קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
עכשיו, בלילה, לפנות בוקר, רגע לפני שעובר תקציב מדינה של קיצוצים וגזרות, עוד הטבת מס למקורבים, לחבל ארץ, לא זה שקרה בו האסון, ולמען האמת, גם לא בשטחי מדינת ישראל, מה לעשות. הטבת מס, לא לגליל, לא לעוטף. קריית שמונה מוחרמת, סורוקה עוד מקוששים כספים, הנגב מדמם. רק שלשום הגיע לערד ראש הממשלה עם מיגונית ניידת ולקח אותה בחזרה.
אבל אלה מקבלים הטבות מס. אלה זכו למראית המיגונית לשעה. לא, אין דברים כאלה, אין. אין בעולם. בא עם המיגונית הניידת, עשה תמונות והלך.
מקצצים מחבל תקומה. הרי – אם היינו אומרים למישהו כאן שאחרי האסון הכי גדול שהיה פה, יקצצו בתקציב בתקומה ויביאו הטבות מס לחברים שלהם? עכשיו, גם מה קורה פה? החרדים רוצים חוק בוררות שיפגע בזכויות של כולנו וירחיב את הסמכויות של בתי הדין הרבניים.
בא אלינו עכשיו, הצד השני של הסחיטה – הטבות מס ליו"ש. כאילו לא קיבלתם מספיק בתקציב הזה. ממש, מה שנקרא, מסכנים. כאילו לא בזזתם תקציב שלם.
אבל תגידו, מתי יהיה אכפת לכם, למען השם, מתי יהיה אכפת לכם מקריית שמונה, ממטולה, ממנרה, מאופקים, משדרות? מתי יהיה אכפת לכם מהם ככה, מתי? מתי יבוא לכם מהלב ככה לעשות להם הטבות? החרמתם את קריית שמונה שנתיים, אתם לא מתביישים?
לא, לא היית טוב ממני. תאמין לי שלא. תאמין לי שלא, צבי. אל תתרגש מאיזה ביקור שעשית. תודה רבה, אתה לא עושה טובה. אנחנו לא עושים טובה, צבי. ביקורים בקריית שמונה זה לא תחליף לחקיקה והטבות ותקציבים. אל תשחק אותה. אלה גם, באמת, אדנות כזאת.
חומסים 400 מיליון שקל – עכשיו הוא ביקר בקריית שמונה, וואו, צבי סוכות.
261 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.