קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת, השרה, אנו מציינים היום בכנסת – ואני באמת חושב שמגיעה מילה טובה לחבר הכנסת אופיר כץ שהוביל את החוק הזה – את אחד הפרקים שנחשב כאחד הפרקים הכואבים והחשוכים בתולדות יהדות ארצות ערב. אירועי הפרהוד בבגדד, שאירעו בחג השבועות תש"א, יוני 1941, באמת היו אירועים שהפתיעו את הקהילה היהודית שם. במשך דורות חיו יהודי עיראק על אדמת בבל, קהילה מפוארת, עתיקת יומין, שהייתה חלק בלתי נפרד מהכלכלה, מהתרבות, מהחיים הציבוריים בעיראק. יהודים היו רופאים וסוחרים ואנשי רוח ומורים ואנשי ציבור. ביום אחד הכול התהפך. אבל זה לא קרה ביום אחד; זה היה יום אחד שהגיע אחרי הסתה פרועה, הסתה אנטישמית, השפעה נאצית, חולשת שלטון ושנאת יהודים שתודלקה באופן שיטתי עד שהובילה לפרעות האכזריות. במשך יומיים נשחטו יהודים ברחובות בגדד, נשים נאנסו, בתים וחנויות נבזזו, משפחות הושפלו ונרמסו רק משום שהיו יהודיות.
זה לא היה אירוע מקומי, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, זה היה תמרור אזהרה היסטורי. הוא הוכיח לכולם שגם קהילה יהודית מושרשת, ותיקה ומשגשגת, שלכאורה נמצאת בחברה מוגנת, שהרגישו שהם חלק ממנה, יכולה להפוך בן לילה למטרה לרדיפה, לאלימות, כאשר השנאה מקבלת גם לגיטימציה פוליטית. לכן, הזיכרון של הפרהוד הוא לא רק הזיכרון של יהדות בבל. הזיכרון של הפרהוד הוא זיכרון שעם ישראל כולו צריכים לזכור, יחד עם זיכרון של קהילות יהודיות נוספות, לצערי, אדוני. כי הסיפור הזה של יהודי ארצות ערב והמזרח הוא חלק בלתי נפרד מהסיפור הציוני, מתולדות העם היהודי. מאות אלפי יהודים נעקרו מבתיהם, איבדו רכוש, קהילות ומולדת, ובעצם הגיעו לכאן כדי לבנות חיים חדשים. אבל הם לא הגיעו לכאן כפליטים, הם הגיעו לכאן כבנים ובנות ששבים הביתה אחרי אלפיים שנות גלות.
במשך שנים רבות הסיפור הזה לא קיבל את המקום הראוי לו בזיכרון הלאומי. היו מי שחשבו שהכאב הזה של הפרהוד שייך רק לעדה מסוימת, לקבוצה מסוימת. זו טעות. הפרהוד הוא חלק מהזהות של כולנו, כמו שהפרעות בקהילות אחרות ברחבי העולם הן חלק מהזהות של עם ישראל כולו, שמצא את עצמו נרדף בכל מקום שהוא – חוץ מבארץ ישראל, ששם יכול היה לפחות לעמוד ולהגן על עצמו. ודווקא בימים האלה, שאנחנו שוב עדים לגלים של אנטישמיות בעולם, להסתה נגד יהודים, לניסיונות לערער על זכות קיומה של מדינת ישראל, אנחנו צריכים לזכור את הלקח המרכזי של הפרהוד: יהודים חייבים להיות מסוגלים להגן על עצמם. מדינת ישראל קיימת כדי שלעולם לא נהיה חסרי מגן, כדי שלא נהיה תלויים ברחמיהם של אחרים, כדי שאף ילד יהודי לא יחשוש ללכת ברחוב בגלל זהותו. לא רק בארץ ישראל, אלא גם בכל מקום אחר בעולם. מדינת ישראל חזקה – המשמעות היא שהקהילות היהודיות ברחבי העולם יכולות לחיות בבטחה. ואני מבקש לזכור את הלקח הזה היום.
נרכין היום ראש לזכר הנרצחים, נחבק את שורדי הקהילה ובני משפחותיהם, ונתחייב כאן, בכנסת ישראל, שגם הסיפור הזה, ששזור בשלל הסיפורים של כלל קהילות ישראל ברחבי העולם, לא יישכח. יהי זכרם ברוך.
449 מילים של עודד פורר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.