קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, השרה, חברי כנסת נכבדים, עם יקר, אלימות כלפי נשים או אלימות בכלל היא פצע בחברה. לעיתים היא מתפרצת באגרוף או בצעקה, ולעיתים היא שקטה – אלימות רגשית, כלכלית, שליטה, ניתוק – אבל תמיד היא שוברת את החוסן הבסיסי ביותר של האדם, את האמון, האמון בעצמך, באחר, בעולם. לכן, מבחינתי המאבק באלימות אינו רק מאבק פלילי או משפטי; הוא בראש ובראשונה מאבק על חוסנה של החברה שלנו. חברה בריאה היא חברה שמגינה על החלשים שבה, שמקשיבה, שמזהה, שמזהה סימנים מוקדמים, שלא פוחדת לדבר גם כשלא נעים. אנחנו חייבים לעבור מתרבות של שתיקה לתרבות של שייכות, חברה שבה כל אישה יודעת שהיא לא לבד, שיש מי שרואה אותה, שיש מי שמאמין לה, שיש לה לאן לפנות; אגב, גם גברים, אותו הדבר.
כחברה חובה עלינו להשקיע לא רק במקלטים ובחקיקה, שהם חיוניים, אלא גם במניעה, בחינוך רגשי מגיל צעיר ובשיקום, כי מי שחוותה אלימות צריכה לא רק הגנה – היא צריכה ליווי, היא צריכה חיזוק, היא צריכה חיבור מחודש לחיים, לחיים טובים. זה ליבו של החוסן. החוסן הנשי הוא חלק מהחוסן הלאומי שלנו. אם יש דבר שהחודשים האחרונים לימדו אותנו הוא שאין עוצמה בלי חמלה ואין ביטחון בלי אמון.
ביום הזה אני מבקשת לזכור את הנשים שנרצחו, את אלו שנפגעו ושותקות ואת הגברים שבוחרים אחרת, שבוחרים בכבוד, בהקשבה, באהבה. אני בהחלט מתפללת: מי ייתן ונשכיל כולנו לבנות כאן חברה טובה, שכל אחת יכולה לחיות בה בביטחון וכל אחד יודע שגם עליו מוטלת האחריות לשמור על כך. לא עוד פחד, לא עוד שתיקה; רק אמונה, אחריות וחוסן. איך חרץ הדר גולדין, השם ייקום דמו, שהיום הבאנו אותו למנוחת עולמים, על הנשק שלו? בעוז ובענווה. אני באמת מאמינה שאנחנו יכולים. הכול מתחיל בהקשבה, בלראות את האחר, בלהקשיב לו, בלראות אותו ולהבין שגם הוא ייצור אישה. בסוף כולנו נבראנו בצלם – לכבד אחד את השני, להקשיב. אפשר להתווכח, לא כדאי לשמור בפנים. צריך להוציא החוצה כשכואב, כי אם אנחנו שומרים בפנים ולא מדברים, אז זה עלול להתפרץ באלימות. תודה רבה.
318 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.