אובדן שליטה ביטחונית בתוך ומחוץ לגבולות ישראל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אני אתן להם לסיים את הטקס.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה. לכל מי שעומד בראש מדינה יש את האירוע המרכזי שמגדיר את הכהונה שלו, דבר אחד שהוא, לטוב ולרע, האירוע המכונן, קו פרשת המים שלו, ככה יזכרו אותו.

זה מעניין. אמרתי שלכל ראש ממשלה יש דבר אחד שבזכותו יזכרו אותו, לא אמרתי מה, והם התחילו לצעוק בבעתה.

דוד בן גוריון עשה בלי סוף דברים, אבל אנחנו זוכרים ממנו את הכרזת המדינה. זה האירוע המכונן שלו.

מנחם בגין עשה בלי סוף דברים, ואנחנו זוכרים ממנו את השלום עם מצרים.

גולדה – מלחמת יום הכיפורים; שרון – ההתנתקות; רבין – אוסלו. ככה זה עובד.

ככה פועל הזיכרון ההיסטורי. אנחנו זוכרים ממנהיגים את הדבר המרכזי שקרה בתקופת כהונתם. לכל ראש ממשלה ישראלי יש את האירוע שמגדיר אותו, האירוע שממקם אותו בתוך הזיכרון הלאומי.

כשאנחנו מסתכלים אחורה, תמיד יש הרגשה שהאירוע הגדול הזה היה בעצם בלתי נמנע, שבעצם כל מה שעשה בחייו אותו ראש ממשלה הוביל לאירוע מרכזי אחד, שיכול היה לקרות רק בכהונה שלו.

ומה שיגדיר אותך בהיסטוריה, אדוני ראש הממשלה, זה 7 באוקטובר. זה רק 7 באוקטובר.

אני מבין לגמרי את הניסיון לכתוב היסטוריה אחרת, את הרצון לכתוב סיפור אלטרנטיבי שבמרכזו עומד מבצע הביפרים או ההפצצה באיראן. זה לא ילך. זה לא עובד ככה. אריק שרון היה מאוד שמח אם מה שהיינו זוכרים ממנו זה מבצע חומת מגן שסייע כל כך למיגור האינתיפאדה השנייה. זה לא מה שאנחנו זוכרים. ורבין היה שמח אם מה שהיינו זוכרים ממנו זה מבצע אנטבה המפואר, אבל זה לא מה שאנחנו זוכרים.

ואתה הרי יודע את האמת, וזה מה שכל כך מפחיד אותך. ההיסטוריה תזכור ממך רק את 7 באוקטובר, לא רק כי זה האירוע הגדול ביותר, בלי שום השוואה לכל האירועים האחרים של 20 שנות כהונתך כראש ממשלה, אלא גם כי הכול הוביל לשם. חלק מההלם, חלק מהכאב, זה שאנחנו מסתכלים אחורה ולא מצליחים להבין, גם היום, איך לא ראית את כל מה שהיה מולך? איך לא ראית לאן מובילות מזוודות הכסף מקטר? איך לא ראית לאן מובילה המדיניות השגויה, ההרסנית, של חיזוק החמאס? איך לא ראית את ההזנחה של צבא היבשה? איך לא ראית שההפיכה המשטרית מחלישה את הביטחון? איך לא ראית שבלשכה שלך קורים דברים מסוכנים? איך לא ראית איזה מחיר נורא יש לקיטוב ולרעל שחלחלו לתוך החברה הישראלית?

קרו גם דברים טובים במהלך כהונתך הארוכה מדי, אדוני ראש הממשלה. אני לא מכחיש את זה לרגע. יש כמובן משהו קצת מצחיק ומאוד מופרך בניסיונות שלך להתהדר בנוצות לא לך, לקחת קרדיט על דברים שלא היה לך שום קשר אליהם, כמו ההייטק הישראלי, אבל גם עשית דברים – הגדר בדרום, בגבול עם מצרים, היא דבר טוב; כאמור, ההפצצה באיראן הייתה דבר מצוין. אלה לא דברים שוליים. אבל זו לא תהיה המורשת שלך, וזה לא יהיה המקום שלך בהיסטוריה הישראלית.

שום דבר שעשית או לא עשית, שום הצלחה, שום כישלון, לא יהדהדו בזיכרון הלאומי כמו טבח 7 באוקטובר. שיהיה ברור, המילה היא טבח. אין מילה אחרת. כשתינוקות נשרפים, כשמשפחות שלמות נרצחות בממ"ד, זה טבח. ולא תהיה אסוציאציה חזקה יותר או משמעותית יותר. ולא יהיה דבר שיגדיר חזק יותר ומשמעותי יותר את תקופתך כראש ממשלה מאשר טבח 7 באוקטובר.

הדבר המדהים הוא שבגלל שאתה יודע את זה, ובגלל שאתה כל כך רוצה לשנות את מה שאי-אפשר לשנות, כל יום שעובר אתה רק מחזק את זה. הפרוטוקולים המוזרים, הגזורים, הערוכים והמזויפים שהגשת למבקר המדינה, 55 עמודים של שקרים שהכי קל להפריך, רק מחזקים את זה. הסירוב שלך להקים ועדת חקירה ממלכתית רק מחזק את זה.

אני שואל את עצמי אם אתה מבין עד כמה ברור לכולם שאתה נורא פוחד מזה. מעל הכול, הדבר שהכי מחזק את זה הוא העובדה שאתה לא מבקש סליחה. העובדה שלא התייצבת בפני עם ישראל, בפני המשפחות השכולות, בפני 46 חטופים שנרצחו בשבי, בפני נרצחי הנובה, בפני דור שלם שליבו נשבר, וביקשת סליחה. לא נעמדת מולנו ואמרת פעם אחת: אני אחראי, אני עמדתי בראש המערכת, זה עליי. אין לי איך להתחמק. אני לא אנסה להפיל את האשמה על אחרים, ובטח לא על הצבא ועל השב"כ. מנהיגות פירושה אחריות, ואני מבקש סליחה. לא אמרת: סליחה שהזנחתי, סליחה שלא ראיתי, סליחה שלא מילאתי את תפקידי, סליחה שזה קרה, סליחה שלא עמדתי במשימה העליונה של כל ראש ממשלה ישראלי – למנוע טבח של יהודים בארץ ישראל.

אדוני ראש הממשלה, אין לך דרך לחמוק מהגורל ההיסטורי הזה, אבל יש דבר אחד שאתה יכול לעשות כדי שזה לא כל מה שנזכור ממך. אתה לא יכול לשנות את העבר, אבל אתה כן יכול לשנות את העתיד. מדינת ישראל צועדת לתוך קיר. אתה לא בנית את הקיר, הוא לא אשמתך, אבל הקיר הזה גדל מאוד בתקופת כהונתך. הקיר הזה הוא ההשתמטות החרדית. זה מפרק אותנו. דמוגרפית זה מפרק אותנו, כלכלית זה מאיים עלינו, זה קורע את החברה הישראלית. האפליה בין דם לדם מרסקת את עצם הרעיון היהודי הבסיסי של ערבות הדדית.

כל עם ישראל ראה את המרדף המטורף והעברייני של מאות חרדים צעירים בבני ברק אחרי שתי חיילות צה"ל במדים. כל עם ישראל ראה לפני כמה ימים את הרב שלום בער סורוצקין – לא רב שולי, ראש רשת הישיבות עטרת שלמה – רוקד עם מאות תלמידים ושר: בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, ומאחוריו צועקים: נמות ולא נתגייס. זה לא נטורי קרתא, זה לא חסידים קיצוניים – זה המיינסטרים החרדי, ואתה חתום על זה.

רק במקרה הזה, להבדיל מ-7 באוקטובר, אתה עוד יכול לשנות את זה. אתה רוצה לעשות משהו היסטורי? אתה רוצה להיות מנהיג היסטורי?

זה לא יהיה באזור הנוחות שלך. זה יקרה רק אם תצא מאזור הנוחות שלך ותעשה את הדבר שאף אחד לא מצפה שתעשה. מה יש לך להפסיד? חודשיים בלשכה? אתה יכול לעמוד פה ולהגיד: אני לא אתן את ידי להשתמטות. אני לא מוכן להיות חתום על זה שיהיו פה שני סוגים של יהודים – יהודים שמותר להקריב את חייהם ויהודים שאסור להקריב את חייהם. אתה יכול לעמוד פה ולהגיד: הציבור המשרת והלוחם לא יכול להמשיך לשלם 60 מיליארד שקל בשנה. הוא לא יכול להמשיך לעשות 300 ימי מילואים בשנה, הוא לא יכול להמשיך להיות היחיד שקובר את מתיו.

לא יהיה פה ציבור שלם שקיבל פטור משכול.

אתה יכול לעמוד ולהגיד פה – ויעיד על כך שר האוצר, שהתיישב עכשיו לידך – שירות צבאי לא עומד בסתירה לעולם התורה. רועי קליין, בניה שראל, עמנואל מורנו, אוריאל ואלירז פרץ, זכר צדיקים לברכה, היו עולם התורה. היו הרבה יותר, לאין ערוך יותר, עולם התורה מכל המשתמטים שיושבים בישיבות. יש דבר אחד שבאמת שומר על עולם התורה, וקוראים לו צה"ל, צבא ההגנה לישראל. בלעדיו לא היה עולם התורה – היו רק גופות של יהודים בארץ ישראל.

איך אתם בכלל ממשיכים לקרוא לעצמכם ימין, כשאתם ממשלה שבה מפלגות אנטי-ציוניות מקדמות השתמטות מצה"ל? מי ששם פוליטיקה מעל המדינה הוא לא ימין. מי ששם אינטרסים מעל פטריוטיות הוא לא ימין. אתה יכול, אתה צריך, אתה חייב לעמוד פה ולהגיד: במשמרת שלי קרה האסון הכי גדול בתולדות המדינה, ואני מרגיש מחויב לחזק את צה"ל כדי שזה לא יקרה במשמרת של ראש הממשלה הבא. אתה צריך להסביר לעם ישראל, לשם שינוי, בכנות ובאומץ את מה שאף אחד מאיתנו לא רוצה לחשוב עליו.

צה"ל איבד שתי אוגדות. 30,000 פצועים ו-925 הרוגים, זה שתי אוגדות, צה"ל איבד שתי אוגדות. צה"ל אומר לנו, אנחנו צריכים לפחות 15,000 חיילים. ואין שום מקום אחר שממנו אפשר להביא אותם חוץ מאשר הצעירים החרדים. החוק צריך להיות פשוט והוא צריך להיות חד: מי שלא לומד 100% לימודי ליבה לא יקבל שקל אחד מהמדינה; מי שלא מתגייס לצבא לא יקבל שקל אחד מהמדינה; ומי שלא עובד למחייתו לא יקבל שקל אחד מהמדינה.

(מחיאות כפיים)

אם תעשה את זה, עדיין תהיה ראש ממשלת 7 באוקטובר, אבל כשההיסטוריה תבוא לשפוט אותך, היא תגיד גם: אבל לפחות הוא עצר את ההשתמטות החרדית לפני שהיא פירקה מבפנים את מדינת ישראל.

לפני סיום – עוד נושא אחד. ופה אני דווקא רוצה להצטרף לדבריך. יש אכן סיכוי לא רע שאנחנו לפני מערכה באיראן, ואם המערכה הזאת תגיע, והיא צריכה להגיע, כולנו נשים הכול בצד, כל חילוקי הדעות יוכנסו להקפאה עמוקה עד יעבור זעם. וכמו בעבר, אני אתגייס להסברה הישראלית, לחיזוק המעמד הבין-לאומי של ישראל. כמו בתקיפה הקודמת, אני אלך לכל מקום שצריך, ל-CNN ולפרלמנט הבריטי, ואני אגיד לכולם, אתם יודעים שאני ראש האופוזיציה, אתם יודעים שראש הממשלה נתניהו ואני יריבים, אבל בזה הוא צודק. את איראן צריך לתקוף בכל העוצמה. את שלטון האייתוללות צריך להפיל.

(מחיאות כפיים)

פה בבית, אני אומר לך שוב, אדוני, כמו שאמרתי לך כבר לפני שנתיים, ישראל לא צריכה להירתע – גם במחיר של עימות זהיר עם האמריקאים – מלהפציץ לא רק מטרות צבאיות, אלא גם את שדות הנפט ואת מפעלי האנרגיה של איראן. זה יגמור להם את הכלכלה, וזה מה שיפיל את האייתוללות. היינו צריכים לעשות את זה כבר באפריל 2024. אני אמרתי שאנחנו צריכים לעשות את זה כבר באפריל 2024, אחרי ההתקפה האיראנית הראשונה. הפעם אסור לנו להחמיץ את ההזדמנות. אם לא תהיה כלכלה איראנית לא יהיה גרעין איראני, אם לא יהיה גרעין וכלכלה איראנית לא יהיה שלטון אימים איראני. תודה רבה.