קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברת הכנסת בן ארי, מירב בן ארי, הקשבתי לנאום שלך. הנאום שלך באמת נוגע בלב של כולנו, אבל אנחנו כבר עברנו את זה, כבר מחנאות. כששמעתי בוועדת התקשורת מה שאמרו על גלית דיסטל, אני חושבת שזה היה מזעזע. כשזה נאמר מצד המפה הפוליטית, מהאופוזיציה, משלימים. אני חושבת שבבית הזה, כשמדובר בצד אחר, אחד שותק, והשני – זה לא נעים. אבל מה אנחנו תורמים בעצמנו? מה עושה כל אחד? פעם אמרתי פה – אמרו שהליכוד זה ארגון פשיעה; את יודעת מה זה על מפלגה גדולה במדינת ישראל להגיד "ארגון פשיעה"?
בואי אני אגיד לך, כל אחד, אני מדברת גם עלינו – מה כל אחד אומר? בואי נגיד "מיזוגני", כשגבר אומר. כשאישה אומרת, מה להגיד?
אסור להגיד מילים כאלה. אסור להשתמש במילים האלה.
לכן אני באה ואומרת, כשמדובר באחד מהמפה הפוליטית בימין, מותר.
את לא חברת כנסת חדשה – את פה. את בעצמך שמעת. את צריכה להגיד אסור לכולם. לא יכול להיות שכשגבר מדבר – מיזוגני, וכשאישה אומרת אז הכול בסדר. רוצים שוויון? בוא נהיה שווים.
אני שמעתי, אני אומרת את זה. כשמדובר על גלית דיסטל – אני הייתי בוועדה, ואף אחד לא יצא נגד.
אני לא מסכימה גם שיגידו לך, יקירה, אבל אני אומרת לך את זה: אל תיקחי לצד - - -
כי את התחלת את זה. אני שמעתי אותך. את מדברת, כשמדובר - - -
את יודעת מה? גם לעובדי כנסת, גם לחברי כנסת אסור, גם למפלגת ליכוד אסור.
אופוזיציה – כשמדובר בימין במפה הפוליטית אתם חוגגים. צריך להגיד אסור.
כשאת אמרת עכשיו: אמרו עליי - - -
תקשיבי, אני אומרת, רק בצד של המפה, בצד הזה, אסור להגיד, אסור להגיד דברים כאלה. אני רוצה להגיד לכם, חבריי, גם נשים, אנחנו נשים – רק כשגבר אומר, נגיד מיזוגני? למה אנחנו צריכים להשתמש – למה אנחנו צריכים לפגוע אחד בשני?
ככה זה החיים? אם זה ככה, אל תתלונני. אל תתלונני אם זה ככה.
מירב, אני לא עשר שנים כמוך, אבל אני שלוש שנים. שמעת בשלוש שנים שאני הוצאתי מילה, מילה, לא מקובלת? מילה?
שמעת אותי שאני אומרת את זה? קודם כול, כל אחד יבדוק את עצמו, כל אחד יבדוק את עצמו - - -
לכן, חבריי חברי הכנסת, אני באמת רוצה להגיד, מי שחשוב לו הבית הזה - - -
מי שחשוב לו לתקן את הדור הזה – לכן, כל אחד ידאג לזה שיהיה. לא יכול להיות שנגיד את זה בכל מילה, רק כשזה נוגע לי. לא רק – את יודעת מה? – לא רק כשזה נוגע לך. זה מה - - -
433 מילים של צגה מלקו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.