קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. קל לדבר על אפשטיין, קל לדבר על אהוד ברק, קל לדבר על השופט נשיא בית המשפט העליון לשעבר ברק, אבל לא התייחסת באמת לנושא של האי-אמון. אתם יודעים, אני בדרך כלל לא נשארת במליאה כשהשר אמסלם מדבר, אני יוצאת ללשכה ומשתיקה את הקול. לא יכולתי להשתיק כי ישבתי כאן, והרגשתי ממש גועל. דברים כאלה נשפכים כאן מבימת הכנסת. ממש מצטערת שזאת הרמה של השרים במדינת ישראל.
בשנת 2026 חיילות צה"ל מותקפות בבני ברק, לא בגבול ולא בשטח אויב, רבע שעה נסיעה מהקריה. תגידו לי, חיילים במדינת ישראל צריכים להסתתר ברחובות, להוריד מדים, לפחד להזדהות? חיילות מפחדות ומסתתרות מאחורי פחי זבל במדינה שלהן, בלב עיר יהודית, כי מאות גברים מלאים שנאה ורוע רודפים אותן ורוצים לעשות בהן לינץ'. מה זה? לאן הגענו? בדברי חז"ל כתוב כי לעולם יהא אדם זהיר בכבוד האישה. והיום מה? איך חבורה של גברים אלימים יכולים להתייחס ככה לנשים? זה בכלל לא יהודי. ועכשיו תגידו, למה אותם תוקפים אלימים משוחררים ללא שום עונש?
אני פונה לממשלה הנוכחית. הבאתם אותנו למצב שמגזרים מסוימים בחברתנו מרגישים שהם מעל החוק, כי אתם בעצמכם דורסים את החוק. האחריות היא עליכם. אכן, אני חברה באופוזיציה, אבל קודם כול אני אזרחית במדינה, ואני מגדירה את עצמי פטריוטית. אין לי ארץ אחרת, וגם למאות אלפי מילואימניקים אין. אנשי מילואים עוזבים משפחות, ילדים, עסקים, משרתים שוב ושוב, עוד ימים, עוד חודשים, כי אחוז גדול מהאוכלוסייה פשוט לא מתגייס; לא רק שלא מתגייס, אלא חי על חשבון האחרים, בדיוק כמו פרזיטים.
אי-אפשר לבקש הקרבה רק מחלק אחד מהעם. אי-אפשר לבנות ביטחון על אי-שוויון. ואותם אנשים שנושאים בנטל הביטחוני נושאים גם בנטל הכלכלי. יוקר המחיה חונק, מעמד הביניים קורס. מי שעובד, משלם מיסים, משרת, מרגיש שהוא נשאר לבד. הממשלה לא מגינה על החיילים באומץ לב, ושוברת את הברית בין המדינה לאזרחיה. הממשלה הזאת איבדה את האמון.
אני מסיימת. אנחנו, גוש השינוי, נדע בדיוק לדאוג לאזרחים. אנחנו נדע לעצור את השנאה ואת הפילוג ששמענו מהשר אמסלם. אנחנו נקדם שותפות חברתית אזרחית אמיתית. שימו את המפתחות, לכו הביתה. ואני אומרת את זה כאן מתוך אחריות. אין לנו מדינה אחרת, ואנחנו נילחם עליה, ולכן אנחנו מציעים היום להצביע אי-אמון בממשלה הזאת.
344 מילים של טטיאנה מזרסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.