קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב בראש. חברותיי וחבריי לכנסת, הגמרא אומרת: "שלושה הקדוש ברוך הוא בוכה עליהן", במקום אחר ארבעה, אין הדעת סובלתן. אחד מהם זה "פרנס המתגאה על הציבור" בחינם. אני לא נכנס, מירב בן ארי, למה בדיוק התרחש, למרות שאני הייתי שם, ולא שמתי לב שלא הייתי בדיון. אני הייתי בדיון.
אבל אני לא מקבל את הסטנדרט החדש שנוצר כאן, שאין לו אח ורע באף פרלמנט בעולם, שתבוא היועצת המשפטית של הכנסת, מכובדת ככל שתהיה, והיא אכן מכובדת, כמו שאת אומרת, והיא תאמר שהיא מנחה את הממשלה, שההוראות האלה שעברו בכנסת הן אינן תקפות. לאן הגענו? מי נמצא פה? מרגי? מרגי, אתה עכשיו לכל היותר יועץ של המשפטנית, מקסימום, גם זה לא בטוח. צביקה פוגל, אתה יועץ, אתה יועץ של המשפטנים.
כי מה קרה? כי מה קרה עכשיו? כשהוא היה, לא היה ככה. את לא שמעת מה שאמרתי, את אפילו לא שמעת מה שאמרתי. אמרתי, אני לא נכנס בכלל, אני לא נכנס בכלל, לשאלה מה היה. אני אומר: אני בא אחרי דיון, שעמדו חברי הכנסת, לא משנה אם קוראים להם מרגי או בן ארי, וקיבלו החלטה.
עכשיו, יכולה להיות ביקורת שיפוטית אחר כך. יבוא מישהו, יבוא לבית המשפט; תבוא היועצת המשפטית שגית, תבוא יועצת משפטית אחרת, ותאמר: אני לא מגינה על זה, כן מגינה על זה, דעתי כזו, דעתי אחרת. בסדר גמור, איך אומרים? אנחנו כאן, היו דברים מעולם. אבל להנחות? בשם מי? בשם מה? בשם איזו סמכות?
עכשיו אני אומר לך יותר מזה, חוץ מזה שהתהפכו פה היוצרות – אם זה היה מקרה בודד, זה היה מקרה בודד. קורים מקרים. לפעמים אדם בחום ליבו, אני מניח שהיא דיברה בכאב או בכעס או אני לא יודע מה – בסדר. אבל אני באותו יום הרי הגשתי הסתייגויות לחוק בכנסת. לא חוק צדדי, לא חוק רגיל, אולי החוק הכי מושחת שעבר פה בתולדות הכנסת, אולי הכי מושחת – הלבנת הון בהיקף של עשרות מיליארדים היום ועשרות מיליארדים לדורות. אולי החוק הכי מושחת שעבר כאן, שמהווה סכנה גם לביטחון ישראל, כיוון שהמיליארדים האלו אמורים לבוא בדיוק לאיפה שהחיילים ומשרתי הקבע - אותם עשרות קצינים, שחתמו ושלחו לחברי הכנסת: רק אל תעבירו את החוק הזה, שמסכן אותנו, למה באמת דרוש הכסף בצה"ל.
באתי והגשתי הסתייגות, והינה מגיעה עוד פעם הנחיה של הייעוץ המשפטי, הפעם לוועדת החוץ והביטחון, ואומר: אדוני, אתה, ההסתייגויות שלך, אנחנו מצמצמים את זה לפי הנחיית היועמ"שית. ואני קורא את הנחיית היועמ"שית, ואני רואה שמצמצמים כשאין הסתייגויות מהותיות. ואני שואל גם את היועמ"שית לכנסת: קראת את ההסתייגויות שלי? יש אחת מה-3,000 שהיא לא מהותית, שהיא לא מהותית? מה מצאתם? מצאתם 100 שהן לא מהותיות? איך צמצמתם את זה ל-50? איך צמצמתם את זה לאשכולות? בלי כלום. אתה היית יושב-ראש הכנסת, איך זה דבר כזה קורה? קראתם, התייחסתם? ושוב אני אומר, זה לא על חוק צדדי.
זה לא התערבות במשהו צדדי, זה משהו שנוגע לביטחון של כל אחד מאיתנו.
ולכן, אדוני היושב בראש, יותר מפעולה כזאת או מחוק כזה או אחר – בעיניי הרבה יותר חמור מחוק כזה, מדיון כזה, מהעברה כזאת, זה הסטנדרט החדש שנוצר בכנסת: שיבוא יו"ר ועדה כמו מלביצקי, יהיו חברי כנסת בוועדה, ידונו, יכריעו, ויהיה מישהו, שאין לו שום סמכות, והוא יאמר: ההנחיות האלה לא תקפות.
זה לא ייאמן, זה פשוט לא ייאמן. את מביישת את התפקיד שלך כחברת כנסת.
ולכן הצעתי ליו"ר הוועדה, ואני אומר כאן ליו"ר הוועדה – אני מסיים – וגם ליו"ר הקואליציה: בשום אופן אסור להעביר מחדש את ההנחיות האלו - -
- - כיוון שהנזק לסטנדרט הפרלמנטרי, הכתם שזה יהיה על תולדות הפרלמנט הישראלי - -
- - יותר מפרלמנטים אחרים, יהיה נזק לדורות. הדברים האלו היו בדיון, יעברו.
מי שיש לו מה לטעון בבית המשפט, יבוא. יש לכבוד היועצת המשפטית טענה, תבוא ותטען בבית המשפט. מה שקובע, ומי שקובע בפרלמנט אלו החוקים וחברי הכנסת, נקודה.
607 מילים של עמית הלוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.