המגפה השקטה: הבדידות כגורם סיכון לתמותה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש בישראל מגפה - - -

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש בישראל מגפה שקטה, היא לא זוכה לכותרות, אבל היא גובה חיי אדם. בשנת 2025 נמצאו בישראל 213 גופות במצב ריקבון מתקדם. זו עלייה של 8% לעומת השנה הקודמת. רובם היו קשישים בודדים. חלקם הומלסים, דרי רחוב, אנשים שקופים, שמצבם רק הולך ומתדרדר.

בדידות הורגת. אנשים מתים לבד, בדירות קרות, בלי חימום, בלי שמישהו ידפוק להם בדלת וישאל מה שלומם. בחודש שעבר בלבד ראינו גם כמה מקרי מוות ופינויים קשים כתוצאה מהיפותרמיה. קשה לי לדמיין סיטואציה שבה ניצול שואה מת לבד בביתו, מבדידות או פשוט מחוסר באמצעים בסיסיים כמו חימום בחורף.

מי שנמצא שם ברגעים הקשים האלה הם מתנדבי זק"א, ומהם קיבלנו את הנושא הזה. אלה שתמיד עושים עבודת קודש. ההתעסקות בגופות ובאנשים שכבר אינם הוא לא דבר פשוט. אני בעצמי ביצעתי פעם החייאה לבן אדם – לאישה – והרגשתי שזה גוף שהנשימה כבר לא – לא בתוך הגוף. זה אחד הדברים הקשים בעולם.

אני רוצה לשתף חוויה שהייתה לי גם בתחילת המלחמה. עשרה ימים אחרי 7 באוקטובר, אני וחבריי ביקרנו בכפר עזה ובקיבוץ בארי. המראות היו קשים מאוד. הדבר שאני הכי זוכרת הם כפפות שראיתי זרוקות על הרצפה, על האדמה, מלוכלכות בדם וחול. וחשבתי על האנשים שפשוט רצחו אותם באכזריות. כמה אנשים איבדנו, מה עבר עליהם. חשבתי גם על מי שזרק את הכפפות; על מתנדבי זק"א שאספו את החלקים ופשוט אספו את הגופות ושמו אותם בשקיות. אנחנו צריכים לדאוג לאנשים האלה.

חשבתי עליהם גם עכשיו, וכשאנשים כאלה אומרים ומזהירים אותנו ממשהו, אנחנו צריכים להקשיב להם, להעריך אותם ולהקשיב למה שהם ממליצים. כשהם מתריעים על מצב חמור כזה במדינה, אנחנו חייבים להתייחס לזה ולתת את דעתנו על זה. לכן הצטרפתי להצעה לסדר-היום של חבר הכנסת יונתן מישרקי והמחויבות שלנו היא לסייע גם לזק"א ולמצוא פתרונות מעשיים, איך אנחנו מצילים את החיים של אותם אנשים שקופים. מישהו צריך לקחת אחריות על זה. אנחנו חייבים לדבר על זה ולהחליט כאן בכנסת. תודה.