ממשלה כושלת המעודדת השתמטות, פוגעת במעמד הביניים ומפקירה את נושא יוקר המחיה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני שאני אתחיל, יש לנו פה אורחים ממרוקו, אז נקבל אותם בברכת ברוכים הבאים.

שמעתי את לפיד אומר, ככה, שמעתי חלק מדבריו – הוא אומר לנו שאנחנו מתחברים למפלגות אנטי-ציוניות. הבור ועם הארץ הזה שכח שהוא הקים ממשלה, היה ראש ממשלה על גבו של מי? של מנסור עבאס, יושב-ראש התנועה האסלאמית, שהיום כמעט בכל העולם הם מחוץ לחוק. זה מטיף לנו? זה? הוא משווה בין מנסור עבאס לבין יהודים חרדים שלומדים תורה. תראו לאן הגענו. בשם מה הוא מדבר? מדוע החרדים לא מתגייסים? הרי הוא עצמו, באופן מעשי, הבן אדם לא היה בצה"ל. הוא היה בעיתון במחנה, הלך ב-10:00. איך אמרנו פעם, יהודה? הלך ב-10:00, חזר ב-11:00; אימא שלו אמרה לו: תבוא לאכול את השניצל בשעה 11:00, שלא יתקרר. זה מטיף? אמרתי לו: כולם פה ידברו – אתה לא תדבר. אתה לא היית באופן מעשי בצבא. אתה מטיף לחרדים? דרך אגב, מילא אם היית לומד תורה באותה תקופה, ניחא. הרי היית כל הזמן מסתובב במועדונים, היית פוחז, מנגן בגיטרה ברחובות. זו תרומתך לעם ישראל? אתה לא מתבייש? ואיך הוא אומר בסוף? מה היה הטיפול שהיה צריך להיות בבני ברק? להכניס שני גדודים של חיילים מגב"ניקים ויס"מ – דרך אגב, אני מקווה שאתה יודע מה זה גדוד; לדעתי, אתה לא יודע –– כדי להראות להם מה זה, בבני ברק.

תקשיב, אני כבר לא יודע מה להגיד לך. אפילו לא הייתי ממנה אותך להיות היום, על בסיס מה שאתה אומר, למדריך בצופים. אני מבין שאתה רוצה שייכנסו לשם שני גדודים ועוד יס"מ, ובוודאי, כנראה יפצעו ויהרגו כמה אנשים יהודים. זה מה שאתה מחפש. תבין לאן הגעת. תבין באיזה תחתית הביב אתה נמצא. אתה לא ראוי להיות חבר כנסת. אתה לא ראוי להיות איש ציבור. אתה אפילו לא מבין את המרחב. אתה לא רואה בכלל. אתה לא מבין את החברה. אתה גם לא מבין איך מטפלים במהומות. בוודאי לא הולכים לטפל באנשים ולהרוג אותם. אנחנו לא נמצאים עכשיו מול מחבלים בעזה. בני ברק – אני רוצה לספר לך, מר לפיד – יהודים גרים שם, יהודים טובים. אלו לא מחבלים שהבאנו אותם מעזה או חמאסניקים. תתבייש לך. אני מקווה שעם ישראל ישכיל ויעיף אותך מהשירות הציבורי. אני כולי תקווה – אני מפרגן לשאר המפלגות, האופוזיציה, היא חשובה, אבל אתה באופן אישי, אני חושב ואני מתפלל שלא תהיה בכנסת ישראל בגלל שאתה מבזה כל נורמה ציבורית, ובכלל כל אחריות ציבורית.

אני רוצה להגיד לך משהו, אדוני היושב-ראש – אני רוצה לעבור לכמה דברים אחרים שקרו לנו. איך כתוב באיוב? "עוד זה מדבר וזה בא". מרוב שלאיוב היה צרות – זה מדבר וזה בא. הוא לא מספיק לשמוע את הצרה הראשונה, וכבר השליח השני נכנס עם הצרה השנייה. כשאני רואה מה קורה לנו במדינה, האמת היא שאני לא יודע במה להתחיל. אין לי מושג. "עוד זה מדבר וזה בא". אז בואו נתחיל במינוי נציב שירות המדינה. סוף-סוף בג"ץ – שני שופטים בבג"ץ, זה לא בג"ץ. דרך אגב, על בג"ץ מדברים, חבר הכנסת סימון דוידסון, כאילו מדברים על איזה גוף אחד – לא, זה בני אדם עם שם פרטי, שם משפחה.

אבל מר עמית החליט – אני פונה אליך כחבר, אתה יודע.

זה באהבה. הוא יודע שאני אוהב אותו.

מר עמית החליט, אדוני היושב-ראש, שהממשלה לא יכולה לעבוד על פי חוק ולא למנות נציב שירות המדינה בהליך של מה שנקרא ועדת איתור, להביא את זה לממשלה, למרות שזה מה שכתוב בחוק. ממתי מעניין את עמית החוק? דרך אגב, ב-2011 – הציבור לא זוכר – הייתה עתירה דומה. שם, בגלל שהיה השמאל, אז הוא התיר. שאלו אותו: מה היה שונה אז מהיום? אמר: השנה והממשלה. לא, זה נסיבות אחרות. אתה מכיר את זה, אדוני היושב-ראש, יש להם סיסמאות תמיד: נסיבות אחרות, תקופה אחרת, שמש אחרת, ירח אחר.

בושה וכלימה. בן אדם עבריין, שעובר על החוק. דרך אגב, עבריין פירושו בן אדם שעובר על החוק, והחוק הוא כתוב. אם אתה לא פועל על פי החוק, גם אם אתה שופט, אתה עבריין. נמשיך ככה לפיטורי היועמ"שית. הרי הקמנו את ועדת שמגר, אדוני היושב-ראש. פיטרנו אותה בממשלה, על בסיס מה?

כן, אבל על בסיס מה? בגלל שהייתה שם אצל שמגר הטענה הבסיסית ביותר – ושמגר היה איש חשוב מאוד, שופט משכמו ומעלה, שנטע את הבסיסים למשפט הישראלי והיהודי – הוא אמר בצדק: שני אנשים לא מסתדרים. ממשלה לא מסתדרת עם יועץ משפטי – לא משנה כרגע מי אשם, זה לא האירוע – הממשלה נבחרה, ומדובר בפקיד. משתדלים לעשות שלום בית, אבל אם יש משהו קיצוני, הבדלים קיצוניים, אז בוודאי זו עילה לפיטוריו של היועץ המשפטי. רק זה. פיטרנו אותה בממשלה. הממשלה פיטרה את היועצת המשפטית לממשלה פה אחד, וכמובן, מה זה חשוב איזו החלטה קיבלנו? כמובן שעמית, עם התאומה הסיאמית שלו, השופטת דפנה ארז ברק – דרך אגב, אתה אומר עמית, אתה אומר דפנה ארז ברק; הייתי מציע להם לחבר בשם אחד – כמובן, משאירים אותה בתפקידה. מי זאת הממשלה? למה מה זו הדמוקרטיה? מה זו הממשלה? זו בדיחה, זו בדיחה אפילו עלובה, מישל, חבר הכנסת בוסקילה.

אנחנו מתקדמים ואנחנו רואים – דרך אגב, זה זעזע אותי. כשהגיע לממשלה המינוי של זיני, האלוף זיני, אני קראתי שם איזה משפט, לא הצלחתי להבין בחוות הדעת שאמר גרוניס. אני רוצה להזכיר לכם: בכנסת חוקקו חוק פרסונלי בשביל מר גרוניס כדי שיהיה נשיא בית המשפט העליון. על פי החוק הוא לא היה יכול להיות, כי לא הייתה לו יתרה של זמן, אבל איך אימא שלי אמרה לי פעם? סיפרתי לכם. כשבאו פעם לרב ואמרו לו: כבוד הרב, חמור שנפל בשבת לבור, מותר להוציא אותו? אמר: השתגעתם, חבר'ה? חילול שבת. בא מישהו באוזן ואמר לו: כבוד הרב, אבל זה החמור שלך. אמר להם: חבר'ה, צמוד לקיר ובשקט.

גרוניס – צמוד לקיר ובשקט. אתה, חוקקנו לך חוק פרסונלי, רק לך. אין עוד נשיא כזה, רק אתה. אתה פתאום כותב איזה משפט תמוה שבזמנו לא הבנתי על מה מדובר בו, שאם יסתבר שמישהו מבני משפחתו הקרובה של ראש השב"כ עבר איזו עבירה, הוא צריך להתפטר. אמרתי: מה זה קשור? לא הבנתי. מה, אתה מנבא נבואות? מתי כתבו את זה לראש השב"כ? מתי כתבו את זה לאיזה רמטכ"ל? דרך אגב, מדוע הסיפור הזה בכלל רלוונטי? כתוב בתורה "איש בחטאו יומת". כל בן אדם בעולם המוסרי הדמוקרטי הרגיל – דרך אגב, מר גרוניס, אני רוצה לספר לך, רק באיראן, כשהיום יוצא מפגין והם הורגים אותו, אז הם הולכים להרוג גם את המשפחה שלו. בעולם מוסרי רגיל, בוודאי יהודי, "איש בחטאו יומת". מה קשור האבא לבן? איש בעוונו יישא.

אז לא הבנתי מה קרה שם. אז אמרתי יכול להיות שהזקנה עשתה לו את זה, כתב איזה משפט שהוא סתום. פתאום הבנתי, לאחר שהתפרסם הסיפור של עזה והסיגריות – דרך אגב, אני רואה את זה בחומרה. הייתה הברחת סיגריות לפני כמה חודשים, תפסו אנשים, נתנו להם כמה חודשים. דין אחד לכל אחד. אבל פתאום התברר לי, וההבנה שלי הבינה, שהם באו לגרוניס אז וסיפרו לו את הסיפור. אז איך גרוניס יכתוב? הוא לא יכול, הרי זו עוד הייתה חקירה סמויה, אז הוא כבר תפר את היציאה, לכאורה.

בושה וכלימה. מר גרוניס, אני מתבייש בך. אתה לא ראוי להיות שופט. אני אומר לך, לא היית ראוי להיות שופט. בשום קנה מידה אין בן אדם שאחראי לזולתו. אין דבר כזה. דרך אגב, היינו צריכים גם לפטר את היועצת המשפטית לממשלה רק על זה שהבן שלה גנב את השכפ"ץ. אני עליתי לכאן, אדוני היושב-ראש, וגם התייחסתי לזה, ואמרתי: אין קשר. אבל מדוע כן קשרתי אותה? במה? לאחר שהדבר התפרסם, היא הייתה צריכה להגיד לפצ"רית: תנהגי בבן שלי כמו בכל אזרח אחר. זהו. תחליטי מה שאת רוצה. בוודאי שהיא לא קשורה לזה.

השבוע הגענו בכלל לשיא-השיאים: שופטי בית המשפט העליון הוציאו צו ביניים, אדוני היושב-ראש, לכינוס הוועדה לבחירת שופטים. יעני עכשיו, חבר הכנסת בוסקילה, הם לא קשורים לעניין. הרי מה הוויכוח בין שר המשפטים לבינם? שר המשפטים של מדינת ישראל רוצה להשפיע על מינוי השופטים – זה תפקידו, זו תפקידה של הממשלה. היות שיש להם רוב מובנה, הם לא נתנו לנו לשנות את הוועדה. יש להם שישה, בונקר. אז מה הם רוצים? ששר המשפטים יכנס את הוועדה, והם יבחרו את מי שהם רוצים, בניגוד לעמדתו. מה עשה שר המשפטים? אמר: חבר'ה, שנשיא בית המשפט העליון ישב איתי, כמו כל דבר, נשב, נדבר, נגיד להסכמות. מה שנקרא, חציו שלי, חציו לה'. נתחלק, נעשה איזושהי פשרה מסוימת. לא.

מה הם פסקו? הם חייבו אותו לכנס את הוועדה. הרי ברור שאם הוא מכנס את הוועדה, הם מביאים 50–60 שופטים. איך עשה ניסנקורן, אתם זוכרים את זה? ברבע שעה הם מינו 63 שופטים. רבע שעה. אז מה יקרה פה? כל השמאל – עוד פעם נמצא אותו בכל בית המשפט, כמו שאנחנו רואים את כל המשפט בתל אביב ובכל המחוזות האלה, שרובם אנשים שלהם, ולשר המשפטים, ובכלל, לרוב העם, לרוב הציבור, אין ייצוג בבית המשפט. הוא לא יכול למנות שופטים שמבינים אותו. אז למה עד היום זה התעכב? בגלל שהיה דין ודברים, ובג"ץ החליט: לא, לא יהיה דיון ודברים. זה השופטים שלהם, זה הם, הקבוצה שלהם, והם הוציאו צו ביניים.

אני אומר לך, שר המשפטים, אתה עומד במבחן לא פשוט. אני, אם הייתי, מדינת ישראל מבחינתי היא מעל הכול, אתה יודע איך זה עובד אצלי. אני, קודם כול מדינת ישראל, אחרי זה המפלגה שלי ואחרי זה הממשלה. זה סדר העדיפויות שלי. אני אומר לך שגם אם הייתי נכנס לבית סוהר, לא הייתי מכנס את הוועדה, בגלל שהם אנשים פושעים. אלה גנגסטרים. אלה לא שופטים בבית המשפט העליון, אלה אנשים אלימים שעוברים על החוק, בגלל שהחוק קובע שרק שר המשפטים מכנס את הוועדה. מי שמך בכלל?

אבל אני אספר לכם יותר מזה, חבר הכנסת בוסקילה ואדוני היושב-ראש: אני יושב-ראש הוועדה למינוי קאדים. לפני כשנתיים, כמובן, מר בכר – אתם זוכרים אותו, מהמאורות הגדולים – יושב-ראש לשכת עורכי הדין, הם בחרו שני עורכי דין ערבים. עוד לפני כן כתבתי לו: אני מבקש שתבחר אישה ערבייה וגבר, עורך דין ערבי, בגלל שאנחנו בממשלה בחרנו שניים – אני והשרה סטרוק – חברי הכנסת הערבים חברים בוועדה. אמרתי לו: תשמע, אני צריך להתייעץ עם איזו אישה ערבייה, עם מי אני אתייעץ? כמובן, בגלל סיבות פוליטיות, הוא החליט שהוא בוחר שני גברים. אמרתי לו: אתה יודע מה? אני לא מכנס את הוועדה עד שאתה לא שם אישה. הם בבג"צים כבר שנה וחצי. מה אתה חושב? הוא בא אל דפנה ארז ברק – היא תעליב את מר בכר? אז מה מחכים? שנה וחצי לא פוסקים, לא ממהרים. אמסלם ילך לבחירות, אמסלם ילך, נביא מישהו אחר. זה לא בוער להם.

בכלל אין להם – שם הנשים לא חשובות. בוועדה לאיתור מישהו, אם אין שם אישה, כשסמוטריץ' רצה למנות את ראש אגף התקציבים, אמרו לו: לא, תביא אישה. אני בעד, אבל רבאק, אני, אמסלם דוד, תבינו טוב, הם מעולם לא דאגו, מעולם – תבדקו אותי – לזכויות אדם, אף פעם. אם יעצרו את כולנו בימין, אותם זה לא יעניין, אבל מה, אם תעכב אותו במעבר חציה, ישר כולם באים ועוצרים אותך, גם השופטים יכניסו אותך לבית הסוהר. אני, אמסלם דוד – עשו אותנו ברברים. עוד מעט נתייחס לזה. לא חשובים בכלל. אנחנו צריכים לדאוג לזכויות הפרט במדינת ישראל, זכויות האזרח, אחרת היינו כאן מדינה בולשביקית מזמן. אנחנו נמצאים כאן כמעט כמו בצפון קוריאה, אתם יודעים את זה. אין זכויות אדם, אין דבר כזה. מי שיתעסק בזכויות אדם זה רק אנחנו. אני הגשתי 15 חוקים לזכויות אדם. מתי השמאל הגיש משהו שזה לא הוא ולא ענייניו?

אנשים לא מעניינים אותם באמת, רק כשהם צריכים למנות. אצלם הכול בסדר, אבל כשאנחנו, כשאני מבקש למנות – הכול בסדר. אז מה תענה לו דפנה ארז ברק? בואו נדחה, נגלגל את זה, אתם יודעים את זה. נגלגל את הזמן. חשוב לנו לבחור שופטים, אדוני היושב-ראש, אבל קאדים? לא משנה שיש איזה 20 קאדים ו-800 שופטים; לא משנה שקאדים מתעסקים בגירושים של האנשים הכי הכי בתחתית במדינת ישראל, שצריך לסייע להם. ואני רציתי אישה קאדית, אישה ערבייה שתבוא ותייעץ לי. אני אגיד לה: תשמעי, אני לא מכיר אותם, תני לי עצה. האם זה טוב? לכי, תבדקי. אבל לא, מה פתאום. זה לא מעניין אותה. אני אמרתי את זה פעם לאחמד טיבי: הם קודם כול יטפלו בנו ואחר כך בכם. הערבים אצלם קצת יותר גבוהים מאשר הספרדים והליכודניקים, ככה זה אצלם.

עוד מעט אני אדבר על הכול, רק תשמעי מה אמרתי עכשיו.

עכשיו אעבור לוועדת הרוגלות. זה שיא-השיאים. אני רוצה לספר לכם איך זה התחיל. הרי זה התחיל מהסיפור של אלשיך ושהיה את פגסוס. והם עשו עסקה עם הממד החמישי ב-50 מיליון שקל – חבר הכנסת משה טור טופז, המכונה קינלי – 50 מיליון שקל בלי מכרז, נתנו מקדמה של 5 מיליון שקל. ומי זה? מר כוסברה, שמריח כוסברה ושקרנים, מר אלשיך.

דקה, תני לי רק שנייה.

ובסופו של דבר רצינו לבדוק את הנושא. כמובן, לא בודקים, ואז, כשהגענו, הסתבר שגם בחקירות ראש הממשלה יש אנשים שהאזינו להם – לא האזינו, נכנסו לתוך הטלפונים שלהם ושאבו מידע לא על פי החוק, בלי צווים של שופטים ובלי כלום. שומו שמיים, אין דבר יותר בסיסי מזה. דרך אגב, זו הנשמה של כל בן אדם, אלה הסודות שלו עם המחשב שלו והטלפון שלו. אז הקימו את ועדת מררי, בא מנדלבליט הצדיק – אתה שומע, יהודה? הקים את ועדת מררי. מי זאת מררי? היא הייתה המשנה שלו. באו, עשו איזה טיוח. היא אמרה: לא, היו כמה מקרים בודדים, זה לא רציני, אין תופעה.

אנחנו הקמנו ועדה. הממשלה קיבלה החלטה להקים ועדת חקירה ממשלתית. אני חושב ומאמין שלא הייתה מדינה דמוקרטית אחת בעולם שלא הייתה עושה את זה. אנחנו לא השטאזי, לא מתנהגים – המשטרה שלנו היא לא השטאזי ובוודאי לא הקג"ב, ככה חשבנו. ואז הם מורחים את זה, הולכים לבג"ץ. כמובן, יש כלל ברזל: הממשלה מקבלת החלטה, הג'ינג'י וחבר מרעיו, כרגיל, אתה יודע, תרגיל מס' 2, עושים ככה: הג'ינג'י מגיש את העתירה, עמית בהרכב – מקבל.

ומה הם מחליטים? אל תתעסקו. הפשרה שהייתה: עזבו תיקים קיימים, עכשיו, שמתנהלים. תבדקו מה שתגיד לכם היועצת המשפטית. אני צובט את עצמי עכשיו ברמת האינטליגנציה הבסיסית של ילד בכיתה ו' בשיעור אזרחות. אני שואל אותך, עמית, אתה וחבר מרעיך: מה יותר חשוב להציל, אדם שטבע כבר ושתה את כל המים או בן אדם שעכשיו טובע ואנחנו רוצים להציל אותו? הרי הסברה אומרת, קודם כול, אם עכשיו מתנהל דיון, עכשיו, בבית משפט, והמדינה עברה על החוק, ובן אדם אמור להיכנס לבית סוהר בגלל זה – קודם כול בואו נציל אותו, קודם כול הוא. זה שכבר נפגע, נטפל בו קצת יותר מאוחר ונוציא גם אותו. אבל אצלם, כל ההיגיון הפוך.

עכשיו, מה הקשר ליועצת המשפטית? הרי היא צריכה להיחקר בעצמה, היא וראש לה"ב. מה זאת אומרת? היא האשמה המרכזית בסיפור הזה. אבל אני אגיד לך למה הם לא רצו. אני אגיד לך, חבר הכנסת מישל בוסקילה: אם היו פותחים – אני שמעתי אתמול את השופט דרורי. מי זה השופט דרורי? זה שופט, נשיא בית משפט, שהיה סגן נשיא המחוזי. איש צדיק. הקמנו ועדה לעילא ולעילא, גם מהשב"כ, גם מהאקדמיה וגם מעולם המשפט, חבר הכנסת כהן, ואתמול הם התפטרו. פעם ראשונה במדינת ישראל שוועדה שמוקמת על ידי הממשלה או ועדה כלשהי מתפטרת. על מה? על זה שלא רצו להעביר להם חומר. כאילו, מי זאת הממשלה הזאת, שטויות.

אני מודיע לכם, אם דרורי נכנס פנימה, כל השופטים, הפרקליטים, כולם בבית סוהר, למה הם כולם מאזינים. דרך אגב, יש דוח מבקר המדינה – עכשיו פתאום יצא, להפתעתנו הרבה – יש למעלה מ-13,000 האזנות. הוא בדק, דרך אגב, 255. אתה לא תאמין, מישל – כמה מוצדקות? שתיים. אפילו לא פרומיל, זאת אומרת שכל ההאזנות לא חוקיות. ובמקום שבית המשפט יבוא ויגיד: חבר'ה, אנחנו שומרים את זכויות הפרט – איך הם אומרים: אנחנו דמוקרטים, אנחנו פלורליסטים, אנחנו שומרים על זכויות האדם והפרט. הם מעולם לא שמרו על זכויות האדם חוץ מהזכויות שלהם – ולא זכויות, העבירות שלהם. הם עבריינים. ברגע שייכנס שם – אני מודיע לכם – כולם ייכנסו לבית סוהר. אלה מאות אנשים, כל החונטה תיפול במכה אחת.

עצם העניין שאתה אומר – אתה מקשיב טוב.

אז למה אתה מפריע לי? למה? עוד מעט אני אגיע אליך, אל תדאג. הרי אתה זוכר מה היה בממד החמישי, מר רם בן ברק? הרי אם היו חוקרים אתכם היית נכנס לבית סוהר, אתה יודע את זה, אתה יודע את האמת. הרי רק כסף מעניין אתכם.

רק כסף ובצע כסף – לא כסף, בצע כסף. ולכן, דרך אגב, הגענו לפרשת הפצ"רית, ותיקחו את הכול בהכול, הכול קשור לכול. הגענו לכך שלפני שנתיים פרץ לעולמנו סיפור שהכפיש את מדינת ישראל וחיילי צה"ל הגיבורים שלנו: הפכו אותם לאנסים. שנתיים אני בא לקבינט, ואני שואל את הרמטכ"ל: תגיד, אתה שומע מה קורה פה? אתה אבא של החיילים. אם אני הייתי רמטכ"ל, הייתי הופך כל דבר. יבזו את חיילי צה"ל בעולם? בטלוויזיות? יראו סרטון? הוא אמר לי: דודי, יש לנו חשדות. בודקים. אמרתי לו: אבל יש דרך לבדוק את הדברים, לא בטלוויזיה. אפילו לא בדקו, דרך אגב, אז עוד לא התחילה הבדיקה בכלל. קודם כול הם פרסמו את הסרטון, אדוני היושב-ראש, ואחר כך. אז הייתי שואל כל חודשיים: חבר'ה, מה קורה עם הסיפור הזה של החיילים בכוח 100? אתם הרי גרמתם לאנטישמיות הכי גדולה בעולם – למעלה מ-100 מיליון צפיות. יש יהודים שנהרגו בגלל הסרטון הזה, ועוד הרבה יהודים ייהרגו בעולם בגללו. אמרתם: אנחנו חוקרים, אנחנו פה, לקחתם את הסגן של הפצ"רית, היא ישבה עם היועמ"שית, וכולם יושבים, שנתיים, ומספרים לנו: לא יודעים, היו אנשים שנחשפו, אנחנו לא יודעים. לא משנה שבכל הפצ"רייה הזאת יש אולי 100 איש. קח אותם לפוליגרף בבסיס ביום הראשון ותמצא.

אבל מה קרה? העוזרת של הפצ"רית הייתה צריכה לעבור תפקיד, וכידוע לך, אדוני היושב-ראש, בצבא וגם במשטרה, במעבר תפקיד אתה צריך לעבור פוליגרף. אז היא באה לפוליגרף, ובדקו אותה, וכדי לא לשקר היא סיפרה את האמת. ככה פרצה לה לעולם פרשת הפצ"רית. תבינו טוב, אנחנו מדברים על זה שנתיים, וכלום, הכול טוב. אנחנו בודקים, בודקים – כמו ברוגלות: אנחנו נבדוק, נבדוק. כל הפשעים שלהם: אנחנו נבדוק, אנחנו לא עכשיו, אנחנו פה, אנחנו שם.

אז מתחילה סאגה, לאחר שאנחנו כבר יודעים מה המקור, יודעים מה קרה פה, סגן הפצ"רית אומר שהכול היה בתיאום עם היועמ"שית: ישבתי אצלה במשרד, ישבנו, עשינו ישיבות. מר בלט פתאום שמו לו שתי יציאות קטנות בטלוויזיה על כך שהוא הפעיל איזו יחידה כדי שתחקור איזה פריצה לאיזה מפעל – אמרו לו: אבל זה לא התפקיד שלהם, הוא אמר: לא, לא, אני החלטתי. כשהלכו לשם הסתבר שהבת שלו סמנכ"לית במפעל הזה, זאת אומרת שגם לו יש מה שנקרא תיק שרצים על הגב. פתאום, כולם מיישרים קו – גמרנו את החקירה ברבע שעה, 20 דקות.

תבינו, סיגרים לראש הממשלה חוקרים שמונה שנים. זה עלה מאות מיליוני שקלים; לדעתי, זה כבר עבר את רף המיליארד שקלים. סיגרים שחבר שלו נתן לו, טוב, לא טוב, לא חשוב. סיגרים, יין. בן אדם שפגע בביטחון מדינת ישראל הכי קשה – לדעתי, מאז קום המדינה לא הייתה פרשייה כזאת. יהודי מטנף ככה? ומי זה האלוף בצה"ל? על מי, על חיילי צה"ל? אני הייתי לוקח אותה, את הילדים שלה, ושם אותם שם שהם ישמרו על הנוח'בות. דרך אגב, הילדים שלהם לא שומרים על הנוח'בות, שלא תתבלבלו. אלה הילדים שלנו. ב-8200 לא נמצאים הנוח'בות. בצפון תל אביב הם לא שומרים על הנוח'בות. אנחנו לא חשובים, אפשר לשרוף אותנו למולך.

דקה. הכול טוב, אני נוהג בהם בכבוד גדול, אבל שייקחו גם חלק מהם לשם. דמנו זול ואפשר להקריב אותו על המזבח. אנחנו נספר לעולם שאנחנו גם חוקרים, כדי שנוכל לנסוע לאמריקה ושלא יוציאו לנו צווים בבית הדין הבין-לאומי – זה מה שמעסיק את האנשים האלה, תבינו.

ככה נקלענו למצב שמר בלט, ראש אגף החקירות במשטרת ישראל, מודיע אחרי רבע שעה שנגמרה הפרשייה, ובזה נסגר הסיפור. שמו אותה שבועיים במעצר בבית חולים, ומשוחררת. הרי את פילבר עצרתם עם ג'וקים, עם הכול, עם עכברים, חודשים על חודשים, אבל מה זה חשוב, רבי מאיר. איך אמר פעם רם בן ברק, שעכשיו יצא מפה? אנחנו הלבנים והם השחורים. וזה נכון. לצערי הרב, זה נכון.

רצינו להקים ועדת חקירה לגבי הנושא הזה, אדוני היושב-ראש. כמובן, שמנו את השופט בן חמו והם הזדעזעו: בן חמו יחקור אותם? שופט מחוזי? הרי ברור לך לחלוטין שאם היינו שמים שם את חיות, הם היו מקבלים אותה במצלתיים, אבל יוסף בן חמו? עם כיפה עוד? מרוקאי? יחקור אותנו? בוודאי, עד היום לא קמה שום ועדה ולא בטיח. אני עכשיו לא מסתכל על זה כפוליטיקה, חבר'ה, אני מסתכל על המדינה. אמרתי, המדינה יותר חשובה לי מהכול. ליבי נקרע. איך המדינה שלנו מתרסקת? לא ייאמן.

לסיכום, אני רוצה לומר לך במה זה בא לידי ביטוי, אדוני היושב-ראש. אתה יודע, בסוף, בסוף זו האמת. כשאתה שומע: אהוד ברק, שנולד בארץ, היה בצה"ל כל חייו, היה החייל הכי מעוטר – רק צריך לבדוק מי נתן לו את העיטורים ועל מה, בואו נעזוב את זה – מדבר עם חברו הפדופיל אפשטיין. דרך אגב, אתה זוכר, חבר הכנסת כהן? הוא בא עם חם-צוואר, בא ככה עם חם-צוואר, רק העיניים, כאילו הוא בא – ככה באים שודדי בנקים, ככה באים עם מה שנקרא כובע גרב, שלא יזהו אותם. לאן הוא נכנס? לבית של מר אפשטיין. איך אמרתי בזמנו? אפשטיין הזמין אותו כדי שיקראו תהלים ביחד, יתפללו. בן אדם צדיק יסוד עולם, לא? ומה הוא אומר לו עכשיו בהקלטה? מאיר, חשוב לי שתשמע את זה, בגלל - - -

אבל זה חשוב לי. איך הוא אומר? אנחנו יכולים לשלוט באיכות. הוא מדבר על העלייה.

ומה הוא מספר? החברים ממרוקו, היהודים – שתבינו איך רואים אותנו אותו אשכנזי וחלק גדול מהחברים שלו. הם הביאו אותנו, הם הביאו את ההורים שלנו – ככה הוא אומר – ממרוקו, עלייה נחותה, אבל לא הייתה ברירה. לך תספר לו, מאיר. אבא שלי עלה לארץ כשהוא היה בגיל 24, סבא שלי עלה שש שנים אחר זה. שאלתי את אבא שלי: למה סבא עלה שש שנים אחר כך? הוא אמר: הוא היה מבוגר והיו לו ילדים קטנים, לא רצו להעלות אותו. הם העלו רק את מי שהתאים להם באותה תקופה, את מי שיודע לעבוד, צעיר. לא – תישאר שם. והוא אומר: היינו צריכים להציל את האנשים, לא הייתה ברירה. עכשיו אנחנו יכולים להיות בררנים,

מאיר, נביא מיליון רוסים. דרך אגב, הוא מתכוון ללא יהודים, הרי יהודים צריכים לבוא לארץ – נביא מיליון גויים רוסים. הוא אומר: אני אמרתי לפוטין: נביא מיליון גויים רוסים, ואחרי זה הוא מתקן – בלארוס. למה? הן בחורות גבוהות ויפות, וככה נמהל את הספרדים פה במדינת ישראל, וככה אנחנו נשלוט פה.

בוודאי. זה לא קשור למפלגות. כשמאיר שמע את המשפט הזה, גם אני שמעתי, והלב שלי נקרע בדיוק כמו שלו. זה לא קשור, זה ההורים שלנו.

זה משהו מטורף. אבל מה שמפריע לי – שהוא גם טען: דיברתי איתו, אתה יודע, לא ידעתי שמקליטים. להפך, כשאתה שח לפי תומך, זו העדות הכי משמעותית, בגלל שזה מה שאתה מאמין, זה הראש שלך. הרי לטלוויזיה לא תבוא ותגיד את זה, אבל כשאתה מדבר עם מר אפשטיין, אתה אומר את האמת שלך. אתה איש בזוי. אתה יודע מה? אני אפילו לא יודע איך לתאר אותך.

איך אמר אהוד אולמרט? כמעט בכל עסקת נשק אתה לקחת שוחד. אתה הלכת לאפשטיין, החבר הפדופיל שלך, כשידעת שהוא פדופיל, ואני מספר לך – אני לא יודע מה עשיתם שם, אבל בוודאי לא הלכת לשם שמיים. אני מפעיל את הדמיון שלי, וכל אזרחי מדינת ישראל מבינים מה עשית שם, זקן בגיל 80. דרך אגב, בגיל 83, 84, עד היום אתה מתעניין, רבי מאיר, בנערות האוקראיניות היפות, הגבוהות. דרך אגב, יש לו תסביך נחיתות. הוא כזה קטן, אז כנראה הוא אוהב בחורות גבוהות. בלארוס – לא רוסיות, בלארוס. הוא אומר לו: הן הכי יפות. אתה בושה לעם ישראל.

קיבלת 10 מיליון שקל מאפשטיין. אני טענתי אז פה, בכנסת, ואני אומר את זה גם עכשיו, אדוני היושב-ראש: אף אחד לא נותן למישהו 10 מיליון שקל. אין דבר כזה. אם החשבון של דוד אמסלם היה 200,000 שקל, היו באים ושואלים אותי: מה זה ה-200,000 שקל? הרי אתה סוחר במדינת ישראל, בביטחון של המדינה. מה שאתה יודע למכור זה רק חיבורים של נשק ולייעץ בנושא כזה, בעיקר למדינות הערביות, כי כל השאר לא מתרשמים ממך. ואני טוען: זה כסף שפגע גם במדינת ישראל, בביטחון שלה, מאחת ממדינות ערב. הוא היה צריך לכבס אותו, זו הסברה שלי, ואז הוא העביר אותו דרך אפשטיין, דרך כל מיני עמותות שהעבירו לעמותה של אפשטיין, וככה יענו הוא מזמין ממנו מחקר, וככה הוא מקבל את ה-10 מיליון שקל. הוא חושב שאנחנו מפגרים. ושואלים אותו: איפה המחקרים שעשית? אין.

עכשיו אני רוצה להגיד לכם, לסיום, אדוני היושב-ראש וחבר הכנסת כהן, הבן אדם, מר ברק, האומץ שלו ועזות המצח שלו הם כל כך גבוהים, בגלל שמה שהוא אמר, ככה הוא חושב. ולכן אני אומר לכם: עזות המצח שלהם, גם של אהרן ברק, גם של אהוד ברק וגם של הנשיא עמית וחבר מרעיהם בתל אביב וכל הצפונבונים האלה – יש להם אומץ לשדוד את בנק לאומי גם באמצע היום, והם יודעים שלא יקרה להם כלום. להפך, כמה ניידות משטרה עוד ילוו אותם עד הבית.

אז אני רוצה להגיד לך, מר אהרן ברק – גם אהרן ברק. אדוני היושב-ראש, שמעתי את הנאום שלו. אני רק אתן ציטטה אחת – תראה כמה הבן אדם הזה הידרדר קוגניטיבית. הוא אומר ככה: כמובן, צריך את הפרדת הרשויות, והוא טוען: ראש הממשלה שולט בממשלה, שולט בכנסת, שולט הלכה למעשה לבדו במדינה. מר ברק, אני רוצה לספר לך רק דבר קטן, אולי שכחת, אולי אתה לא יודע. זה שאתה בור ועם הארץ ביהדות אנחנו יודעים, בגלל שאתה אמרת שמעולם לא פתחת גמרא. שופט העליון של היהודים, שבאו לארץ ישראל אחרי שלושת אלפים שנה, לא יודע מה זה משנה. הוא עצמו אומר. רציתי לספר לך שכל משטר פרלמנטרי בעולם עובד ככה: יש ממשלה, הפרלמנט תומך בממשלה, וזה משטר פרלמנטרי. בוא תיקח איזה קורס קטן של ילד בכיתה ו' באזרחות וילמדו אותך. אבל הוא אמר עוד דבר: כאשר בית המשפט יהיה שוב "משלנו", אדוני היושב-ראש, הוא יגן על השלטון. לא על הפרט ולא על העם, הוא יגן על השלטון. אז הוא קודם כול אומר, כאילו שר המשפטים אומר, שיש להחליפם בשופטים שלנו.

אז אני רוצה לספר לך, מר ברק, באחד הראיונות שלך לפני – אני מייחס את זה לדמנציה שיש לך או לזה שאתה מבוגר כבר ולא זוכר – שאלתי פעם פה בכנסת: למה מאז קום המדינה לא היה שופט אחד מרוקאי? אתה ברוב טיפשותך הלכת לטלוויזיה אחרי שבוע, ומה אמרת? חיפשנו ולא מצאנו. 75 שנה חיפשתם, לא מצאתם מרוקאי אחד בארץ שמתאים לבית המשפט העליון, אחד? עדה של מיליון וחצי איש – אחד? זה רק מראה, תבין, את דפוס החשיבה המעוות שלך.

עכשיו אתה אומר: אנחנו אומרים, שלנו. בוא נספר לך – ואנחנו יודעים את זה, אדוני היושב-ראש – הייתה פרופסורית אחת מדהימה, פרופ' רות גביזון, זיכרונה לברכה, אחת מענקיות המשפט במדינת ישראל. ציפי לבני רצתה למנות אותה, לא אנחנו – או שציפי לבני הייתה אז בליכוד, לא זוכר.

מה הוא אמר? עמד על הרגליים האחוריות שלו. למה? הוא אמר: היא לא משלנו, היא לא מהמשפחה. דרך אגב, תזכרו, בסנדק יש את המשפחה, וככה עובד בית המשפט העליון. זו משפחה כמו בסנדק. אם אתה לא בקודים של המשפחה, אתה אף פעם לא תהיה.

ולכן, לסיום, אני רוצה לומר לך, גם אהרן ברק – דרך אגב, לא לחינם זה האפיפיור, והשני הוא יושב-ראש. האפיפיור הוא כמובן אהרן ברק, והיושב-ראש של התנועה הוא אהוד ברק. על זה נאמר, כבר אמרו חז"ל: לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב, אלא מצא מין את מינו. אז בוא אני אגיד לך, מר אהרן ברק: היה סילוף של ההיסטוריה היהודית פה, של העליות. אני מציע לך לפתוח ולראות מי זה הרב יהודה מרגוזה, באיזו שנה הוא עלה לארץ. אני מציע לך גם לראות מי זה הרב יהודה ביבאס. אלה אנשים שעלו ממרוקו – הרב מרגוזה לא היה ממרוקו, אבל הרב ביבאס, ב-1852; לדעתי, הרצל היה בגן. הם עלו לארץ ישראל והביאו איתם אלפי יהודים ממרוקו.

נכון. הם התיישבו ביפו, והרב ביבאס התיישב בחברון.

אני רוצה לספר לך מי היה הרב אהרן מויאל, שעלה ב-1850 ממרוקו, אחד מעשירי מרוקו ועשירי העולם. היה לו צי אוניות גדול מאוד. עלו איתו עשרות אלפי יהודים ממרוקו לארץ ישראל. אפילו רחוב לא קראתם על שמו. אחד. אני רוצה לספר לך מי זה הרב דב"ש. תיסע לרחוב המוגרבים – יש רחוב הרב דב"ש, רבי דוד בן שמעון. כל אלה עלו לארץ ב-1840–1850. ומי שהתחיל, אדוני חבר הכנסת מאיר כהן – שזה חשוב מאוד – מי שהתחיל באמת את הציונות המדינית זה האנשים האלה. דרך אגב, לדעתי, אבא של הרצל היה הולך לשמוע שיעורים מהרב מרגוזה. הוא היה בבלקן.

לא. לדעתי זו ההשראה של הרצל. אתם הפכתם את כל ההיסטוריה, כאילו אתם קלטתם אותנו, הבאתם אותנו – אנחנו נחותים – הבאתם אותנו לארץ. אתם הבאתם אותנו? אנחנו קיבלנו אתכם. דרך אגב, אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת כהן, גם בן-גוריון וכל חבר מרעיו שעלו מרוסיה היו אנשים כפריים, לא משכילים בכלל, עובדי אדמה. באו לארץ גדולי עולם.

מדובר ברבנים מנהיגים, יסוד עולם. אני רוצה לספר לכם, הבן של הרב אהרון מויאל היה רבי אברהם מויאל. הרב מויאל היה הנציג בארץ של חובבי ציון, של כל ישראל חברים, כי"ח, מה שנקרא, כשאנחנו הולכים למקווה ישראל, וכמובן נציגו של הברון רוטשילד. חבר הכנסת כהן, הוא רכש את האדמות לגדרה, למזכרת בתיה, לכל ההתיישבות של היהודים שעלו אחרי זה, בעלייה הראשונה, והוא אילץ אותם – זה היה התנאי שלו: אתם תהיו חקלאים, כל אחד יקבל פרה וכל אחד יקבל קצת קרקע, ותהיו עובדי אדמה ותתיישבו בארץ. אל תביאו עבודה ערבית, רק אתם. אנחנו עובדים, אנחנו, עבודה יהודית.

אלה הציונים שהתחילו את הציונות המדינית באמת, הקימו את מדינת ישראל הלכה למעשה. ובסוף אהוד ברק אומר לאפשטיין, הצדיק אפשטיין, נרו יאיר: הם היו נחותים, רצינו להציל אותם, לא הייתה לנו ברירה. תתבייש לך. אני רואה אותו יושב פה עם לזימי, לפני שבוע, בא לי להקיא. כזה בן אדם נכנס לכנסת – אני לא יודע איך המגנומטרים פה לא צפצפו כשהם ראו אותו. כולו מלא רעל. זה בן אדם שמה שמעניין אותו, ואמרתי את זה – הגעתי למסקנה, הבן אדם הזה כולו רעל, כולו תאוות בצע, חסר מוסר לחלוטין. אין לו טיפת מוסר, טיפה.

והם מדברים עלינו? אתם עולים לכאן, מושחתים: ראש הממשלה מושחת, שלושה תיקים. אני למדתי רק דבר אחד, חבר הכנסת טור פז, את זה החיים לימדו אותי: תמיד, איפה שיש את הצדקנות, שם יש את הרשעות הכי גדולה. הרשעות הכי גדולה, המושחתות הכי גדולה, זה אצל האנשים האלה. אז מה שנקרא, זה רק קצת חומר למחשבה לגבי האנשים שמובילים אתכם, מגייסים לכם כספים, עולים לבמות במוצאי שבת ואתם אחריהם. זה האנשים האלה, שהם אנשים שזאת רמת המוסר שלהם. תודה רבה.