קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תראה, אדוני היושב-ראש, שמעתי את דבריה של חברת הכנסת דבי ביטון. אז קודם כול, יש חוק כזה, חוק שלי, שעבר בקריאה טרומית, ונתבקשתי על ידי השר לבדוק את הנושא הזה וליישם את החוק בלי שזה יהיה חוק. כי תאר לעצמך שאם אנחנו מכניסים כל דבר במערכת החינוך לחוקים– אז אנחנו לא נגיע רחוק, כי באמת צריך לטפל בנושא הזה לא דווקא באופן של חוק, אלא ברצון עז.
אז אתה יודע, לפני כשבוע יצאה קריאה מאוד גדולה של האופוזיציה על ועדת חינוך חלופית. על מה? על נושא החרמות. אמרתי להם: חברים, במקום שתעשו ועדת חינוך חלופית, תבואו לוועדה שלי שהתקיימה בשבוע שעבר בנושא של החרמות. אז באמת הגיעו כמה אנשים. אבל דווקא מי שהגיש את הבקשה ואת השאילתה, אותם שני חברי כנסת, לא היו בוועדה, כמובן. אז די עם הפופוליזם. בילדים לא משחקים. לילדים מתייחסים באופן הכי הכי חשוב.
וזה אומר שאנחנו צריכים לטפל בהם באופן מקצועי ויעיל. לא משחקים ברגשות של ילדים. נושא החרמות במדינת ישראל הוא נושא מאוד כאוב. הוא נושא לא פשוט.
אני רק אסיים, אדוני, את דבריי.
אני ביקרתי אתמול בשלוש ערים. הייתי בנוף הגליל, הייתי ברכסים, הייתי בעוד עיר – ברח לי עכשיו.
כן, הייתי בטירת הכרמל, ונכנסתי ודיברתי עם אנשים שקשורים למערכת החינוך.
כן, אני יודעת. אבל כולם, בלי יוצא מן הכלל, רוצים טיפול יסודי בבעיה – לא פלסטר, לא סיסמאות, אלא באמת טיפול יסודי.
ואיך אנחנו עושים את זה? אנחנו עושים את זה בשיתוף פעולה גם עם ההורים. הורים של ילדים – ואני קוראת להם ילדים בריונים – שיוצרים את החרם, צריכים גם הם עצמם להבין שיכול להיות שיחול עליהם עונש.
אתה צודק בהחלט. הנושא הוא נורא כאוב, הנושא הוא נורא דחוף, ואנחנו צריכים להבין, כולנו, שלא מכניסים ילדים לפוליטיקה.
276 מילים של קטי קטרין שטרית. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.