הפרת הפסקות האש בידי ממשלת ישראל בכל החזיתות בניסיון להבעיר את האזור כולו

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד יו"ר הכנסת, אי-אפשר שלא לפתוח את הבוקר הזה, אפילו בהצעת אי-אמון, בהתייחסות לפיגוע המזעזע והנוראי בסידני, אוסטרליה. 15 יהודים נטבחו אתמול בפיגוע חסר רחמים נוכח האנטישמיות הגואה. אני שולחת, באמת מעומק ליבי, תנחומים לקהילות היהודיות באשר הן ולקהילה היהודית באוסטרליה בפרט.

אתמול שוחחתי עם חברה מאוד טובה שלי שגרה באוסטרליה. רק לפני שלושה שבועות היא הייתה בביקור בארץ ונפגשנו. היא תיארה לי את התחושות שלה, את הכאב שלה, ואי-אפשר שלא לבכות – את התחושות שלה ואת הכאב שלה נוכח המציאות שהם חווים שם ואת הכאב מההתעלמות, מאוזלת היד. אז אני מחזקת מפה ואומרת: אנחנו כולנו שולחים תנחומים מעומק ליבנו, ומקווים מאוד מאוד שהאנטישמיות הזוועתית והטרור כולו ימוגר מהעולם הזה.

אני רוצה להתייחס לתקציב המדינה, ואני אפתח את זה באמירה כוללת: זאת ממשלה שמעבר לממשלת טבח 7 באוקטובר, ההפקרה, ההפיכה – את כל הדברים הללו אנחנו אומרים יום-יום, אבל יש לממשלה הזאת עוד התמחות: הנדסת תודעה. ממשלה שכולה הנדסת תודעה. מבחינתם, דף המסרים סופג הכול. אז איך קוראים לתקציב הביזה הנוכחי, תקציב ההשתמטות למקורבים? ממלחמה לצמיחה. שמעת? ממלחמה לצמיחה. האימא של הנדסת התודעה.

כל משק בית במדינה של הציבור העובד והמשרת הולך לשלם בגלל התקציב הזה 12,000 שקל בחודש ויותר. צמיחה, אומרים לנו, כן? במקום לבטל כספים קואליציוניים כדי לשקם את המערכות החברתיות, לתת לעוטף, לתת לצפון, הגדילו את הכספים הקואליציוניים. כל הגזרות שאמרו לנו שיבטלו אותן בשנת 2025 – הקפאת מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי, מע"מ, הכול – לא מבוטל; להפך, נשאר. הארנונה עולה, כל השירותים והתמחור עולים. זאת אומרת שהתקציב הזה הוא תקציב שבמקום לשקם אחרי משבר, שבמקום לבנות מחדש, שבמקום להצמיח באמת את המקומות שצריך להשקיע בהם, הוא תקציב קיצוצים אגרסיבי. לא רק שהציבור משלם מכיסו עליו, כן? הציבור הולך לשלם מכיסו אלפי שקלים בשנה על הגזרות הללו, הוא גם תקציב שלא מייצר מנועי צמיחה, שלא מאפשר למדינה לצאת מהמשבר לטווח הארוך. למה? כי לסמוטריץ' יש חברים, כי לבן גביר יש חברים, כי נתניהו צריך לשרוד, כי גפני רוצה וגולדקנופ רוצה וכולם רוצים, אבל הציבור העובד והמשרת נשאר מאחור.

אתה יודע מה זאת הנדסת תודעה? זה בדיוק כמו לקרוא לטבח 7 באוקטובר ולמלחמת 7 באוקטובר מלחמת התקומה. איפה התקומה, תגיד לי? איפה היא? זה בדיוק כמו לקחת ועדת חקירה ממלכתית, להנדס ועדה חלופית ולקרוא לה ועדה לאומית כשדה פקטו זאת ועדת טיוח, ועדת טיוח לאחראים לאסון – הנחקרים ממנים את החוקרים וקוראים לזה ועדה לאומית. הנדסת תודעה על מלא.

אז אני רוצה לומר לממשלה הזאת, שכולה הנדסת תודעה: הציבור לא מטומטם. יש סיבה שכבר שנתיים אתם לא עוברים באף סקר. דף המסרים לא סופג הכול – הוא לא סופג את 1,200 הנרצחים, את 2,000 ההרוגים, את הגזרות הכלכליות, את האי-ציות לחוק, את ההפיכה המשטרית, את הקומבינות ומה שאתם עושים למקורבים. לא, הוא לא סופג.

אני רוצה להתייחס כאן לבקשת הפטור ממשפט של נתניהו. שמע, זה מדהים. הבן אדם הזה אתמול, ביום של האסון באוסטרליה, פותח על ראש ממשלת אוסטרליה – אגב, בצדק; התעלמו, לא טיפלו נכון באזהרות על אנטישמיות ופעולות טרור. אבל הוא? הוא פותח עליהם? ובאותו יום מעלה גם ועדת טיוח דרך הפרוקסי שלו קלנר על הטבח שהוא מימן. הרי מה באמת היה כאן? הוא מימן את ארגון הטרור מהציר האיראני, את חמאס. איפה האחריות שלך, נתניהו, לאלפי מחבלים שנכנסו לשטחי ישראל וטבחו בעמנו? לארגון טרור שאתה ביססת, שאתה מימנת? איפה האחריות שלך לחדירת ממשלת קטר ללשכת ראש הממשלה ומה הקשר שלך לזה? למה אתה לא נותן דין וחשבון על סגירת יחידת צלצל? על הקשרים הקטריים שלך? אתה יוצא על ממשלת אוסטרליה? איפה אתה, נתניהו?

ואתה עוד מבקש פטור ממשפט וסוחט את המדינה באיומים, כי אם לא ייתנו לך פטור ממשפט – מחוץ לכל גזרה חוקית – תמשיך לקרוע את עם ישראל? אתה באמת חושב – ואתם, כל חבר הממשלה שאיתו, באמת חושבים – שהכיסא שלכם חשוב יותר ממדינת ישראל, חשוב יותר ממוסדות השלטון והחוק? לא, הכיסא שלכם לא חשוב יותר. אתם פסיק בהיסטוריה של המדינה הזאת, אומנם כתם, אבל עדיין פסיק. אנחנו נעיף אתכם ונשקם. לימדתם אותנו שיעור גדול מאוד על גבולות הכוח ועל ציניות פוליטית.

בחלק האחרון אני רוצה לפנות דווקא למצביעי הממשלה הזאת – שעוד נותרו לה – כי אני מכירה רבים מהם. אני יודעת שהם אוהבים את המדינה, ברור לי, אני יודעת שהם הקריבו בשנתיים הללו בעבור המדינה, ואני רוצה לשאול אותם: איפה אתם? הצבעתם לממשלה הזאת, אבל לא הצבעתם עבור טיוח הטבח; הצבעתם לממשלה הזאת, אבל בטוח לא הצבעתם בעבור השתמטות גורפת; הצבעתם לממשלה הזאת, אבל לא הצבעתם בעבור שררה על פני דאגה לציבור; הצבעתם לממשלה הזאת, אבל לא הצבעתם על ביזה תקציבית חסרת תקדים כשהאדם העובד והמשרת משלם את המחיר; הצבעתם לממשלה הזאת, אבל לא הצבעתם בעבור השחיתות של כולה. לא, לא הצבעתם לזה. אני מאמינה בלב שלם שלא. לא הצבעתם על זה ששר משפטים יורה לא לציית לחוק ולא לציית לפסיקה; לא הצבעתם על זה ששר ביטחון יעשה הכול בעבור השתמטות, ממש לא; לא הצבעתם על זה שהשרה לקידום מעמד האישה תרסק את כל התקציבים של המשרד ותבריח את אימא שלה מחקירה. לא הצבעתם על זה. אני מסרבת להאמין.

אז איפה אתם? אני רוצה לשמוע אתכם. אנחנו נבנה כאן את ישראל מחדש כשנשמיע קול ברור נגד הרעות החולות הללו. יותר מכול אני יודעת שלא הצבעתם בעבור הקרבת חטופים ולא בעבור טיוח הטבח הגדול ביותר שקרה כאן ופגיעה כה קשה במשפחות השכולות. אני יודעת שלא הצבעתם לזה. אני שואלת אתכם: איפה אתם? אני קוראת לכם להשמיע קול, להשמיע קול ולומר לממשלה הזאת: דף המסרים לא סופג הכול. המדינה הזאת ספגה יותר מדי. תניחו לנו, תרפו, תלכו מכאן, תנו לתקן, תנו לבנות מחדש, תנו להצמיח את ישראל של כולנו – ישראל טובה, משגשגת, חומלת, ישרה והגונה. שביחד נביא את היום. תודה רבה.