יום לציון אירועי הפרהוד

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אנו מציינים כאן היום בכנסת ישראל את יום הפרהוד. זהו אחד הפרקים הכואבים והמטלטלים בתולדות יהדות ארצות ערב, פרק שנחרט בזיכרון עמנו בדם. בחג השבועות התש"א, ב-1 וב-2 ביוני 1941, התחוללו בבגדד פרעות אכזריות נגד יהודי עיראק. במשך יומיים הפכה עיר הבירה, שבה חיו יהודים במשך מאות שנים, לזירת טבח ושנאה. גברים, נשים, קשישים וילדים נרצחו רק משום שהיו יהודים. כ-180 יהודים נטבחו בבתיהם, ברחובות ובבתי כנסת, ולמעלה מ-2,000 איש נפצעו. עשרות אלפי בתים ועסקים נבזזו והושחתו. קהילה מפוארת, מלאה מסורת ואמונה, חוותה טבח שנחקק לעד.

הפרהוד לא היה התפרצות ספונטנית. הוא היה תוצאה של הסתה ארסית, של אנטישמיות שחלחלה לרחובות. התעמולה הנאצית, השנאה ליהודים, ההסתה במסגדים, ברחובות – כל אלו הובילו לאסון הנורא. יהודים שנגררו ברחובות בגדד הוכו ונרצחו לעיני שכניהם. ילדים מפוחדים, בתי כנסת מוצתים ועוד פרעות רבות. אלו הם הסיפורים של הורינו והזיכרונות שנשאו איתם יהודי עיראק שהגיעו לארץ ישראל. כאב שלא תמיד סופר, במשך שנים לא קיבל את מקומו הראוי בסיפור הלאומי, אך אנחנו מחויבים לזכור.

כיו"ר ועדת החינוך לשעבר הייתה לי הזכות לקחת חלק בקידום ובאישור הצעת החוק החשובה הזו לציון אירועי הפרוד. זהו תיקון היסטורי מהמעלה הראשונה, לא רק עבור יוצאי עיראק, אלא עבור החברה הישראלית כולה. חובתנו היא להבטיח שסיפורם של נרצחי הפרהוד, גבורת הניצולים ומורשתם המפוארת של יהודי עיראק לא יישכחו לעולם ויסופרו לדורות הבאים. אירועי הפרהוד מזכירים לנו את האמת הקשה: האנטישמיות אינה בהכרח מתחילה ברצח, היא מתחילה במילים, בהסתה, בשקרים בלתי נסלחים. ראינו זאת אז, ואנו רואים זאת גם היום.

גם היום יש מי שמבקשים לערער את זכותו של העם היהודי לחיות בביטחון במדינתו. גם היום נשמעות קריאות להשמדת ישראל והעם היהודי והזכות להיות בארצו. לכן הזיכרון איננו רק מבט לעבר, אלא בעיקר, אדוני היושב-ראש, קריאות אזהרה לעתיד. בעולם שבו המדינות מרכינות ראש בפני האנטישמיות המתפרצת, אני קורא לאחינו שבתפוצות: הגיע הזמן לשוב הביתה. תעלו לארץ ישראל, הבית של כל יהודי.

חבריי חברי הכנסת, לצד הכאב עלינו גם לספר את סיפור התקומה. יהדות עיראק המפוארת, למרות האסון והרדיפות, לא נשברה. העולים מעיראק הגיעו למדינת ישראל, באו לכאן והביאו לכאן חיים חדשים. הם תרמו בתרבות, בתורה, בכלכלה, בביטחון, בחינוך, בחיזוק החברה הישראלית כולה. הם הביאו איתם מורשת אדירה של רוח, פיוט, לימוד, אחדות, מסורת ואהבת ישראל – וגם אוכל טוב, אדוני היושב-ראש. קהילה מפוארת, שהייתה חלק בלתי נפרד מההיסטוריה היהודית במשך אלפי שנים, ממשיכה לחיות כאן במדינת ישראל.

היום, כשאנו מציינים את יום הפרהוד כאן בכנסת ישראל, אנו אומרים בקול ברור: לא נשכח את הנרצחים, לא נשכח את הניצולים, לא נאפשר למחוק את סיפורם של יהודי ארצות ערב. זהו תפקידנו כחברי כנסת, כנציגי ציבור. זהו תפקידנו ותפקידה של המדינה היהודית. זוהי חובתנו לדורות הבאים, כי עם שאינו יודע את עברו, עתידו לוט בערפל. תודה רבה.