ציון החודש הלאומי להעלאת המודעות להתמודדות עם שימוש בסמים ואלכוהול

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

איפה החצוצרה?

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת האמיצים, על פי נתוני גורמי המקצוע, עשרות אלפי אזרחים בישראל מתמודדים עם התמכרויות למיניהן, ולצידם מאות אלפי בני המשפחה. זה עניין שרובץ לפתח כל אחד מאיתנו. אף אחד בשום מגזר, בשום טריטוריה, לא יכול להיות בטוח שמי מחבריו, מבני משפחתו הקרובים ביותר, שכניו, עלול ליפול – אגב, גם הוא בעצמו. דווקא משום כך המאבק בהתמכרויות הוא נושא קונסנזואלי מובהק. כולנו מסכימים שההתמכרות הורסת חיים, מחלישה קהילות, מטילה עומס כבד על מערכות הבריאות, הרווחה, האכיפה, התקציב. השאלה איננה אם לפעול אלא איך לפעול, ואם אנו מוכנים לעשות זאת באופן רציני, עקבי ומחייב.

הצעד הראשון הוא תקציבי. התמודדות אמיתית מחייבת הקצאה כספית ייעודית רב-שנתית, ובעיקר כזו שנכנסת לבסיס תקציב. לא תקציבים זמניים, קולות קוראים חד-פעמיים או תוכניות פיילוט שנעלמות עם חילופי ממשלות וחילופי ממלאי תפקיד; מניעה, טיפול ושיקום דורשים יציבות תקציבית, תכנון לטווח ארוך והבטחה למסגרות הקיימות שהמדינה עומדת מאחוריהן. אחר כך אפשר להוסיף את האחריות החברתית, הארגונים האזרחיים, הפילנתרופיה. זו השקעה שמחזירה את עצמה כלכלית וחברתית פי כמה.

הצעד השני, במקביל, הוא חקיקה. על הכנסת לעגן בחוק מדיניות ברורה שמעדיפה טיפול ושיקום למשתמשים לצד מאבק נחוש בסוחרי הסמים ובארגוני הפשיעה. יש צורך בחוק שמגדיר אחריות בין-משרדית, מחייב שיתוף מידע, מבטיח זכות לנגישות לטיפול בפריפריה כמו במרכז. שאלת האחריות הממשלתית, הכנת התוכניות והפעלתן צריכה להיות בשיתוף, אך באחריות מפוצלת עם ניהול מרכזי: ממשרד הרווחה והביטחון החברתי – הובלת הטיפול, השיקום והליווי המשפחתי; הבריאות – על טיפול רפואי ונפשי ופיקוח מקצועי; משרד החינוך, שהזכרת, אדוני היושב-ראש – מניעה והסברה בגילים השונים, כל אחד על פי גילו נחנוך את הנערים שלנו; והמשרד לביטחון לאומי – כמובן, אכיפה ומאבק בהפצה.

משפט לגבי הבקרה המדינתית. נדרש גורם ממשלתי אחד מתכלל שאחראי לריכוז נתונים, למדידה, להצגת דוח שנתי לכנסת, לריכוז השותפים בשולחנות משותפים. אני חושב שמשרד הרווחה הוא המתאים.

אוקיי. מעולה. והיא יושבת איפה? ברווחה, נכון?

אז יש היגיון שזה יהיה במשרד ראש הממשלה. אבל הפרויקט החברתי השיקומי הזה - - -

זה לא קיים. שיתוף משרד ראש הממשלה הוא מחייב. חבריי וחברותיי, זה מאבק שיש עליו הסכמה רחבה, נדרש שנגבה את ההסכמה בהחלטות, בתקציב. בבסיס התקציב חקיקה מחייבת אחריות. נגמרו הדיבורים, זה זמן למעשים. הנקודה היא – ואולי אני רוצה להגיד משפט לגבי המבט האינטואיטיבי של אגף התקציבים, של האוצר. אני מבין את הצורך של גזברות המדינה לשמור על התקציב, אבל ביותר מדי עניינים אנחנו רואים את החשיבות האדירה של השקעה תקציבית שלכאורה היא הוצאה חד-פעמית גדולה, אבל בעצם היא משחררת לנו תקציבים. בטיחות בדרכים, תאונות דרכים, זו דוגמה קלאסית. כל שקל אתה מקבל חזרה פי עשרה. ברעידות אדמה – תשקיע ברעידות אדמה, תקבל גם סדרי גודל של עשרה, 12 שקלים. נשקיע כאן – אנחנו לא נראה מייד, אבל אנחנו נראה בעתיד הקטנת הוצאות ברורה.

והתפקיד שלנו הוא להיות מסוגלים להצטמצם בשוטף כדי להרוויח בדור הבא. תודה רבה.