הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (הוראת שעה), התשפ"ו–2026

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

הנשיא יצחק בוז'י הרצוג, קבל עזרת חבר, טלי גוטליב. אני עושה לך בריף קצר, שיעור שייתן לך כלים בסיסיים ביותר לסמכותך המובהקת לחון, הסמכות שלך לחון. חוק-יסוד: נשיא המדינה קובע – זוהי לשונו – את סמכותך. לנשיא המדינה – שים לב, אדוני, לפסיקים ולנקודות – לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים, וסמכות נוספת, ולהקל בעונשים – שים לב, אדוני הנשיא, כתוב בעונשים ולא בעונשם – ולהקל בעונשים על ידי הפחתתם או המרתם. זאת אומרת, יש לך שתי סמכויות, לחון עבריינים ולהקל בעונשים. בוא נתחיל בזה.

אני שואלת אותך, אדוני הנשיא: מאיפה הנוהג הנפסד הזה שאתה בכלל ממתין למחלקת החנינות שקשורה למשרד המשפטים? מדהים.

לא, ממש לא. יש נוהג נפסד, נפסד, שאיך מגישים בקשת חנינה? פונים למחלקת החנינות במשרד המשפטים, והם מעבירים את ההמלצה שלהם לנשיא. לפני כן, הבקשה לא נפתחת. מה המשמעות של הנוהג הזה, של הנוהל הזה? שום משמעות. אבל אני רוצה רק לומר - - -

אל תפריעי לי.

אני רוצה רק לומר את הדבר הבא: שימו לב, רבותיי ממחלקת החנינות, פשוט ראיתי את התגובה של היועמ"שית, ששם כתבתם, לדוגמה, שהבקשה לא הבשילה, שאין פה לקיחת אחריות, שאין פה בכלל התייחסות לראיות וכו'. אני רוצה רגע להראות לכם את הטופס שיש לכם באתר משרד המשפטים בהקשר הזה. טופס נלווה להגשה לבקשת חנינה. שימו לב: סוג הטופס, אפשר להגיש הקלה בעונש מאסר, הקלה בעונש משמעתי, הקלה בקנס מינהלי, קיצור תקופת התיישנות וכו' וכו', ואז אנחנו מגיעים לרובריקה האחרונה: "אחר".

אפילו לפי משרד המשפטים, על פי הטופס, אדוני, אפשר להגיש בקשת חנינה במקרה אחר. בשום מקום לא כתוב שצריך להודות, שצריך לצרף הרשעה. יותר מזה, משרד המשפטים מצרף באתר שלו – אני פשוט עוזרת לך, אדוני הנשיא, כדי שלא יבלבלו אותך; שים לב למה שכתוב באתר משרד המשפטים, מחלקת החנינות: הגשת בקשה לחנינה מנשיא המדינה – שירות זה מאפשר להגיש לנשיא המדינה בקשה לחנינה. כל אדם רשאי לפנות לנשיא המדינה ולבקש כי תיבחן בקשתו להתערבות הנשיא בעניינו, בין אם מדובר באסיר וכו' וכו', ובין אם מדובר בהחלטה; אדוני, החלטה שיפוטית בהליך פלילי שהוא מבקש לשנות את תוצאותיו. אדוני, לא כתוב כאן לא הרשעה, לא פסק דין – הליך משפטי שיש בו החלטה.

נכון, בעניינו של ראש הממשלה יש הליך משפטי מתנהל, ויש שם החלטה לקיים דיונים – שוב ושוב ושוב, דיונים מיותרים שלא מוכיחים דבר וחצי הדבר. אז הינה, כבר המסגרת המשפטית. ובואו נגיע לדבר הבא שמאוד מטריד פה את כולם, הסמכות שלך לחון עבריין. ובכן, רבותיי, מי הוא עבריין? פקודת הפרשנות לא קובעת מיהו עבריין, חוק הפרשנות לא קובע מיהו עבריין, חוק העונשין לא קובע מיהו עבריין, חוק-יסוד: נשיא המדינה לא קובע מיהו עבריין.

אתה יודע מתי כן התייחסו להגדרת עבריין ולעובדה שדווקא אין לזה הגדרה ושאפשר ליצוק לזה תוכן? באותו בג"ץ בעניין ברזילי. הסמכות לחון אדם, ירשנו אותה מהמנדט הבריטי, מסמכותו של המלך בשנות ה-50; זה תוקן לחוק-יסוד בסופו של דבר. ואדרבה ואדרבה, יכול המחוקק ליצוק תוכן ולקבוע מי הוא עבריין, אם זה אדם שהורשע, אם זה אדם שהודה. לא, הוראת החוק מאפשרת את סמכותך המוחלטת לחון אדם. ואני אומרת לך פה, אדוני הנשיא, זו הסמכות שלך, פשוט להגדיר. האם העובדה שהוגש כנגד אדם כתב אישום, האם הוא עדיין נכנס לגדר עבריין? אם נשאל את האופוזיציה, שבמשך שנים שאני פה בכנסת קוראת לו עבריין, לראש הממשלה שלנו – לא מעניין אותם, לא חומר הראיות ולא חזקת חפות ולא דבר וחצי דבר. לכן אני אומרת פה, אדוני הנשיא, עשיתי לך את זה בבריף קצר, כי יש לי באמת רק שלוש דקות לנאום כאן בכנסת; אז הינה: סמכותך המוחלטת לחון בלי שצריך להתערב לך, בלי שמישהו יכול לומר לך מה עושים או לא עושים. ואני אומרת פה, כמו שאמרתי לך אתמול: תעשה או לא תעשה, אבל תחליט מה אתה עושה.