ציון החודש הלאומי להעלאת המודעות להתמודדות עם שימוש בסמים ואלכוהול

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כן. תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חברי הכנסת, חבר הכנסת דוידסון, שמהרגע הראשון באמת ניכר כמה שהדברים האלה בליבו וכמה שהוא דוחף לעניין הזה, אני באמת חושב שיש עוד הרבה מאוד דברים שאתם יכולים לעשות ביחד בתחומים האלה.

אני אומר כמה מילים. היום הזה הוא היום שבו אנחנו מציינים את היום הלאומי להעלאת המודעות להתמודדות עם התמכרות לאלכוהול וסמים. זה נופל על תאריך צום עשרה בטבת. עשרה בטבת הוא יום תחילת המצור על ירושלים בידי הבבלים. בדורות האחרונים הוא נקבע גם כיום הקדיש הכללי לזכר נרצחי השואה. ומצאתי קשר בין הדברים. עשרה בטבת הוא היום שבו – הרגע שבו החלה ירושלים להיחרב. זה לא התחיל עם חורבן מיידי, זה התחיל במצור. המצור לא החריב מייד – הוא סגר, הוא לחץ, הוא כרסם מבפנים. ההתמכרות לסם, לטיפה המרה, איננה הרס מיידי של הגוף. הפונים אל הסם ואל הטיפה המרה מחפשים מזור ומקבלים מצור. לא חורבן פתאומי, אלא מצור שבסופו חורבן. מה שנראה בהתחלה כהקלה, כבריחה, כהשקטת הכאב, מתגלה במהרה כחנק, כשעבוד; וההתמכרות היא לא רק בעיה רפואית או התנהגותית, היא פגיעה בצלם האלוהים שבאדם באשר היא נוטלת ממנו את חירותו ומכניסה אותו לשעבוד – שעבוד שמביא בסוף לחורבן האדם, חורבן משפחתו, קרוביו, ואם התופעה מתפשטת, אז כמו שציינת, חבר הכנסת דוידסון, זה גם לחברה כולה.

האדם נברא בן חורין. חופש הבחירה הוא יסוד אמוני עמוק ביהדות. כאשר חומר חיצוני משתלט על רצונו של האדם הוא לא פוגע רק בבריאותו – הוא נוטל ממנו את חירותו והופך אותו לעבד. המציאות הישראלית רווית כאב, במיוחד בשנים האחרונות – אובדן, חרדה, פציעה, שכול, מתח מתמשך. האלכוהול והסמים עשויים להפוך לדרך שגויה של בריחה מהמציאות. זו אינה דרך של ריפוי, זו דרך של שקיעה. מחויבותנו כחברה וכמדינה לתמוך ולסייע, לראות את אלה שמסביבנו שנמצאים במשבר, להושיט יד ולהרים.

היבט נוסף, שגם בו נגעתי קודם והזכרתי אותו, של צום עשרה בטבת, הוא זיכרון נרצחי השואה, יום הקדיש הכללי. זה יום שמזכיר לנו לא רק את התהום אלא גם את היכולת הבלתי-נתפסת של עם ישראל לקום ממנה. עם ישראל קם מהשואה, מהחורבן הגדול בתולדות האנושות. מתוך אפר, מתוך עפר, מתוך אובדן כמעט מוחלט, מתוך מצור קיומי קמה המדינה, קמה חברה, קמה רוח. והמסר הזה חשוב גם כאן, ואני חושב, חבר הכנסת דוידסון – אני חוזר אליך שוב, ביטאת אותו – שאפשר לקום. אפשר לצאת מהמצור ואפשר להתרומם גם מתהום הנשייה של הסם והאלכוהול. זה לא תהליך קל, זה לא מהיר, זה אפשרי כאשר החברה והקהילה מתייצבות לצידו של האדם.

אני מבקש מכאן להוקיר את כל העוסקים במלאכה הקדושה, הסיזיפית והחיונית הזאת – את אנשי הטיפול, העובדים הסוציאליים, הפסיכולוגים, המדריכים, אנשי העמותות, המתנדבים, צוות הקהילה והרשויות המקומיות וגם בני משפחה שמלווים במסירות אין קץ. אתם לא רק מטפלים, אתם מחזירים חירות, אתם משיבים לאדם את צלם האלוהים שבו.

כיושב-ראש הוועדה למאבק בסמים ואלכוהול, ולאחר שנה של דיונים והעלאת נושאים על סדר-היום, סיורים בחוות ומרכזי גמילה, לי זה ברור, אדוני היושב-ראש, מעל כל ספק: אין לנו את הברירה להשלים עם מצור על נפש כל כך רבים מאזרחינו ובני עמנו. זה מאבק על חירות האדם ועל צלם האנוש; זה מאבק על הנוער ועל העתיד; מאבק על דמותה המוסרית של החברה הישראלית. ובמאבק הזה, בזכות העם הנפלא הזה ובזכות שיתופי פעולה שעוד נעשה כאן, בעזרת השם, אנחנו נקום ונקים. תודה רבה.