קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לדבר לא על עזה ולא על איראן, אלא על החיים עצמם, על הבעיה הקשה ביותר בחברה הישראלית היום – הבריונות והאלימות. 15 גברים אלימים, ובהם פעילי ליכוד מוכרים, מגיעים לבית של עיתונאית באמצע הלילה כדי להטיל עליה אימה. טוק-טוק-טוק, מי שם?
חבורת בריונים, בחסות מפלגת השלטון, שהגיעו לאיים על אשת תקשורת בכניסה לבית שלה.
ולך, אדוני ראש הממשלה, זה נראה תקין. אתה שותק. שר התקשורת שלך שותק. אתה יודע, אני זוכר את עצמי כשר התקשורת, אדוני ראש הממשלה – עיתונאית הותקפה ברחובות, ואני נחרדתי. הבנתי שיש לי אחריות, שלמילים ולמעשים שלי כשר תקשורת יש משמעות יתרה. הבנתי שאני הראשון שצריך לגנות, כי אני נציג הממשלה בתחום - -
- - וגיניתי. אבל אצלכם – שתיקה.
זה לא שייך לכם בכלל. וכשמדברים על אלימות, נזכיר - - -
אדוני, החברה הערבית בוערת. יותר מ-21% מאזרחי ישראל חיים במציאות שבה דם נשפך ברחובות יום-יום. הייתי בטמרה שבוע שעבר, נפגשנו עם תושבים. הם אמרו לי שם דברים שעדיין מהדהדים אצלי. הם אומרים: אנחנו לא יודעים אם אחרי השיחה שלנו נגיע הביתה בחיים. אין לנו מושג אם נקום מחר בבוקר. בכל רגע יכולים להרוג אותנו.
באותו לילה, אדוני, נרצחה שם אישה. ומאז נרצח עוד גבר. ושוב, ושוב, ושוב.
ומה חברי הכנסת וחברי הממשלה שלך אומרים? זה עניין תרבותי, שיפסיקו לרצוח אחד את השני. השר הגזען שלך, לביטחון לאומי עלק – כי הרי שינית עבורו את השם של המשרד, מהשר לביטחון פנים לשר לביטחון לאומי – מחכך ידיים בהנאה. מה אכפת לו? ערבים רוצחים ערבים – הוא אומר. מה רע? שיישאר ככה. אז מה אם הם אזרחי ישראל?
ואתה, ראש הממשלה, ראש הממשלה של כל אזרחי ישראל, מתי לאחרונה, אדוני, התייחסת לרצח בחברה הערבית? הרי הזדמנויות לא חסרות, לצערנו יש כל יום, לפעמים גם פעמיים ושלוש ביום. מתי לאחרונה כינסת את ועדת השרים לענייני החברה הערבית, שאתה, אתה עומד בראשה? חיפוש קצר באתר משרד ראש הממשלה מסגיר מייד את התשובה: הכינוס האחרון של הוועדה הזאת היה בחודש יולי 2023, לפני שנתיים וחצי, אדוני.
תגיד, ראש הממשלה, זו התרבות שאתה רוצה להוביל כאן? שרצח זה בסדר? הרי כשאתה רוצה לגנות, אתה יודע לגנות. כשאתה רוצה להיכנס לאירוע, אתה נכנס אליו. תתעורר, אדוני, כי דם אזרחי ישראל נשפך ברחובות במשמרת שלך. ואני מזכיר לך, שכשהמדינה רצתה למגר ארגוני פשיעה, היא עשתה את זה. ופשוט נראה שאתם לא רוצים. ואל תגידו לי היועמ"שית, ואל תגידו לי רוגלות ולא תקציבים. תביאו תוצאות. תדפוק על השולחן. כל יום נרצחים פה ילדים, נשים, סבתות עם נכדים – אזרחים ישראלים.
ואם נראה לך שזה יעצור בחברה הערבית, אדוני, אתה טועה. זה כבר התפשט לערים מעורבות. וזה יהיה בכל מקום.
אני מסיים, אדוני. חשבתי אולי להגיד לך שכשיהודי יירצח פה אתה תתעורר. אבל מייד הבנתי שאתה לא תתעורר.
הרי גם למעלה מ-2,000 הרוגים במשמרתך – אתה ממשיך בדיוק באותה הדרך. כלום לא השתנה מבחינתך.
אתה חי עמוק עמוק ב-6 באוקטובר, ובאדישות שלך, ראש הממשלה, אתה מדרדר אותנו לתהום נוספת. תודה.
478 מילים של איתן גינזבורג. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.