המגפה השקטה: הבדידות כגורם סיכון לתמותה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה לך, אדוני היושב-ראש. תודה לך כבוד השר על תשובתך בשם השר לביטחון לאומי. הסיבה שהסתפקתי בתשובת השר, היות שאני יודע כמה הנושא הזה חשוב למשטרה ולעומד בראשה, למפכ"ל המשטרה ולשר הביטחון הלאומי. לכן, לא ביקשתי להוריד את הנושא לדיון המשך. אני בטוח שהמשטרה תמשיך הלאה לעשות את מה שהיא צריכה לעשות בכל הכוח בהקשר הזה.

אני מבקש להקריא בפניכם נתונים שהגיעו אליי מדובר זק"א ישראל חסיד. בשבוע שעבר אותר גבר כבן 72 במצב ריקבון ברחוב עטרות בחולון. ביום שלישי, לפני שבועיים, דווח על גבר ערירי שאותר בדירתו בחיפה במצב ריקבון מתקדם. ב-7 בינואר השנה, דווחו שני מקרים דומים באשדוד. ב-1 בינואר השנה דווח על גבר בן 78, שאותר בדירתו בדימונה כשהוא בתחילת ריקבון. אלה חלק מהמקרים שפורסמו בחודש וחצי האחרונים, שקיבלתי, כפי שאמרתי, מדובר זק"א ישראל חסיד.

כמובן שכל זה קורה בתקופת חורף. לא מעט מקרי היפותרמיה שאנחנו שומעים עליהם בחודשים הללו. מקרים שחלקם הסתיימו, למרבה הצער, בקביעת מוות. התמונה הזו מתחברת באופן ישיר לנתונים שפורסמו בסוף שנת 2025. 213 בני אדם – עוד פעם: 213 בני אדם – אותרו במצב ריקבון מתקדם. זו עלייה של 8% לעומת שנת 2024. אני מתנצל שאני מדבר על מספרים ואחוזים, אבל כל בן אדם כזה, כל קשיש, כל מבוגר, שמת מוות אכזרי כזה, בבדידות כזו – כמובן שלא צריך להרחיב איך נראית גופה במצב ריקבון מתקדם. בתוך המציאות הזאת, חשוב להזכיר את מתנדבי ארגוני זק"א, כולם, שעושים עבודת קודש. הם מגיעים לזירות הקשות, פועלים במסירות ובאומץ בטיפול בכבוד המת.

אדוני היושב-ראש, באמת שקשה לדבר על זה. אנחנו נוגעים פה בהרבה מקרים בשוטף שלנו, אבל אני מנסה לדמיין את אותו קשיש בדקות או בשעות האחרונות שלו, כשהוא רועד מקור ונמצא במצב כזה, ואחרי זה מוצא, לא עלינו, את מותו בכזו בדידות, ובכזה קושי. זה לא נתפס ולא עולה על הדעת. התורה ציוותה אותנו על "לא תעמוד על דם רעך", והרמב"ם אומר על הציווי הזה כי הוא מן הלאווים החמורים, משום ש"כל המאבד נפש אחת - - - כאילו איבד עולם מלא". וכמובן "כל המקיים נפש אחת" כאילו קיים את העולם כולו.

אני יודע שמשרד הרווחה והרשויות המקומיות עושים קמפיינים והסברה ומובילים פרויקטים לעידוד קשרים חברתיים. זה חשוב, אבל זה לא מספיק, כי מי שבאמת בסיכון, הרבה פעמים לא רואה קמפיין, לא ירים טלפון ולא יבקש עזרה. אם אנחנו רוצים למגר את התופעה, חייבים לעשות פעולות אקטיביות של איתור, כדי למצוא את הנפגעים הפוטנציאליים. אחת הבעיות המרכזיות היא שאין היום גוף לאומי אחד שמרכז תמונת מצב בסיסית על אזרחים ותיקים, על אנשים עם מוגבלות ועל אנשים בודדים בסיכון. המידע מפוזר בין גופים שונים: ביטוח לאומי, משרד הרווחה, משרד הבריאות והרשויות המקומיות. כל אחד מחזיק חלק קטן מהפאזל. בלי חיבור הנתונים ובלי כתובת אחת שמנהלת את האירוע הזה, זה לא יעבוד.

כשאנחנו מדברים על איתור יזום של אזרחים שחיים לבד ונמצאים בסיכון, אפשר להשתמש בסימנים הכי בסיסיים; למשל, מד מים. יש כמה רשויות כבר שפועלות ומריצות פיילוטים. כן, מד מים שמחובר למערכת, ורואים שלא פתחו את המים, יודעים שיש איזשהו אירוע, ומרימים טלפון, מסתכלים, מבקשים מהשכן לדפוק וכו'. יש עוד כל מיני טכנולוגיות ואנחנו בהתפתחות בהקשר הזה. צריך להכניס את זה, צריך להטמיע את זה מול החשמל וכדומה.

אנחנו ממש עכשיו בעיצומם של ימי החורף, והזמן הזה הוא גורם מכריע, כל יום שעובר בלי פעולה יכול להסתיים באסון. אני מבקש בסיום הדיון פה להוריד את הנושא לדיון בוועדת העבודה והרווחה, ואני רוצה גם לבקש ולהודות לטטיאנה והרב מקלב, על הצטרפות להצעה הזאת.