קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תגיד לי מתי להתחיל, אדוני היו"ר. תגיד לי מתי, אדוני היו"ר.
אני מקדישה את הנאום הזה לשופטת דפנה ברק-ארז מבית המשפט העליון. הייתי בטוחה הבוקר, כשראיתי את ההחלטה של ארבע השורות, שהיא שולחת לי מכתב התנצלות, שבו היא רושמת: סליחה, גוטליב, סליחה שהייתי חותמת גומי לבקשה של הפרקליטות, לעמדה של הפרקליטות בפרשיית כוח 100.
היה דיון בבג"ץ שהגישו לוחמי כוח 100, בקשה למתן צו לחקור את הדלפת הסרטון. טוב. הגענו לבג"ץ, אומרת נציגת מיארה: אנחנו שוקדים ואנחנו בודקים. אני אומרת לשופטת דפנה ברק-ארז: גברתי, הם עובדים עלייך. בבדיקה לא עושים כלום. לא בודקים, לא חוקרים, לא תופסים, לא מגישים בקשה לצווים, לתפיסת פלאפונים, לחדירה לחומר מחשב. אין כלום. עובדים עלייך, הם עובדים עלייך. אני בעליון, יושבת בבג"ץ, אומרת לי דפנה ברק-ארז, השופטת: גוטליב, הם שומרי סף.
אם דפנה ברק-ארז הייתה בודקת, רק בודקת, מבקשת לראות פעולת חקירה שבוצעה, משהו קטן, מבקשת את התיק – אני לא יכולה לקבל שהשופט הוא חותמת גומי. לא משנה איפה, בתביעה קטנה או בבג"ץ. היא לא בדקה – הם שומרי סף. והינה, מסתבר שלא בוצעה שום פעולת חקירה.
אבל זה לא מספיק, כי מיארה הגישה לה תצהיר. תצהיר. תצהיר שקרי, שאין עוד פעולות חקירה לביצוע, ולא רק שאין פעולות חקירה לביצוע, גם אין פגיעה בביטחון המדינה. טוב. אבל כשמיארה מגישה את התצהיר הזה לבג"ץ, אתם יודעים מה קורה? זה בזמן שלא בוצעה אפילו פעולת חקירה אחת, אפילו לא אחת. כי פעולות החקירה התחילו רק אחרי שהפצ"רית יפעת תומר-ירושלמי נעצרה.
אז מה החליטה אתמול דפנה ברק-ארז? אתה יודע, אדוני היו"ר, מה דפנה ברק-ארז החליטה? איזה מעניין, איזה מעניין, ארבע שורות. מה היא החליטה? שהיועמ"שית של משרד המשפטים, קוטיק, עורכת הדין קוטיק – מסכנה היועצת המשפטית של משרד המשפטים, מה עושים לה – היא קיבלה את התיק, את תיק החקירה, המפכ"ל ביקש ממנה לפקח, לבדוק.
אז דפנה ברק-ארז, במקום לשלוח לנו התנצלות שהיא הייתה חותמת גומי לעמדת הפרקליטות, כותבת מאוד מהר: עד 1 במרץ, גברת יועמ"שית של משרד המשפטים, את צריכה להודיע לו מי בפרקליטות יטפל בחומר החקירה ויגיש כתב אישום נגד הפצ"רית וחבר מרעיה. מעולה, המשימה הושלמה. מיארה – מולבנת; אלון אלטמן – מולבן; חגי הרוש – מולבן; שרון אפק, המשנה, שהיה פצ"ר ונפגש עם הפצ"רית – מולבן. כולם מולבנים, המשימה הושלמה.
עו"ד קוטיק, היועמ"שית של משרד המשפטים, אני מבקשת לעוץ לך עצה. קטונתי, כמובן, אבל הינה עצתי לך בזאת. אני מציעה לך להוציא מכתב, שכותרתו: השלמת חקירה. אני עושה לך את זה בנוסח קצר: לאחר שעברת על חומר החקירה, בכלל זאת עדותו של גל עשהאל סגן הפצ"רית, ובכלל זה התובע הצבאי הראשי, הובאה לידיעתך העובדה שמיארה פנתה לגלנט, שר הביטחון, פעמיים, בניסיון להניא אותו מבדיקת ההדלפה ומהחקירה, פעמיים; עוד הובא לידיעתך, שמיארה ניסתה – ובנתה את תיק החקירה; עוד הובאה לידיעתך פרשיית הקשר המוזר בין התיק שנסגר לבן של מיארה אל מול העובדה שמיארה עשתה מה שהיא יכולה כדי לא לחקור את זה; עוד הובאה לידיעתך העובדה שכשמיארה הגישה תצהיר לבית המשפט שאין עוד פעולות חקירה לביצוע לא נעשתה כל פעולת חקירה. ועל יסוד זה את מוצאת לבצע השלמת חקירה, ולהורות על חקירתה של מיארה, על יסוד הדברים הללו. זה המכתב שאת צריכה להוציא, גברתי היועמ"שית.
אני מניחה שיחפשו אותך ויעבירו עלייך ביקורת. ובאמת, מה לא יעשו. אבל כך צריך לעשות. כי כולם שווים בפני החוק. לכאורה, לכאורה כולם שווים בפני החוק. תודה רבה, אדוני.
530 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.