קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, זה אותו סיפור של ההפרטה. בהתחלה יש חגיגה שנה, שנתיים, שלוש, כולם מרגישים שהרוויחו, אבל אחר כך כולם מבינים שהרוב המוחץ משלם מחיר. מה שהבטיחה השרה מירי רגב לנהגים – יכול להיות; קומבינה פה, קומבינה שם, שתעזור לחצי שנה, שנה, שנה וחצי, שנתיים, לנהגים, אבל אחר כך, מי צריך להמשיך עם ההבטחה? היא הבטיחה, קיבלה קולות, זה עבר שנה-שנתיים, אבל זה לא ימשיך. זה לא יציב. אסור לפגוע בזכויות של נהגי המוניות.
כבוד היושב-ראש, אני רוצה לעבור לנושא אחר, ברשותך. העיר סח'נין שובתת אתמול, היום וגם מחר. כל העסקים סגורים לחלוטין, כי הם לא רוצים לשלם פרוטקשן. אז הם החליטו להשבית. מחר בשעה 15:00 יש הפגנה בסח'נין נגד הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית. אני קורא לאזרחים היהודים ששומעים אותי, שצופים בי עכשיו: תבואו ותפגינו עם תושבי סח'נין ועם האוכלוסייה הערבית נגד הפשיעה. אנחנו חברה שרוצה לחיות ללא נשק, ללא פרוטקשן, ללא שוק אפור, ללא פשיעה מאורגנת, ללא רצח בכלל. ובוודאי, כשיש מקרה רצח, רוצים פיענוח. אלה הן הדרישות שלנו, דרישות לגיטימיות למהדרין, אלמנטריות.
מפה אנחנו נעבור למרי אזרחי בדרכי שלום. מה זאת אומרת מרי אזרחי בדרכי שלום? כלומר, להחליט על שלושה ימים של שביתה כוללת – גם לא להשתמש בכרטיסי אשראי, לא לתדלק בתחנות דלק, לא להשתמש בזה, גם לכבות את האור שעה שלמה – לפגוע בכלכלה במשך שלושה ימים. למה? כי אנחנו רוצים להעביר מסר: אם החיים של הילדים שלנו לא נורמליים, החיים של המדינה לא צריכים להיות נורמליים.
אתם יודעים מה? אנחנו מוכנים לא לעשות זאת. אנחנו לא חובבי מאבק. אנחנו מוכנים לחזור בנו. אז שתהיה תוכנית רצינית למיגור הפשיעה ולא נעשה כלום. לא השבתות, לא מרי אזרחי בדרכי שלום, לא כלום. פשוט מאוד אנחנו רוצים לחיות בחברה נורמלית. תודה רבה.
274 מילים של איימן עודה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.