קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בפתח דבריי אני מבקשת להודות לחברי חבר הכנסת ינון אזולאי, על שהעלה את הנושא הכל-כך חשוב הזה לסדר-היום.
אנחנו יושבים כאן בבית הזה יום-יום בוועדות השונות. נבחרנו על ידי הציבור כדי להוביל דרך, כדי לממש מדיניות, כדי להביא לידי ביטוי את הערכים שבשמם נשלחנו לכאן. אבל בפועל אנחנו פוגשים שוב ושוב במחזה אבסורדי. מגיע לוועדה פקיד, איש מקצוע, עובד ציבור, מסור ככל שיהיה, אבל אדם שלא עמד לבחירת הציבור, שלא קיבל מנדט להתוות מדיניות. הוא יושב מולנו, ובביטחון עצמי מופרז מציג עמדה שמנוגדת לחלוטין לעמדת השר הממונה עליו, מנוגדת לחלוטין למדיניות הממשלה הנבחרת, בניתוק מוחלט מרצון הציבור.
דרך אגב, אדוני היושב-ראש, היום זה קרה לנו ממש בוועדת הבריאות, כשביקשנו את הנתונים של משרד האוצר. למרות שידענו שיש הסכמות על הקצאה לטובת אותם נכים עם מוגבלות שלא מסוגלים להניע את כיסאות הגלגלים, ישבו שם נציגי משרד האוצר ואגף התקציבים ואמרו: לא, אנחנו לא מכירים הקצאה כזו. אז הבהרנו להם שאנחנו מכירים את מדיניות השר. כמובן שהם לא התבלבלו מלומר את עמדתם.
אז אני רוצה לומר: נוצר כאן בלבול מסוכן. הפכנו למדינה שבה הדרג הנבחר, השרים וחברי הכנסת הם בגדר המלצה, והדרג הפקידותי הוא הריבון והקובע. יש כללים ברורים. הוראות תקנון שירות המדינה קובעות במפורש: עובד מדינה חייב לייצג את עמדת המשרד ואת מדיניות הממשלה בנאמנות. כתוב שם בפירוש: אסור לו להציג עמדה שיש בה משום התנגדות או סטייה מהותית מהחלטות ומדיניות הממשלה.
אז אני שואלת: באיזו רשות, באיזו סמכות מרשים לעצמם גורמי מקצוע להפוך לאופוזיציה בתוך הקואליציה? כשאנחנו שומעים בוועדה יועץ משפטי או נציג משרד מציג את דעתו האישית או עמדה מקצועית שסותרת את עמדת או מדיניות השר, הוא בעצם אומר לציבור: הקול שלכם בקלפי לא נחשב; אני, הפקיד, יודע יותר טוב מהשר שנבחר. התוצאה היא הרסנית. אנו מקבלים בכנסת מידע חלקי, לעיתים מסולף, שנועד לשרת אג'נדה של הפקידות במקום את טובת הציבור, כפי שהממשלה רואה אותה. זה פוגע ביכולת שלנו לקבל החלטות, זה תוקע תקציבים וזה פוגע, בסופו של דבר, באזרח הקטן שממתין לפתרונות. אנחנו מוכרחים לשים לזה סוף. מי שרוצה לקבוע מדיניות שיתכבד וירוץ לכנסת, יבקש את אמון הציבור. אבל כל עוד הוא עובד מדינה, התפקיד שלו הוא להציג נתונים, להציג עובדות ולייצג את מדיניות השר. נקודה.
אם יש פער בין דעתו האישית לבין עמדת השר, חובתו לציין זאת. אבל בסופו של דבר, עמדת השר היא הקובעת. תודה רבה.
374 מילים של לימור סון הר מלך. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.