הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (הוראת שעה), התשפ"ו–2026

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

לא, אני רוצה לדבר על נאום אחר.

תודה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, אני רוצה לדבר – אין לי הרבה זמן לזה, אבל מכיוון ששלחו לי את הקטע שבו אתה מדבר על הסדרה "כל האימהות משקרות" של התאגיד, אני רוצה להסביר לך משהו – בוא נעשה משהו בחיים, ולא ניתן ביקורת על משהו שלא ראינו. עכשיו, מכיוון שאני צפיתי - -

שנייה. - - אני ממליצה לך, אני ממליצה לך – אתה לא תצפה בסדרה - - -

כן – כשראיתי את הנאום שלך – לא, אבל מה הבעיה עם "כל האימהות משקרות"? מה, מה הבעיה?

לא נורא, אימהות משקרות, מה לעשות – זה החיים. הן משקרות.

אז אני רוצה להגיד לך שאני לא רוצה לעשות כאן ספוילרים – זאת סדרה מעולה, ואני מקווה שנשים וגם גברים יצפו בה, ומה שהן בעיקר משקרות זה שהן יוצרות תמונת מצב על משהו שלא משקף את הבית שלהן.

אימא שלך – הכול היה סבבה אצלך בבית? יופי. אחלה, יש אימהות שסובלות מאלימות מילולית ופיזית, וכדי ליצור תמונת מצב בפני אחרים הן משקרות. היא משקרת, היא אומרת שהוא לא מרביץ לה; היא משקרת – היא אומרת שהוא לא מקלל אותה, אבל הוא מקלל אותה. בוא, עזוב, אל תיכנס לדברים שאתה לא מבין בהם, אוקיי?

בואו נדבר שנייה על רפורמת החלב, עליה השלום. נקברה קבורת חמור, כמו בוננזת הנדל"ן בעזה, כמו "לא ייכנס אף גרגר"; כל הדברים שבאמת האיש הזחוח הזה מדבר ומדבר, ואין שום קשר למציאות. אז גם את החלב שהוא איים שהוא לא יעביר ולא יעבור תקציב – כל החרטות והקשקושים שלו הלכו לפח. אני מציעה לתת לו בקבוק חלב חם. הבנתי שזה מרגיע.

אני אישית פחות מתחברת לנושא הזה. אתה יודע, אצלנו – אני לא יודעת אם אתה יודע, מזרחים פחות התחברו למוצרים לבנים. נגיד עד היום לא אכלתי קוטג', פחות מתחברת לז'אנר. מה אני אעשה? אנחנו טריפוליטאים, יש בעיה עם מוצרים לבנים, זה well-known fact. כולם יודעים את זה, נכון? הכול בסדר, תנו לו חלב חם, תרגיעו אותו, את השר הזה, כי יש סיכוי שמהמרמור נקבל עוד רפורמה שבסוף תיקבר, אז חבל על הזמן של הכנסת. תחשבו כמה ימים כילו וזמנים – שעות על גבי שעות – על רפורמה שכולם אמרו לו: חביבי, זה הולך לפח. אבל זו נקודה שנייה, יש לי שלוש נקודות – גם האימהות, גם החלב. אין קשר, אגב.

ולסיכום, אני רוצה לדבר על משהו מאוד רציני, מה שהיה כאן עכשיו במליאה, שבו חבר הכנסת ינון אזולאי מש"ס השווה בעצם לוחם למישהו שלומד תורה. תראה, אותו אני לא מאשימה, אני באמת לא מאשימה - - -

תודה רבה. אתה יכול לתת לי עוד חצי דקה?

אוקיי, אני אעשה את זה מהר, תודה. אז קודם כול, הוא השווה בין לוחם צה"ל למישהו שלומד תורה. זה שלומד תורה כנראה הסכנה הגדולה שלו היא שייפול עליו ספר גמרא על הרגל. לעומת זאת, לוחם צה"ל, יכול להיות, יכול להיות, לצערנו, שהוא ייהרג במלחמה ולמשפחה שלו לא יישאר ילד; יישאר סטיקר, תישאר תמונה – מה נשאר? לא נשאר. זיכרון ואהבה זה מה שנשאר.

ועומד באמת חבר כנסת מש"ס – שוב פעם, אותו אני לא מאשימה, מבחינתו, מי שלומד תורה הוא כמו מישהו שנלחם עכשיו בגבול הצפון, או הטייסת שנמצאת במטוס, או לצורך העניין הלוחם שנמצא עכשיו בתוך לבנון, בעומק לבנון. אני, בעיניי זו השוואה מעוותת, זו השוואה נוראית, אבל אתה יודע מה? עזוב את הכול. זה העולם שלו, זה מה שהוא חי בו; הוא חושב שלימוד תורה שווה ערך למלחמה.

מה הפריע לי? השתיקה; השתיקה של אנשים ציוניים שאוהבים את חיילי צה"ל, שמחבקים את חיילי צה"ל, שעושים כאן כנסים, מכוח 100 לחיילי צה"ל, לחיילי מג"ב, שמחבקים אותם, וחיים בשקט עם ההשוואה הזאת. ואף אחד מכם לא אמר משהו ציוני: תקשיב, זה לא אותו דבר. אז אני רוצה להגיד משהו, בעיקר למפלגת הליכוד, שפעם הייתה באמת מפלגה ליברלית: תגידו משהו, אל תשתקו. אין דומה חייל שיוצא לקרב לחייל שלומד תורה.

ואני רוצה להגיד לך משהו, רק מילה אחרונה, כי למדתי בבית ספר דתי. אתה יודע, יש בספר במדבר, את המשפט: "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה". מי אמר למי, אתה יודע? אני לא רוצה להפתיע אותך, אני אגיד לך: משה רבנו אמר לבני גד ולבני ראובן – בטח עמיחי אליהו יודע, אני רואה אותך שם – כשהם ביקשו להישאר ולא לצאת. זה מה שהוא אמר.

לעבד את המקנה שלהם.

לגור, לגור. לא להשתתף במלחמה, מסכים? עזוב, נו, עמיחי אליהו, כתוב במפורש – הלכתי גם למסכת סוטה - - -

הינה, אני מסיימת.

אתה יודע מה? עזוב. אני רוצה להגיד לך משהו. במלחמת מצווה, ואתה יודע את זה, גם חתן יוצא מחופתו, גם כלה יוצאת בחופתה, ומה זה מלחמת מצווה, מה אומרים חז"ל פה? - - -

בדיוק. אז בוא. לא מספיק לא לתת יד להשתמטות – צריך לגנות כשמשווים חייל צה"ל למישהו שלומד תורה, כי זה לא אותו דבר. זה לומד תורה וזה נלחם למען המדינה. תודה.