יכולה לעבוד, כי הבחורות שם כל כך מסוממות, עד שלא אכפת להן מכלום. גם אם ירביצו להן או יחטפו להן את התיק או יחטפו אותן, הן לא יתבאסו, החומר מוחק את הבאסה.
אז נעמדתי לי באיזה מקום שם והתחלתי לעבוד. פה אי-אפשר לבקש 100 שקל, כי הבנות פה לוקחות רק 50, אפילו פחות. יש כאלה שבכלל לא לוקחות כסף אלא מעשנות עם הקליינטים קריסטל בבסט, אז יוצא שמה שעשיתי בבורסה בשעה, אני עושה פה בשלוש שעות, וגם הרבה יותר סובלת. 100 שקל בשלוש שעות, והרבה יותר סובלת.
אז אני מבינה שלחברה ולמשטרה העוני והסימום והאלימות והסבל הבלתי-נתפס הם מטרד, חד-משמעית. לכן אנחנו כולנו חייבות וחייבים לעבוד ביחד כדי שהסבל הזה ייפסק, כי מדובר בשואה יום-יומית. מדובר בנשים שעוברות אונס כל שעה על ידי גברים שהן לא מכירות, שאלימים כלפיהן, שמכבים עליהן סיגריות, שמתייחסים אליהן באמת כאל חפץ לסיפוק צרכים אפלים מאוד. לא הן המטרד.
אני מודה מאוד מאוד לכל השותפות במרחב הפמיניסטי, שנאבקות שנים על שינוי המציאות של אנשים בזנות, ועל כך שלא תהיינה לא נשים, לא גברים, לא ילדות, לא ילדים, לא טרנסיות, לא סטרייטיות בזנות. אני מודה לשר המשפטים, שתומך בהצעה הזאת, והכליל אותה גם בהצעה שלו – שלא עברה, לצערי – להפוך את איסור צריכת זנות להוראת קבע. אני מודה לקואליציה ולממשלה שתומכת בה, וקוראת גם לכן לתמוך בה. ספציפית אני רוצה להודות למטה למאבק בזנות, שהיה גם לסחר בנשים, ולספר לכן שיש כל כך הרבה שורדות זנות, נשים שהצליחו בשיניים ובציפורניים לטפס החוצה מהבור האפל הזה, ויודעות עד כמה העבירה הזאת שנקראת מטרד לא רק עושה להן עוול, אלא גם חוזרת ומאשימה אותן במשהו שלא רק שאין להן בו אשמה, אלא פעמים רבות אין להן פה בכלל שליטה, כל שכן בחירה. אנחנו מדברות על בנות ובני אדם שנפגעו פגיעה מינית על ידי האנשים הקרובים ביותר אליהם בגיל מאוד צעיר.
באחד המחקרים הבודדים שנעשו עם נשים שהצליחו לצאת מהזנות, אומר אחד הסרסורים שבשביל לשרוד את התופת של הזנות, התכונה הכי חשובה היא ציות. ציות של אישה בוגרת מושג רק כשנפגעת בגיל מאוד צעיר פגיעה מינית על ידי מישהו מאוד קרוב אלייך. אלה הנשים שנמצאות בזנות. חובתנו להוציא אותן משם ולסגור את הבור האפל הזה כדי שלא יפלו אליו עוד ועוד.
614 מילים של מרב מיכאלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.