קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אז במסגרת הרצים לכל הכיוונים ומשחיתים כל חלקה טובה, היום התקיים בוועדת הפנים והגנת הסביבה דיון כאילו שולי במסגרת חוק ההסדרים, שהמשמעות שלו היא שינוי מדיניות משמעותי בתחום הגנת הסביבה וחזרה לנושא הטמנת פסולת באדמה. קטן, לא חשוב, רק מה? כולנו יודעים שזה משפיע על הבריאות של כולנו. עוד ועוד שטחים יקרים הולכים להיתפס להטמנת פסולת. מי השתייה שלנו ימשיכו להיות מזוהמים. נמשיך לנשום חלקיקים שהיה עדיף שייחסכו מאיתנו, והכול במסגרת חוק ההסדרים, כשאין בכלל קשר תקציבי.
אז עמית סגל כנראה צופה בנו עכשיו. אז ברוך הבא, עמית. אבל חברת הכנסת מלינובסקי כנראה התכוונה לאראל סג"ל, אז אפשר לדווח לו שעליו היא דיברה. בכל אופן, תישאר איתנו, עמית, כי באמת נושא קטן, נושא ההטמנה, משנה את כל מדיניות ממשלת ישראל, שכבר הצהירה לפני 20 שנה שמפסיקים להטמין פסולת באדמה, הולכים לפתרונות מתקדמים של מחזור והשבת פסולת לאנרגיה. וככה היום, בדיון של שלוש שעות, בלי שהנתונים מונחים בכלל בפני חברי הכנסת, מקיימים דיון שיאפשר להעביר את המטמנות למסלול של תשתית לאומית חיונית בוות"ל, ובעצם יאפשר עוד נפחי הטמנה כמעט אין-סופיים.
אני רוצה כן לציין לטובה, וזה לא משהו שנוח לי מאוד לעשות, אבל היום בדיון בוועדה אנשי המשרד להגנת הסביבה נלחמו על העקרונות שלהם, נתנו את עמדתם המקצועית, אמרו בצורה נכוחה: למדינת ישראל עד שנת 2028 אין בעיה של מקומות להטמנת פסולת; יש אומנם בעיה של ניהול המשאב הזה, אבל אנחנו צריכים לעסוק בניהול המשאב הזה, ולא להחזיר את ישראל 50 שנה אחורה. התפקיד שלנו הוא להתקדם קדימה, לראות איך אנחנו מאפשרים לאזרחי ישראל יותר רווחה, יותר בריאות, יותר עושר. לצערי, הדיון הזה הוא סימפטום. אנחנו רואים את הצעדים הנוספים שהממשלה הזו עושה, וחבל, חבל מאוד. אבל אנחנו נתקן. תודה רבה.
275 מילים של יעל רון בן משה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.