קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני. אני אדבר קצר. אני רק רוצה להגיד משהו לחבר הכנסת צבי סוכות שעלה לפה ולא הפסיק לדבר עליי. אני רוצה להסביר לך משהו.
אני אדבר קצר, הבטחתי לאופיר דקה, ואני יורדת. אל תפריע לי. אני יכולה להגיד לך במפורש - -
- - שיהיה לך ברור: החוק הזה, בזמן מלחמה, כש-400 מיליון שקל עולה החוק הזה, רק כדי שייתן הטבות לחברים שלך, בזמן שבאר שבע לא מקבלת הטבות מס, בזמן שערים במדינת ישראל שהרבה יותר מגיע להן מגוש עציון, הרבה יותר מגיע, אבל בגלל סדר העדיפויות המעוות של הממשלה הזאת – סדר עדיפויות מעוות, אין מילה אחרת – המדינה שמה 400 מיליון שקל כשבמקביל חשבה לקצץ 150 מיליון שקל ממיגון הצפון.
אין לכם בושה? איך אומרים אצלנו? אין לכם חשומה. אתם בזמן מלחמה גונבים כסף, אין מילה אחרת. ולמי? למי? לאנשים שבכלל לא מגיע להם שקל של הטבות מס. אם אתה רוצה לתת הטבות מס תיתן לערים שמגיע להן, לא לחברים שלך.
אני אומרת לך, העובדה שלמרות שאתם שמים עליהם מיליונים שלוש שנים, אתם מתחת לאחוז החסימה – תבדוק מה קרה לכם, כי כנראה שאת הכנסת הבאה תראה מהבית. תודה.
189 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.