ציון היום הבין-לאומי למאבק באלימות כלפי נשים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום הבין-לאומי למאבק באלימות כלפי נשים יצוין ברחבי העולם ב-25 בנובמבר. בשנה שעברה השרה גולן, שגם אמורה להיות פה, עמדה ופתחה את דבריה במילים: "השבוע אנחנו מציינים יחד עם העולם כולו את יום המאבק באלימות כלפי נשים". היום לא אני ולא השרה גולן יכולות לפתוח כך את הנאום שלנו. דעותיי שונות מדעותיה של השרה גולן כמעט ב-180 מעלות, בכול, אך דבר אחד זהה בינינו: שתינו נשים שעולות היום על הפודיום במליאת הכנסת ומדברות על החשיבות האדירה של המאבק באלימות כלפי נשים במועד לא קשור, מועד שרירותי, מנותק מהעולם, מנותק מהחברה האזרחית, בלו"ז צפוף של ציון ימים מיוחדים חשובים אחרים.

כשיום המאבק באלימות נגד נשים הופך לשורה רנדומלית בלוח השנה, זה לא רק יום שנשכח, זה מסר של הפקרה, וההפקרה עולה לנו בדם יקר של נשים. למעשה, כל שמונה ימים נרצחת אישה בישראל. זה הממוצע הקטלני שיש לנו מתחילת השנה המדממת ביותר שהייתה כאן. העלייה הכי חדה נרשמה השנה בקרב האוכלוסייה היהודית. השנה נרצחו 19 נשים בקרב האוכלוסייה היהודית. זה מספר שיא – השרה רגב, אני אשמח שתנסי להקשיב גם לנאום ביום המאבק באלימות כלפי נשים. וכמובן שרצח זה קצה הרצף. על כל רצח של אישה, ישנם ניסיונות רצח ואין-ספור אירועי אלימות, השפלה, הקטנה, זלזול וחיים שלמים בפחד של הרבה יותר מדי נשים בישראל, מכל חלקי האוכלוסייה.

האלימות כלפי נשים, נערות וצעירות מרימה את ראשה המכוער ביתר שאת בשנתיים האחרונות, ברקע המלחמה המתמשכת. לצערנו, גוונים רבים לה, לאלימות המגדרית. רק בשבוע שעבר היינו עדות להופעה של אייל גולן בפארק הירקון, הופעה שאליה הגיעו עשרות אלפי אנשים והיו מאות אלפי צפיות לדבריו המרגשים שהוא חשב לפרוס לאור פרשת "משחקי חברה". כנסת נכבדה, תסלחו לי שאני לא נופלת מהכיסא מאדם בעל כוח ועוצמה שעל פי עדויות היה שותף לניצול של נערות בסיכון, והתיק נגדו במשטרה נסגר מ"אין ראיות מספיק" ולא מ"אין אשמה".

אני רוצה להגיד דווקא מכאן, מבית המחוקקים, לטאיסיה ולנפגעות אלימות מינית באשר הן: אני מאמינה לכן. יש לכן שותפות כאן, בבית המחוקקים. ומפה אני גם רוצה להגיד לציבור: המשפט הוא לא חזות הכול. יש לנו כחברה אחריות לא לקחת חלק בתרבות האונס, לא לנרמל פגיעות, הטרדות ואלימות משום סוג. אלימות מינית היא קודם כול ולפני הכול אלימות.

ביום הזה אני רוצה גם להגיד שקיים קשר הדוק בין אלימות לבין המצב הכללי של נשים במדינה – חבל שבאמת השרה רגב יצאה, כי הקשר בין רצפת הבטון לתקרת הזכוכית כותב את עצמו מחדש, לצערי, ובכל משרדי הממשלה מכהנות היום – מספר שיא, חברת הכנסת מטי – אפס נשים בתפקידי מנכ"ליות. זוהי תעודת עניות לממשלת ישראל ויחסה לנשים.

הפרסומים היום בתקשורת שלפיהם ששר האוצר מנסה לעשות דיל שבמסגרתו תמונה אישה הם פשוט חרפה. אתם לא עושים לנו טובה שאתם ממנים אותנו לתפקידים בכירים. נשים ראויות לכהן בתפקידים שלהן, ויש על זה אין-ספור מחקרים, ואנחנו גם לא צריכות להוכיח לכם למה חשוב שנהיה סביב השולחן. חשוב שנהיה סביב השולחן כי אנחנו 51% מהאוכלוסייה, that simple. ואזכיר כי בממשלת השינוי כיהנו 11 נשים בתפקידי מנכ"ליות. זה נשמע היום כמו איזה מדע בדיוני. אבל האמת – – –

ותשע שרות, תודה, חברת הכנסת ניר. אמת. אתם יודעים מה העניין? שאפילו לא היה קשה למצוא אותן. הן פשוט היו בנמצא. פשוט היו מלא נשים מוכשרות בסביבה שאפשר היה להציע להן את התפקיד. לא מסובך. לא כל כך קשה למצוא נשים מוכשרות בישראל, מבטיחה לכם.

ולסיום, מתחילת השנה נרצחו 39 נשים מאלימות במשפחה. אבקש מאדוני היושב-ראש לאפשר דקת דומייה לזכרן, לזכר 39 נשים שנרצחו. תודה.

מי שרוצה יכול לקום.